הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "והלכתא"
נידה סח ע"א
אמר רב הונא: אשה חופפת באחד בשבת וטובלת בשלישי בשבת - שכן אשה חופפת בערב שבת וטובלת במוצאי שבת. אשה חופפת באחד בשבת וטובלת ברביעי בשבת - שכן אשה חופפת בערב שבת וטובלת במוצאי יו"ט שחל להיות אחר השבת. אשה חופפת באחד בשבת וטובלת בחמישי בשבת - שכן אשה חופפת בערב שבת וטובלת במוצאי שני ימים טובים של ראש השנה שחל להיות אחר השבת.
ורב חסדא אמר: כולהו - אמרינן, שכן - לא אמרינן, היכא דאפשר - אפשר, היכא דלא אפשר - לא אפשר.
ורב יימר אמר: אפילו שכן - נמי אמרינן, לבר מאשה חופפת באחד בשבת וטובלת בחמישי בשבת, דלמוצאי שני ימים טובים של ראש השנה שלאחר השבת ליתא, דאפשר דחופפת בלילה וטובלת בלילה.
דרש מרימר: הלכתא כרב חסדא, וכדמתרץ רב יימר,
איבעיא להו: אשה מהו שתחוף בלילה ותטבול בלילה? מר זוטרא - אוסר ורב חיננא מסורא - שרי. א"ל רב אדא [לרב חיננא מסורא]: לאו הכי הוה עובדא בדביתהו דאבא מרי ריש גלותא דאיקוט, אזל ר"נ בר יצחק לפיוסה. ואמרה ליה: מאי איתיה השתא?
תלמוד בבלי מסכת נדה דף סח עמוד א
תסגי אייתי למחר. וידע מאי קאמרה ליה. אמר: דודי חסרת, טשטקי חסרת, עבדי חסרת?
דרש רבא: אשה חופפת בערב שבת וטובלת במוצאי שבת. אמר ליה רב פפא לרבא: והא שלח רבין באגרתיה אשה לא תחוף בערב שבת ותטבול במוצאי שבת. ותמה על עצמך היאך חופפת ביום וטובלת בלילה - הא בעינן תכף לחפיפה טבילה, וליכא! הדר אוקי רבא אמורא עליה ודרש: דברים שאמרתי לפניכם טעות הן בידי, ברם כך אמרו משמיה דרבי יוחנן אשה לא תחוף בערב שבת ותטבול במוצאי שבת, ותמה על עצמך היאך חופפת ביום וטובלת בלילה - הא בעינן סמוך לחפיפה טבילה וליכא!
והלכתא: אשה חופפת ביום וטובלת בלילה.
והלכתא: אשה לא תחוף אלא בלילה.
(אלא) קשיא הלכתא אהלכתא!
לא קשיא, הא - דאפשר, הא - דלא אפשר.
1.
יש בכל הסוגיה כמה פעמים מסקנות הלכתיות בנוסח של "והלכתא".
2.
בסוף הסוגיה יש סתירה בין שתי הלכות של "והלכתא" והגמרא מיישבת "לא קשיא".
3.
מי כתב את ה"והלכתא" שבסוף הסוגיה?
3.1
אם נאמר ש"עורך הגמרא" [שיהיה מי שיהיה, העיקר שהיה אחרון וסופי] הוא זה שכתב את ה"והלכתא", אזי צריכים לומר, שהוא עצמו גם הוסיף את ה"לא קשיא".
3.2
ואולי אפשר לומר שכל אחד משני ה"והלכתא" האחרונים נאמרו בבתי מדרש שונים, והגמרא [עורך הגמרא] מיישבת בין שני ה"והלכתא".
3.3
גם בתחילת הסוגיה לעיל מופיע הביטוי "הלכתא", אלא ששם הביטוי נאמר על ידי אמורא [מרימר], ואילו בסוף הסוגיה הביטוי נאמר בסתמא וללא שם אמורא.
3.4
חשוב להבדיל: כאשר הביטוי מובא על ידי אמורא אזי הלשון הוא "הלכתא", וכאשר הביטוי מובא על ידי סתמא דגמרא הלשון הוא "והלכתא" [בתוספת "ו"].
4.
רמב"ם הלכות מקוואות פרק ב הלכה טז:
תקנת עזרא היא שתהיה אשה חופפת את שערה ואח"כ תטבול, ואם אפשר לה לחוף בלילה ולטבול מיד תיכף לחפיפה ה"ז משובח, ובשעת הדחק או מפני החולי חופפת אפילו בע"ש וטובלת למוצאי שבת.
5.
כסף משנה הלכות מקוואות פרק ב הלכה טז:
[טז] תקנת עזרא היא וכו'. בס"פ מרובה (דף פ"ב). ומ"ש ואם אפשר לה לחוף בלילה וכו'. בפרק תינוקת (נידה דף ס"ח) שלח רבין באגרתיה אשה לא תחוף בע"ש ותטבול במו"ש ותמה על עצמך היאך אשה חופפת ביום וטובלת בלילה והא בעינן תיכף למחפיפה טבילה וליכא וכו' והלכתא אשה חופפת ביום וטובלת בלילה והלכתא אשה לא תחוף אלא בלילה אלא קשיא הלכתא אהלכתא ל"ק הא דאפשר הא דלא אפשר
ונראה מדברי רבינו שהוא סובר דלהאי מסקנא ליתא לפיסקא דפסק התם מרימר כרב חסדא וכדמתרץ רב יימר
ה"כסף משנה" מסביר שה"והלכתא" האחרון סותר את ה"והלכתא" של מרימר בעמוד הקודם.
5.1
"מרימר" היה תלמידו של רבינא וגם הוא שימש כ"עורך הגמרא", ולפי זה יקשה: מיהו אם כן מי שכתב את ה"והלכתא" האחרונים"? הכי פשוט יהיה לומר שזוהי תוספת של הסבוראים – אחרי דורו של מרימר.
5.2
תולדותיו של מרימר – מתוך "פרוייקט השו"ת":
מרימר -
אמורא בבלי בדור השביעי. תלמידו של רבינא (חברו של רב אשי), שמצינו: "א"ל רבינא למרימר וכו' ורבינא לשיבושי למרימר וכו'" (יבמות ע"ה ע"ב), ופרש"י: "לידע אם מחודד הוא להשיב על שאלתו". נראה, שהיה קטן ממר זוטרא (פסחים ק' ע"א), ואמר משמו של מר זוטרא (סוכה מ"ה ע"א). רבינא האחרון היה תלמידו: "אמר רבינא: 'אמר לי מרימר'" (חולין קל"ב ע"א), וכן: "יתיב מרימר וקאמר וכו', איתיביה רבינא למרימר וכו'" (שבת פ"א ע"ב). באו לשאול ממנו: יהודה בר מרימר (בנו), מר בר רב אשי ורב אחא מדיפתא (ברכות מ"ה ע"ב). נראה, שישב על כסאו של רב אשי משנים ד' קפ"ו - קצ"א (426 - 431).
5.3
המשך דברי ה"כסף משנה":
אלא לעולם לא הפסיק בין יום דחפיפה ליום דטבילה יותר מיום אחד
ומפרש רבינו הא דאפשר הא דלא אפשר ...
הוא מרחיב בהסבר ה"לא קשיא" שבסוף הסוגיה.
6.
וראה ב"מתיבתא" הערה טו, שמביא פירוש [לפי תוס'] שאין סתירה בין שתי הסוגיות, ודברי מרימר לעיל הם, שמרחיקים את החפיפה מהטבילה דווקא כשליל הטבילה חל במוצאי שבת שהוא יום טוב שאז אינה יכולה לחפוף בלילה ויש לה להקדים את החפיפה לערב שבת, אבל כשאפשר לחפוף בלילה אין להקדים את החפיפה לערב שבת.
וראה גם ב"שוטנשטיין", הערה 9.
7.
וראה בספר "רבנן סבוראי" של הרב זיני, עמוד 185, ש"מצדיק" יותר את שיטת ה"כסף משנה" לעיל.
