הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "תנינא להא דתנו רבנן"

נידה נח ע"ב

גמ'. תנינא להא דת"ר: מעשה ותלה ר"מ בקילור, ורבי תלה בשרף שקמה.
או שישבה: ישבה - אין, לא ישבה - לא. תנינא להא דת"ר: עברה בשוק של טבחים, ספק ניתז עליה ספק לא ניתז עליה - תולה, ספק עברה ספק לא עברה - טמאה.

1.
הליכות עולם שער שני פרק א:

יד. כל היכא דאיכא תנינא להא דתנו רבנן הכי פירושה שנינו במשנה סיוע וסעד להא דתנו רבנן בברייתא

ונפקא מינה שאותה ברייתא עיקר והלכה כמותה אחר שיש לה סמך מן המשנה, כי הא דפרק אין מעמידין על משנת ואלו מותרין באכילה חלב שחלבו עכו"ם וישראל רואהו וכו' תנינא להא דתנו רבנן יושב ישראל בצד (חצירו) [עדרו] של עכו"ם ועכו"ם חולב ומביא לו. [וכן פירש רבנו יונתן ביבמות]:

1.
הלכה כברייתא שעליה הגמרא אומרת "תנינא להא..".

2.
ולכאורה, קצת קשה, אם אין מחלוקת מדוע שלא נפסוק כדברי המשנה, ומה מועילה להלכה העובדה שהדין גם נשנה בברייתא?

3.
כדאי גם לציין, שהביטוי "תנו רבנן" – משמעו ברייתא ידועה, ולכן הברייתא מתקבלת, כעיקרון, להלכה.

4.
ויש להסביר, שהברייתא מרחיבה את הדיון על דברי המשנה, ולכן בעזרת הביטוי "תנינא להא דתנו רבנן" הגמרא קובעת שהלכה כדברי הברייתא לכל פרטיה.

5.
וכך משמע בגופי הלכות פרק כב - כללי אות ת' כלל תקלג:

"... ואפשר ליישב כי לדעת התוס' כשאומר תנינא להא דתנו רבנן, הוא שיש שום חדוש אחר בברייתא טפי מדתנן, ואגב אותו חדוש תני הברייתא מאי דתני במתני', תדע לך דהא כתבו בעלי הכללים כי קאמר בגמרא תנינא להא דתנו רבנן, הנפקותא היא דהלכה כההיא ברייתא וכן פירש רש"י ז"ל, ואי אמרת בשלמא דמלבד הדין השנוי במשנה יש בברייתא חידוש אחר, ניחא דיש לנו נפקותא בידיעת ההלכה כההיא ברייתא לאותו ענין שלא נזכר במשנה מכח שמה שאמר עוד הויא במתני', אבל אם לא יש בברייתא חידוש יותר מן המשנה מאי נפקא מינה דאמרינן תנינא להא דתנו רבנן."

6.
וכן בברייתא שבסוגייתנו יש דינים נוספים מעבר למה שנאמר במשנה, וכוונת הביטוי הוא ללמדנו שדין המשנה הוא אחד מדיני הברייתא.

7.
כלומר, הביטוי "תנינא להא דתנו רבנן" משמש לכמה מטרות:

7.1
זהו הפרוש במשנה.

7.2
הלכה כמשנה.

7.2
הלכה בברייתא לכל פרטיה!