הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
רבי ורבי חייא
נידה סב ע"א
והתני רבי חייא: דם הנדה ודאי - מעביר עליו ז' סמנין ומבטלו! אמר ליה: רבי לא שנה, רבי חייא מנא ליה?.
1.
הביטוי "רבי לא שנה" - מופע יחידאי בש"ס ! - בסוף הש"ס!
2.
רש"י מסכת נדה דף סב עמוד ב:
אמר לו זו אינה משנה - ומשובשת היא הואיל ורבי לא שנאה במשנתינו שסידר את המשנה.
ר' חייא - תלמידו מנין לו.
2.1
"אמר לו זו אינה משנה" - האם כך רש"י גורס בגמרא, או שזה עצמו כבר פירוש דברי ריש לקיש.
2.2
מפשט דברי הגמרא ומפירוש רש"י משמע שכעיקרון כללי ברייתא של רבי חייא - שהיה תלמידו של "רבי" - היא משובשת ולכן "רבי" לא שיבצה במשנה – וממילא, אין הלכה כאותה ברייתא.
2.2.1
מרש"י גם משמע שמדובר דווקא בברייתות של רבי חייא, ולא שכל ברייתא שמובאת בגמרא - ובודאי לא ברייתא שמובאת על ידי אמורא מסויים – בהכרח שהיא משובשת.
3.
תוספות מסכת נדה דף סב עמוד ב:
רבי חייא מנא ליה - וא"ת אם כן לעולם לא ניתיב תיובתא מברייתא דמתני בי ר' חייא ובי רבי אושעיא
גם תוס' מבין שמדובר דווקא בברייתות של רבי חייא ורבי אושעיא, ולכן הוא שואל, שמסוגייתנו יוצא שאף פעם אין להקשות מברייתות כאלה על אמורא כלשהו.
4.
עונה תוס':
וי"ל דבכולהו איכא למימר כדאמר אילפא בתענית דף כא.) ובכתובות דף סט:) כל דאמר מילתא דבי ר' חייא ור' אושעיא ולא פשיטנא ליה ממתני' כו' והך הוה פשיטא ליה לר"ל דלא רמיזא במתניתין
הוא עונה שרק ברייתות של רבי חייא שאין להם רמז במשנה – אין להסתמך עליהם. ראה בריטב"א, ביצה דף ו עמוד ב, שכל הברייתות רמוזות במשנה. ואילו אמוראים כן אומרים דברים משל עצמם [מובא ב"מתיבתא", "משנת ראשונים"]
5.
המשך תוס':
ועוד דסברא הוא מדנקט מתניתין כתם ולא דם נדה שמע מינה דדם נדה ודאי לא מצי לבטל ולית ליה חילוק בין להבא בין למפרע.
תוס' מוסיף נימוק ענייני-נקודתי בסוגייתנו, שהמשנה לא מקבלת את דברי הברייתא!
6.
וראה ב"מתיבתא", הערה טז, שמביא פירוש שדווקא כאן אמר ריש לקיש את העיקרון שהברייתא של רבי חייא משובשת, מפני שדווקא כאן אמר רבי חייא מעצמו את הברייתא ואילו בשאר המקומות רבי חייא אמר את הברייתות משמם של תנאים אחרים.
6.1
אולם קצת קשה, וכי דברי רבי חייא "פחותים" משל אחרים?
6.2
אלא יש לומר, כנראה, כמשתמע מרש"י בסוגייתנו, שדווקא רבי חייא שהיה תלמידו של רבי יהודה הנשיא, בודאי היה דן לגבי הברייתות "שלו" עם "רבי", ומכיון ש"רבי" לא כלל את אותן ברייתות במשנתו משמע שרבי יהודה הנשיא חולק על רבי חייא ודוחה את דבריו.
7.
ספר הכריתות לשון למודים שער ב:
ה אבל האמת כן הוא. אף על פי שר' חייא ור' אושעיא שנו ברייתות כאשר קבלו מרבי שהיה רבם פעמים הוסיפו מלבם דבר אחד הנראה להם וזה שאנו אומרים בכל מקום רבי לא שנה ר' חייא מנין לו
משמע ממנו כדברים שאמרנו לעיל, שמדובר דווקא בתלמידי רבי יהודה הנשיא שקיבלו ממנו, והוסיפו גם משל עצמם – אבל לדברים אלה היה חסר תוקף כי הם לא היו מוסכמים על חכמים רבים – כמבואר בהמשך דבריו.
8.
ואת העיקרון הנ"ל הוא מרחיב בהמשך דבריו:
וראיה לזה מפירקא קמא דיבמות דף י') דקאמר אעפ"כ בדקה לוי במתניתין דתני לוי אמו פעמים פוטרת צרתה פעמים אינה פוטרת צרתה אף על גב דרבי לא חשיב למיתנייה מטעם דפירש שם דבפלוגתא לא קא מיירי או משום דמתניתין ר' יהודה היא דאסר באנוסת אביו,
וגם רבי לא שנה אף דבר המקובל במשנה אלא אם כן היה הדבר ההוא מוסכם לכמה חכמים שהיו עמו כאשר סדר המשנה
שהרי תניא בתוספתא ומייתי לה בריש סנהדרין דיני ממונות בשלשה רבי אומר בחמשה כדי שיגמר בג' ולא הזכיר רבי דבריו במשנה אף על פי שסדרה מטעם דפרישית,
וכן נמצא דברי רבי בכמה ברייתות שאינם במשנה, אף על גב דהך דסנהדרין איכא לפרושי דמתניתין דיני ממונות בשלשה בגמר דין קאי
והאמת כדפרישית שהרי מצינו סתם דלא כוותיה מפני שרוב חכמים הסכימו כך כדאיתא בריש שבועות דקאמר בשבועות נסיב כר"ע וליה לא סבירא ליה וטעמא כדפרישית דנסיב אליבא דרוב חכמי דורו
וכן פירש ר"י פרק פרת חטאת (זבחים דף קט"ו) גבי הא יכול שאני מוציא עולה מחוסרת זמן בבעלים עד ואילו חטאת שיירה כמאי כו' ומסיק תנא טפל וה"ה עיקר, ובתר הכי גבי הא יכול שאני מוציא עולה מחוסרת זמן בגו
9.
הליכות עולם שער חמישי פרק ג:
א. קיימא לן בפרק החולץ כל סתם משנה הלכה כסתם, סתם ואחר כך מחלוקת אין הלכה כסתם, מחלוקת ואחר כך סתם הלכה כסתם, משום דכיון דמייתי מחלוקת ברישא והדר סתם לן כחד משמע דקמו רבנן בטעמייהו דהך רבנן ומסתבר להו טעמא דהאיך וסתם לן רבי כוותיה הילכך הלכה כאותו הסתם, והני מילי בחדא מסכתא אבל בתרתי מסכתי לא, דקי"ל אין סדר למשנה, כלומר סדרא דמתניתין לאו דוקא. ושמא המשנה האחרונה נשנית ראשונה בבית המדרש והוה ליה סתם ואחר כך מחלוקת. וכי אמרינן אין סדר למשנה הני מילי לענין מחלוקת ואחר כך סתם, מפני שרבי לא היה שונה לתלמידיו אלא במקום שלבם חפץ, אבל רבי כשסדר המסכתות על הסדר סידרן וצריך טעם בכל מסכתא ומסכתא למה נשנית אחר שלפניה כמו שאמרתי בשער ראשון בס"ד. וכולה נזיקין חדא מסכתא כדק"ל פרקא קמא דע"ז וכן בפרק הגוזל עצים, פירוש נזיקין תלתא בבי:
סתם במשנה ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם משנה, אבל מחלוקת במתניתין וסתם בברייתא לא, דאם רבי לא שנאה ר' חייא מנא ליה.
למעשה, הוא מרחיב את האמור בסעיפים לעיל ביחס לכל ברייתא, ולאו דווקא לברייתא שמוזכר בה רבי חייא או רבי אושעיא: מי שקבע שהלכה כ"סתם" משנה הוא רבי יהודה הנשיא – עורך המשנה, ולכן אין הלכה כ"סתם" ברייתא נגד מחלוקת במשנה מפני ש"רבי" לא כתב את הברייתא, ולכן לא שייך לטעון שהוא "סתם" כברייתא. [משמע מדבריו שכל ברייתא היא של רבי חייא.]
10.
הוא מוסיף:
ופעמים פוסק הגמרא כסתם ברייתא ואף על גב דסתם משנה פליג עליה,
וכגון דאשתכח בברייתא האי דתנן בלשון המשנה בשם יחיד, כי הא דפרק קמא דסוכה [סוכה דף יט] אביי אשכחיה לרב יוסף דגני בכילת חתנים בסוכה א"ל כמאן וכו' עד
א"ל שבקת מתניתין ועבדת כברייתא
א"ל מתניתין יחידאה היא דתניא וכו', וכה"ג במקומות אחרים:
הוא מוכיח שלפעמים הגמרא פוסקת דווקא כברייתא, כשהמשנה מבטאת למעשה דעת יחיד!
11.
כסף משנה הלכות מטמאי משכב ומושב פרק ד הלכה יא:
[יא] כל הכתמים הטמאים וכו'. בפ"ט דנדה דף ס"א ע"ב) ז' סמנים מעבירים על הכתם וכו' הטבילו ועשה על גביו טהרות העביר עליו ז' סמנים ולא עבר ה"ז צבע הטהרות טהורות ואינו צריך להטביל עבר או שדיהה [ה"ז כתם] הטהרות טמאות וצריך להטביל ובגמרא (דף ס"ב ע"ב) תניא ר' חייא אומר דם הנדה ודאי מעביר עליו שבעה סמנים ומבטלו ופירש"י דם הנדה ודאי כגון נדה שקנתה בסדין דם אף על גב דודאי דם הוא מעביר עליו ז' סמנים ומבטלו ואפילו לא עבר הרי הוא בטל וטהור הואיל ואין אדם מקפיד עליו אחר העברת סמנין מדאזל ליה חזותא
ואף על גב דקאמר התם אהא דר' חייא רבי לא שנאה ר' חייא מנא ליה ופירש"י דאינה משנה ומשובשת היא ר"ל הוא דאמר הכי לפרוקי מאי דאותיב עליה ר"י
אבל ר"י סבר דמשנה היא דהא מותיב מינה לר"ל
ואמוראי בתראי נמי סברי לה התם להא דר' חייא...
משמע מדבריו שרק ריש לקיש סובר את הכלל הנ"ל, אבל רבי יוחנן סובר "משנה היא" – כנראה כוונתו לכך, ש"רבי" גם מסכים לדברי רבי חייא.
לפי זה יוצא שהברייתות של רבי חייא בכל מקום אחר בש"ס לא נדחו.
