חיים לאחר החורבן - סיומה של מסכת ברכות / הרב דוב ברקוביץ
ברכות ס ע"ב - סא ע"ב
פורסם במוסף 'שבת', מקור ראשון
חורבן בית המקדש השני וחורבן ביתר, שהביא לסופו של מרד בר כוכבא ולגניזתן של התקוות לבניינו המיידי מחדש של המקדש, מרומזים במשניות בפרק תשיעי במסכת. לפני שבוע התמקדנו בהקשר זה במשמעותו המיוחדת של הביטוי "הרואה מקום". בנוסף, יש לשים לב לנקודות נוספות – הברכות המעצבות את תודעת האדם שעה שהוא נפגש עם הופעת הרע בעולם, במיוחד ברכת "דיין האמת", הרמז המובהק לחורבן ולתקוות הבנין הטמון בביטוי, "בנה בית חדש, וקנה כלים חדשים", וההלכה של "הנכנס לכרך" המתייחסת בבירור ל"כרך גדול שברומי".
שם ה' אחרי החורבן
מרשים במיוחד הנו השיזור המפתיע של נושאים בסיומה של המסכת:
ההלכה "חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה" מתבססת על דרשת תנאים על הפסוק "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". הדרשה המבססת הלכה זו מופיעה אחרונה מבין שלוש דרשות על הפסוק, כאשר כל שלושת הדרשות מכוננות יחד תודעת ה"רע" כבסיס לעבודת השם.
"ואהבת... בכל לבבך – בשני יצריך"
"ואהבת... בכל נפשך – אפילו נוטל את נפשך"
"ואהבת ... בכל מאודך – בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו מאוד מאוד" (יש לשים לב למשחק הנפלא של שלושת ההטיות של אותיות מ"ד – מדה, מודה, מאוד – המשרטט את הפנים השונות של תודעה אמונית בהתמודדות עם הרע בעולם).
בהמשך שיזור ענייני הפרק, המשנה מביאה אותנו-איך לא- אל מול שער המזרח של המקדש, ואף אל מול קדש הקדשים עצמו – ככל הנראה השוממים. ומשם הלאה, פנימה, לתוך העזרה, שמה אנו שומעים, לאחר תשעה פרקים המלמדים על אמירת שם הוי' ועיצוב מסגרת הברכות, את "חותמי הברכות שהיו במקדש". והסיום, אצל קוצרי הברכה האלוקית בשדות בועז שבבית לחם, מקום הורתו של דוד – כאשר תוחלת הברכה, "ה' עמכם" "יברכך ה'", לא נאמרת במסגרת תפילה אלא בזיקה לשפע הפשוט, החיוני והגשמי. הברכה שבקציר בשדות בית לחם מבססת את התקווה שהשראת השכינה לא תתבטל לאחר החורבן, אלא תתקיים באזכור שם הווי' בכל מקום שישאל יהודי את שלום חברו. אולי המלמד יותר מכל על דרכי אבותינו מעצבי ועורכי המשנה על אודות התמודדותם עם חורבן נמצא בסגירה של המסכת ממש. תוך כדי ביסוס תקנת התנאים לקיים אמירת שם הווי' ללא מקדש לאחר החורבן, מעצבת המשנה את סמכות חכמים לחדש בתורה, "עת לעשות לשם הפרו תורתך", מה שהיווה היסוד למפעל המשנה כולו. אמירה זו מהווה מבוא נאות לחיבור המיוחד שבין אדם לחברו ובין בית מדרש מכונן חיים לברכה אשר השדה, במשנה הבאה, בראש מסכת פאה, "אלו הדברים שאין להם שיעור, הפאה, הבכורים הראיון גמילות חסדים ותלמוד תורה".
עולמות מתרחקים
גלות השכינה והשפעתה על ראיית היהודי את מציאות עולם הנשלט על ידי רומאים ויורשיהם באות לידי ביטוי נוקב בדברי רב המובאים בדף סא: - "לא איברי עלמא (לא נברא עולם) אלא לאחאב בן עמרי (מלך ישראל שקבע עבודה זרה של פולחן הבעלים הפיניקית כפולחן הרשמי במלכותו) ולרבי חנינא בן דוסא (חסיד, בעל רוח הקודש בימי בית שני). לאחאב בן עמרי – העולם הזה, ולרבי חנינא בן דוסא – העולם הבא". תפיסה קוטבית זו נוגעת לא רק ביסודות תיאולוגיים והיסטוריים, אלא היא גם משתקפת בתפיסת קיום האדם. למשל, בדף ס: מובאת עוד שיטה של רב הקובעת שהיוצא מבית הכסא מברך (ברוך) "רופא חולים". התובנה שכל פעולה של הפרשת פסולת גופנית מהווה פגם בכוח החיות של האדם מביאה את שמואל להעיר שלא יתכן שהרגל גופני יום-יומי, ושל כלל האנושות – הרגל שיש בו אמנם מן "הפלאיות" לפי נוסח הברכה שנקבעת בסוף הסוגיה – תצטייר כתופעה של "חולי".
קוטביות זו משקפת את ההתרחקות של יסודות הגוף והנפש, הגשמיות והרוחניות, עבודת השם והמציאות המעשית ההסטורית שאיפיינה במקרים רבים את תקופת הגלות. ביטוי חריף נוסף לקוטביות זו נחשף בהתפתחות מסגרת ברכות השחר המוזכרת בהמשך דף ס:. הגמרא משרטטת מסגרת של תשע עשרה ברכות, כמנין ברכות התפילה הקבועה, הנאמרת "בשכבך ובקומך", שעה שאדם נרדם, ושעה שהוא מתעורר בבקר. לפי הגמרא אמור אדם לציין את התעוררות הבוקר כחוויית התחדשות החיים, חידוש חיותו האישית במפגש מחודש בינו לבין בוראו. על כן הברכות נאמרות בצמוד לפעולות הקימה – כשמתעורר, אומר...; כששומע קול תרנגול, אומר...; כשפותח עיניים, אומר...; כשמתמתח ויושב על מיטתו, אומר...; וכך הלאה. וכן הברכות נאמרות עוד לפני נטילת ידיים, ללא חשש של טומאת ידיים ונגיעה בלילה בערוה, כפי שנקבע בדורות מאוחרים יותר – מה שמדגיש את חשיבות שמירת הקשר בין הפעולה לבי הברכה.
בתחילת ימי הביניים הועתקה תפילה זו מחוויה חיונית פרטית של חידוש החיים כל בוקר לתפילות הקבע של בית הכנסת – שמה כדברי פוסקים של אותה תקופה – היא מהווה עדות אמונית ל"חידוש מעשה בראשית", שכלית, מופשטת ומנותקת מעצם חווית החיים.
הכמיהה לחזור לברכת החיים האלוקית הממשית, זו שבשדות בית לחם, לברך אותה ולהתברך בה, והחלום לחזור ולומר שם הוי' במפורש בשאלת שלום בין אדם לחברו, מלווים אותנו עם תקוות ביאת בן דוד בסיומו של לימוד המסכת – סליק מסכת ברכות.
