הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטויים: "משנה וברייתא"; "מעשה רב"; "אין הלכה כרבי מחבריו"
נידה סה ע"ב
רב ושמואל דאמרי תרוייהו: הלכה - בועל בעילת מצוה ופורש.
מתיב רב חסדא: מעשה ונתן לה רבי ד' לילות מתוך י"ב חדש!
א"ל רבא: הדורי אפירכא למה לי? אותיב ממתני'!
הוא סבר - מעשה רב.
מ"מ לרב ושמואל קשיא.
אינהו דעבדו - כרבותינו, דתניא רבותינו חזרו ונמנו: בועל בעילת מצוה ופורש.
מגיד משנה הלכות איסורי ביאה פרק ה הלכה יט:
ואם ראתה דם בבית אביה וכו'. שם ראתה ועודה בבית אביה ב"ש אומרים נותנין לה בעילת מצוה וב"ה אומרים כל הלילה כולה. ולזה כתב בהשגות אמר אברהם כב"ש היא ע"כ.
ונראה שדעת רבינו בזה הוא ממ"ש בגמ' דרב ושמואל דאמרי תרוייהו הלכה בועל בעילת מצוה ופורש והוא מפרש לה בהגיע זמנה לראות וראתה בבית אביה ואמרו שם אינהו דעבוד כרבותינו דתניא רבותינו חזרו ונמנו שיהא בועל בעילת מצוה ופורש
ומ"מ לפי המסקנא בכולן בועל ב"מ ופורש והך דרב ושמואל דין גמור הוא. זה נראה לדעתו ז"ל:
1.
רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יא הלכה ח:
וכן דין דם בתולים בזמן הזה שאפילו היתה קטנה שלא הגיע זמנה לראות ולא ראתה דם מימיה בועל בעילת מצוה ג ופורש, וכל זמן שתראה הדם מחמת המכה הרי היא טמאה, ואחר שיפסוק הדם סופרת ד ז' ימים נקיים.
2.
רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק ה הלכה יט:
נשאת כשהיא נערה אם לא ראתה מימיה דם הרי זו מותרת לבעלה ארבעה ימים ביום ובלילה אף על פי שהדם שותת והוא שלא חיתה המכה,
ואם ראתה דם בבית אביה ואח"כ נשאת אין לו לבא עליה אלא בעילה ראשונה ופורש ויהיה דם בתולים זה כאילו היא תחלת נדה, ובוגרת שלא ראתה מימיה נותנין לה כל לילה הראשון. +/השגת הראב"ד/ ואם ראתה דם בבית אביה וכו'. כתב הראב"ד ז"ל כב"ש היא עכ"ל.+
3.
מגיד משנה הלכות איסורי ביאה פרק ה הלכה יט:
ואם ראתה דם בבית אביה וכו'. שם ראתה ועודה בבית אביה ב"ש אומרים נותנין לה בעילת מצוה וב"ה אומרים כל הלילה כולה. ולזה כתב בהשגות אמר אברהם כב"ש היא ע"כ.
ונראה שדעת רבינו בזה הוא ממ"ש בגמ' דרב ושמואל דאמרי תרוייהו הלכה בועל בעילת מצוה ופורש והוא מפרש לה בהגיע זמנה לראות וראתה בבית אביה ואמרו שם אינהו דעבוד כרבותינו דתניא רבותינו חזרו ונמנו שיהא בועל בעילת מצוה ופורש
ומ"מ לפי המסקנא בכולן בועל ב"מ ופורש והך דרב ושמואל דין גמור הוא. זה נראה לדעתו ז"ל:
כלומר, הרמב"ם פסק את דינם של רב ושמואל.
4.
רבא הקשה על רב חסדא מדוע הקשה מברייתא אם הוא יכול להקשות ממשנתנו, והוא עונה שבברייתא מדובר על "מעשה" שעשה "רבי", ולכן חשוב להקשות מהלכה יותר "ברורה" שמוכחת במעשה של תנאים.
4.1
אולם באופן עקרוני נלמד מסוגיה זו שמשנה יותר "חשובה" מברייתא, אולי כי מדובר במשנה ידועה – מצד אחד, ובברייתא שאיננה ידועה – מצד שני.
5.
מיהם רבותינו שמוזכרים בברייתא שרב ושמואל פסקו כמותה?
6.
במסכת שבועות דף מז:
חזרה שבועה למקומה. להיכן חזרה?
א"ר אמי, רבותינו שבבבל אמרו: חזרה שבועה לסיני,
רבותינו שבארץ ישראל אמרו: חזרה שבועה למחויב לה.
אמר רב פפא:
רבותינו שבבבל - רב ושמואל,
רבותינו שבארץ ישראל - ר' אבא...
הרי לא יתכן שמדובר ברב ושמואל כי מדובר בברייתא.
7.
וכנראה היו חכמים – תנאים - שנקראו "רבותינו" בדור שאחרי רבי יהודה הנשיא וממילא צריכים להיות כאלה שרב ושמואל הכירו אותם [שהרי הם חיו גם בארץ ישראל].
8.
ואולי אפשר לומר ש"רבותינו" הם אלה שמוזכרים בש"ס כ"רבותינו שבדרום" – והכוונה לתלמידי רבי עקיבא בדור שלפני "רבי", והם אלה שמוזכרים בברייתא – כ"רבותינו" - ורב ושמואל פסקו כמותם, למרות שבדור אחריהם "רבי" פסק להיפך. והחידוש בסוגייתנו הוא, שאין הלכה כ"רבי" נגד "רבותינו", אפילו ש"רבי" עשה מעשה.
8.1
ובזה מסתלקת שאלתו של ה"ערוך לנר":
ערוך לנר מסכת נדה דף סה עמוד ב:
"... ולכאורה יקשה מה עדיף זה ממשנתינו ואכתי יקשה על רב ושמואל איך פסקו הלכה כרבותינו נגד מה שעשה רבי מעשה אע"כ מוכח דלפי המסקנא..." [והוא מסביר באופן שונה...]
ולפי דברינו פשוט: כי "רבותינו" היו רבים – והיו רבותיו של "רבי" - ואין הלכה כרבי מחבריו אפילו אם "רבי" עשה מעשה ["מעשה רב"].
