הגנה על האח / יעקב צ. מאיר

נידה סז ע"א - סח ע"ח

פורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון

'איבעיא להו,' נשאלה שאלה, 'אשה, מהו שתחוף בלילה ותטבול בלילה?' עונה הגמרא – מחלוקת, 'מר זוטרא אוסר ורב חיננא מסורא שרי'. אז מביאה הגמרא סיפור, 'א"ל רב אדא לרב חיננא מסורא, לאו הכי הוה עובדא בדביתהו דאבא מרי ריש גלותא דאיקוט? אזל ר"נ בר יצחק לפיוסה ואמרה ליה, מאי איתיה השתא? תסגי אייתי למחר. וידע מה קאמרה ליה. אמר, דודי חסרת? טשטקי חסרת? עבדי חסרת?' רב אדא מספר לרב חיננא מסורא שפעם אחת התקוטט ראש הגולה, אבא מרי, עם אשתו וזו לא חפפה את ראשה קודם השקיעה. רב נחמן בר יצחק נשלח לפייסה, והיא אמרה לו שתטבול רק למחרת. הבין רב נחמן בר יצחק שהבעיה היא שהיא לא הספיקה לחפוף לפני השקיעה ואמר לה, האם חסרים לך דודי מים? האם חסרים לך כסאות מתקפלים ( ע"פ לעזי רש"י) לשבת עליהם במרחץ? האם חסרים לך עבדים שיחמו עבורך את המים? – הרי את יכולה לחפוף עכשיו, אחרי השקיעה.

הסיפור יפה, אך שתי בעיות יש בו, הראשונה, רב חיננא מסורא הוא זה שהתיר לאשה לחפוף בלילה, ומדוע צריך רב אדא להביא 'מעשה לסתור' בלשון 'לאו הכי הוה עובדא'? והשניה – שני 'רב אדא' מוכרים לנו. הראשון הוא רב אדא בר אהבה, תלמידו של רב, והשני בעל אותו שם, רב אדא בר אהבה תלמידו של רבא. אך רב זוטרא והן רב חיננא מסורא מאוחרים לשניהם! אם כן, מי הוא זה שהקשה עליהם?

את שתי הבעיות כאחת פתר הב"ח כשהגיה 'א"ל רב אדא מסורא למר זוטרא'. מר זוטרא הוא האוסר, ולכן מולו העלה רב אדא את ה'מעשה לסתור', ו'רב אדא' איננו רב אדא בר אהבה אלא רב אדא אחר, רב אדא מסורא, כמוהו לא נמצא עוד בש"ס (היימן אף הקצה ערך מיוחד ב'תולדות תנאים ואמוראים' לרב אדא מסורא שלפי גירסת הב"ח).

אך במהרש"א מצאנו הגהה אחרת, הנשענת על 'גמרות ישנות' ולא על סברת הלב, 'מר זוטרא שרי ורב חיננא מסורא אסר. א"ל רב אדא לרב חיננא מסורא'. המסורות התחלפו. מר זוטרא הוא המתיר ורב חיננא מסורא הוא האוסר. ואכן, גם אחדים מכתבי היד מציגים נוסח כזה (כת"י אוקספורד, מינכן ואף קטע שנמצא בגניזה הקהירית ומספרו t-s f2 (1) 173). נפתרה הבעיה הראשונה אך זו השניה על מכונה עומדת, כיצד שאל רב אדא בר אהבה שאלה את רב חיננא מסורא חברו של רב אשי? (מנחות לא ע"ב, 'אמר רב אשי, אמר לי מר זוטרא קשיה בה ר' חנינא מסורא').

אך עיון נוסף בכתבי היד יפתור גם בעיה זו. בכתב יד אוקספורד נאמר במפורש, 'אמר ליה רב אדא סאבא לרב חנינא מיסורא', ובקטע הגניזה בדומה לכתיב המקובל כיום, 'רב אדא סבא'.

למדנו בקידושין סה ע"ב, 'מר זוטרא ורב אדא סבא בני דרב מרי בר איסור, פליג ניכסייהו בהדי הדדי, אתו לקמיה דרב אשי...' רב אדא סבא היה אחיו של מר זוטרא, ומשראה שרב חיננא מסורא חולק על אחיו בא לעזרתו והביא מעשה לסתור את טענת רב חנינא מסורא. הנה נפתרו שתי הבעיות ולואי ששפתותיהם של האחים דובבות בקבר.