מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
ויהיו נכסיו ונכסינו קרובים לעיר ואל ישלוט שטן
ברכות מו ע"א
ואורח מברך וכו', מאי מברך יה"ר שלא יבוש בעה"ב בעוה"ז ולא יכלם לעוה"ב, ורבי מוסיף בה דברים ויצלח מאוד בכל נכסיו ויהיו נכסיו ונכסינו מוצלחים וקרובים לעיר ואל ישלוט שטן לא במעשי ידיו ולא במעשי ידינו וכו', ופירש"י קרובים לעיר, שיכול לראותן בעה"ב תמיד ולדעת מה הן צריכין, עכ"ל ע"ש.
והנה בדהתפלל "ואל ישלוט שטן" וכו' יל"פ לזה ע"פ הגמ' בב"מ (קז.) דא"ר אבהו אר"ה אמר רב אסור לו לאדם שיעמוד על שדה חבירו בשעה שעומדת בקומותיה, ופירש"י שלא יפסידנה בעין הרע, ומקשה הגמ' הא רב בי' לדכ' [בדברים כח', ג'] ברוך אתה בעיר שיהא ביתך סמוך לביהכנ"ס, וברוך אתה בשדה שיהיו נכסיך קרובים לעיר וכו', וא"כ קשה על רב דס"ל שיש לחוש טובא ל"עין הרע" בשדה חבירו א"כ מהו דבי' לדכ' ברוך אתה בשדה שיהיו "קרובים לעיר" הא עי"ז יזיקוהו בני אדם ב"עין הרע" וא"כ אדרבה "קללה" הוא ולא "ברכה", ויעו"ש בגמ' בע"ב שתי' דאיירי שעושה חומה וגדר לשדהו ועי"ז לא יראו לתבואתו וכו' ע"ש.
וא"כ יל"פ דזהו דהתפלל רבי שיהיו נכסינו "קרובים לעיר" ואל ישלוט שטן וכו', והיינו דמאידך יהיו קרובים לעיר ונוכל לראות תמיד מה הן צריכין, וכן יהיו "מוצלחים" שהתבואה וכל כיו"ב יגדל בשפע רב, אולם מאידך "אל ישלוט שטן" והיינו דאע"פ שקרוב לעיר והיבול גודל בשפע גדול אפ"ה לא ננזק מעין הרע דנחשב מעשה "שטן", וזהו שהתפלל תיכף אחר הבקשה ד"קרובים לעיר" דאעפ"כ לא ננזק מעיה"ר. וכן יעוי' ברבינו גרשום ברפ"ג דערכין (יד.) במ' שכ' בזה"ל, בחולת המחוז, היינו שדה שסמוכה למחוז העיר וכו' דכיון שסמוכה לעיר ועומדת בקומתה רואין אותה בני אדם ונותנין בה עין רעה ואינו עושה פירות כ"כ, עכ"ל ע"ש. וא"כ זהו שהוסיף רבי שאעפ"כ אל ישלוט שטן ע"י "עין הרע" ודו"ק. ונכון בס"ד.
ובדפירש"י הכא שיהיו קרובים ויוכל בעה"ב תמיד לראות מה הן צריכין, וכן יעוי' בחולין (קה.) דשמואל שיבח ל"אבא" והיינו רב [וכבעירובין (עח.), וש"נ במסה"ש. וכן יעו"ש לקמן (צב.) וברד"ה וחייא וכו', ושם (צד.) בגמ', ובפסחים (קיט:) וברשב"ם, ובב"ק (יא.), ועוד בהרבה דוכתי מצינו שרב נקרא "אבא" משום חשיבות], דהוה סייר נכסיה תרי זימנא ביומא [ופירש"י דהולך לראות קרקעותיו מה הן צריכות] ואילו אנא [שמואל] לא סיירנא ליה אלא חדא זימנא, ושמואל שהלך לבדוק שדותיו אזיל לטעמיה דאמר מאן דסייר נכסיה כל יומיא משכח אסתירא,[ופירש"י שמוצא סלע, מפני שמתקנם בכל הצריך], וכן אביי הוה סייר נכסיה כל יומא ויומא וכו' ע"ש. וזהו דפירש"י שע"י שיהיה קרוב יוכל לראות וכו'. שכן הכי בעי למיעבד בכל יומא וע"י שיהיו קרובים לעיר יוכל בקל "לסייר" שם. [ויעוי' בעירובין (לח:) דבשבת אסור לילך לסוף שדהו לדעת מה היא צריכה וכו' ע"ש, וכן יעוי' בגיטין (לח:) דבהני תלת מילי וכו' ודסיירי נכסייהו בשבתא וכו', ופירש"י שהיו מסתכלין בשדותיהם בשבת לדעת מה הן צריכין וכו' ע"ש, וע"ע בשבת (קלט:) וסייר פירי ואמר אנא למינם קמיכוינא וכו' ע"ש וברש"י, ואכמ"ל].
אולם יל"ע מ"ט פירש"י בב"מ שם דהברכה בדקרובים לעיר "שלא יהא טורח להכניס פירות" ולא פירש"י כש"כ הכא דהברכה שיוכל בקל "לראות מהן צריכות", ובפרט דבב"מ איירי בביאור דברי רב דס"ל דהוי ברכה שקרובין לעיר, דהא רב גופא היה "מסייר" שדהו בכל יום לראות מה הן צריכות וא"כ ע"כ דה"ט דס"ל דהוי ברכה בדקרובים לעיר שיוכל בקל לראות צרכי השדה. ומשא"כ הטעם שלא יהיה טורח בהכנסת הפירות אינו שייך כ"א בימי הקציר והבציר דהוי רק בחודש ניסן ותשרי [וכברפ"ו דברכות (לה:) ביומי ניסן וכו', ובפ"י דב"ק (קיג:) ברד"ה לא יהבינן וכו' שהן זמן קציר ובציר, וכ"כ בנימ"י, ובשיטמ"ק], וא"כ מ"ט לא פירש"י אף בב"מ דה"ט שעי"ז יוכל בקל לבדוק וכו', ויל"ע. ואפשר שבא להוסיף עוד טעם ומעלה דאיכא בהיותו "קרוב", דבנוסף שעי"ז יכול "לבדוק" כדפירש"י הכא אף יוכל להכניס פירותיו שלא בטורח, וכדרכו דרבינו רש"י ז"ל לפ' בכל מקום באופ"א להוסיף עוד ביאור. ועדיין יל"ע בזה.
