הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטויים: "תיקו"; "הלכתא למשיחא"
נידה ע ע"ב
מתים לעתיד לבא, צריכין הזאה שלישי ושביעי, או אין צריכין? אמר להן: לכשיחיו - נחכם להן. איכא דאמרי: לכשיבא משה רבינו עמהם.
1.
הגמרא שואלת [אלה מהשאלות ששאלו אנשי אלכסנדריא את רבי יהושע], מתים שיקומו לתחיה לעתיד לבוא, שבשרם כבר בודאי התעכל האם יצטרכו הזאה באפר פרה אדומה ביום השלישי והשביעי ככל טמא מת, שאם היו לפני מותם טמאי מתים ולא קיבלו הזאה, הרי טומאה זו לאן הלכה [לפי פירוש המהרש"א – "מתיבתא", הערה כז].
2.
רבי יהושע ענה להם, שלעתיד לבוא ידונו בדבר,
3.
ויש אומרים שרבי יהושע ענה להם, ששמשה רבנו – לעתיד לבוא – הוא יכריע בדבר.
4.
וקצת קשה:
4.1
מדוע הגמרא לא משתמשת בביטוי "הלכתא למשיחא" – שלא דנים בה.
4.2
מדוע הגמרא לא קובעת "תיקו" – דהיינו יש כאן ספק ונפסוק כמו שפוסקים בכל "תיקו" – מדאורייתא לחומרא, ואף כאן, ההזאה היא דין דאורייתא ויש לקבוע שלעתיד לבא יזו עליהם מספק - ולחומרא !
5.
מהרש"א חידושי אגדות מסכת נדה דף סט עמוד ב:
"... וא"ל לכשיחיו כו' דחה אותם דודאי כיון דבמתים לעתיד לבא אין כאן גוף ראשון אין כאן טומאת טמא מת לגוף שני אבל הם חשבו כי הנשמה מחיים כשנעשו טמאי מתים ג"כ נטמאה היא וזה טעותם שהנשמה טהורה והיא רוחנית ואין כאן טומאה כלל:"
הוא מסביר שברור שאדם שיקום לתחיה לא יהיה חייב בהזאה מפני שאין כאן אותו גוף עצמו שהיה טמא בעולם הזה, אלא, שאנשי אלכסנדריא חשבו אולי הנשמה צריכה תיקון על ידי ההזאה, ורבי יהושע אמר להם שהנשמה טהורה ואין כאן טומאה.
5.1
וקצת קשה: איפה ההסבר הנ"ל רמוז בתשובת רבי יהושע.
5.2
אולי כוונתו לומר, שכאשר נגיע לאותו יום של תחית המתים באמת נדע שאמנם לא מדובר באותו גוף שהיה בעבר.
6.
ומה הקשר למשה רבנו?
7.
חתם סופר מסכת נדה דף ע עמוד ב:
ע"כ בא להם מן הצד ואמר ב' תשובות בדבר א' לכשיחיו נחכם להם ומה לנו עתה בזה. ומה היה צורך בבשורה הזאת שהוא בכבודו יזה עלינו מי חטאת די אם יהיה אז. וזאת שנית לכשיבוא מרע"ה עמהם דהרי מרע"ה בודאי אינו מטמא במותו שהרי לא נתעסק בו אלא הקדוש ברוך הוא ולא מת ע"י מלאך ח"ו ואיך נתאר לו שום טומאה א"כ הוא יזה עלינו ומה צורך לזרקתי עליכם. אע"כ כדבריו כן הוא:
הוא מסביר, שמשה רבנו לא נטמא כי לא מת על ידי מלאך המות, והוא זה שיזה על המתים. משמע מדבריו שאין כאן ספק אלא שיהיו חייבים בהזאה.
8.
ערוך לנר מסכת נדה דף ע עמוד ב:
בגמרא צריכין הזאה שלישי ושביעי. כוונת שאלתם נ"ל דבתחיה"מ של יחזקאל כתיב שנקרב עצם אל עצמו וקרם עליהם בשר ואח"כ בא בהם הרוח וחיו ואם יהי' כן גם תחיית המתים דלעתיד אז לא יטמאו כיון דחיים כאחד אבל אם בחלקי גוף אחד לאחד יבא חיים והראשונים היו חלקים מתים אזי החלקי הגוף שנגמרו בסוף וחיו נוגעין בעת שחיו בהחלקים שהי' מקודם מתים ונטמא אבל אם יחיו כל האברים כאחד לא שייך זה וזה ספקם איך תהי' התחיי'
והשיב להם לכשיחיו נחכם להם שאז נדע איך היתה התחיי' ובזה מתורץ מה שהקשו התוס' למה לא בעי הך איבעי' בבן השונמית דשם לא הי' ספק שהוא ודאי חי כולו כאחד שהיו גוף שלם ושב רוחו אלי' והוא ודאי לא הי' צריך הזאה. שוב ראיתי בשו"ת חתם סופר י"ד (סי' של"ז) שעמד ג"כ בענין זה וכתב היפך מדברי דאם חיו כאחד נטמאו שנגעו בעצמם והביא ראי' ממה דתנן טהרות (פ"ג מ"א) חזרו ונמוחו טמאים ותמהתי דאדרבה משם ראי' להיפך דהא אמרינן דדוקא אם נגע הטפה בכביצה טמא אבל אם לא נשאר כביצה טהור שאין לטפה במה יטמא הרי דלא מטמא מפני שנגע בעצמו דא"כ גם ביצה מכוון יהי' טמא ולכן נלענ"ד כמו שכתבתי:
גם הוא לא מסביר את העניין של משה רבנו. ולגבי התשובה הראשונה של רבי יהושע בגמרא "לכשיחיו נחכם להם" הכוונה היא שבעת תחיית המתים נדע בדיוק כיצד חזרו לחיים, האם כל עצם בנפרד או כל הגוף כיחידה אחת, ולפי כל צד יהיה תלוי אם יתחייבו בהזאה.
לפי הסבר זה מובן מדוע הגמרא לא מכריעה דווקא ב"תיקו".
9.
לפי ה"חתם סופר" לעיל ברור מה המיוחד במשה רבנו דווקא. ולפי ההסבר של ה"ערוך לנר" ברור מדוע כל חכם יוכל לפתור בתחיית המתים את הבעיה, כי כולם ידעו כיצד קמו לתחיה ולא צריכים את "אליהו הנביא". אליהו הנביא - "תיקו" - יפתור שאלות של סברות או שאלות של עובדות שהיו בעבר, ולא שאלות של עובדות עתידיות.
10.
ביאור על ספר המצוות לרס"ג (הרב פערלא) מנין ע"א העונשין פתיחה:
אבל הדבר תמוה לכאורה כיון דודאי לכאורה כרבנן קיי"ל לגבי ר"ש. למה טרח להודיענו באזהרותיו פלוגתא דר"ש. והיה נראה לומר דבכוונה ובדקדוק נקט הכי. משום דס"ל דאין לנו בזה הכרע להלכה אם קיי"ל כרבנן או כר"ש. משום דדין ארבע מיתות ב"ד הו"ל הילכתא למשיחא. וכדאמרינן בהדיא ר"פ ארבע מיתות (נ"א ע"ב) עיין שם. ופירש"י שם וז"ל הילכתא למשיחא. הלכה זו כשיבואו ימות המשיח איצטריך לנו שישובו ארבע מיתות ב"ד למקומן עכ"ל עיין שם. וידועים דברי המהרי"ק ז"ל בתשו' (סוף שורש קס"ה). שכתב דכל הכללים שקבעו בגמרא בהלכות. לא נאמרו אלא לענין הלכות הנוהגות האידנא בזה"ז. ולא לענין הלכות הבלתי נוהגות בזה"ז עיין שם בדבריו.
וכבר קדמו בזה ביותר ביאור בתשב"ץ (ח"ג סי' ל"ז) שכתב וז"ל נראה ודאי שהכללים המסורים לנו בגמרא בפסקי הלכות מדברי האמוראים שלא היה דעתם בהילכתא למשיחא וכו'.
שאין לאמוראים להכניס ראשם במה שיעשה מלך המשיח ובית דינו. וכמו שאמרו בנדה (פרק תנוקת ע' ע"ב) לכשיחיו משה רבינו עמהם. ואמרו (בפ"ק דיומא) לכשיבואו אהרן ובניו ומשה רבינו עמהם וכו' עכ"ל עיין שם.
מדבריו משמע שביאור הביטויים בסוגייתנו הוא, שחכמים לא מתעסקים בשאלות שיתעוררו לעתיד לבוא. ונראה שכוונתו היא לכך, שייתכן ובית הדין של המלך המשיח יוכל להכריע באופן שירצה – גם לא לפי כללי ההכרעה בימינו! ולפי זה אין זה דומה ל"תיקו", שאליהו הנביא כן יכריע לפי הכללים בימי העולם הזה, או שהוא יגלה עובדות שלא היו ידועת בזמן הדיון בבית המדרש!
