הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
אמוראים: רבי יוחנן וריש לקיש
נידה נה ע"א
ובשר המת. מנלן? אמר ר"ל [="ריש לקיש"="רבי שמעון בן לקיש"]: אמר קרא +ויקרא כ"ב+ לכל טומאתו - לכל טומאות הפורשות ממנו.
רבי יוחנן אמר: +במדבר י"ט+ או בעצם אדם או בקבר, אדם דומיא דעצם, מה עצם - יבש, אף כאן - יבש.
מאי בינייהו? איכא בינייהו - דאפריך אפרוכי.
מיתיבי: בשר המת שהופרך - טהור! התם - דאקמח והוי עפרא.
מיתיבי: כל שבמת מטמא, חוץ מן השינים, והשער, והצפורן, ובשעת חבורן - הכל טמא! אמר רב אדא בר אהבה: דומיא דעצם, מה עצם - שנברא עמו, אף כל - שנברא עמו.
1.
רמב"ם הלכות טומאת מת פרק ג הלכה י:
בשר המת שנפרך ונעשה כקמח טהור וכן אפר השרופין טהור וכן התולעים הנהוין מבשר המת בין חיים בין מתים טהורין, וכבר ביארנו שהמוח כבשר בכ"מ בין במת בין בנבלה ושרץ.
2.
כסף משנה הלכות טומאת מת פרק ג הלכה י:
[י] בשר המת שנפרך וכו'. בר"פ דם הנדה (דף נ"ה) אמרינן דלר"י דוקא יבש כעצם טמא אבל איפריך איפרוכי טהור ולר"ל איפריך איפרוכי נמי טמא ואמרינן בגמרא דהיכא דאיקמח והוי עפרא לר"ל נמי טהור
ומדברי רבינו שכתב ונעשה קמח נראה שהוא פוסק כר"ל
והוא תימה היאך פוסק כר"ל במקום ר"י
ועוד שבריש פ"ב כתב דיבש כחרס מטמא משמע דוקא כחרס שאינו עשוי ליפרך אבל אם יבש יותר מחרס הוא עשוי ליפרך וטהור אף על פי שלא נפרך והיאך פסק כאן בהיפך.
וצ"ל שמ"ש כאן שנפרך ונעשה קמח לא שנפרך ממש קאמר אלא היינו לומר שהוא יבש כל כך עד שאילו יפרך יעשה כקמח טהור וזהו פירוש דאיפריך איפרוכי שאמר בגמרא שהוא טהור לר"י וכל שלא הגיע יבשותו לכך היינו יבש כחרש דטמא גם לר"י:
ה"כסף משנה" שואל מדוע הרמב"ם פוסק כריש לקיש בניגוד לכלל הכללי שבמחלוקת בין רבי יוחנן לריש לקיש - הלכה תמיד כרבי יוחנן, והוא מקשה קושיה נוספת של סתירה בדברי הרמב"ם עצמו].
2.1
הוא עונה: שבאמת הרמב"ם פוסק כרבי יוחנן, והוא מסביר את לשונו.
3.
כתר המלך הלכות טומאת מת פרק ג הלכה י:
... ותמוה הוא דהא רבינו אומר ונעשה כקמח משמע דנפרך ממש כקמח:
ועל כן נ"ל לומר ליישב דברי רבינו כן דבאמת פוסק כריש לקיש והוא משום דשם ר"ל יליף מקרא דלכל טומאתו וכו' ור' יוחנן יליף מקרא דבעצם אדם וכו' אדם דומיא דעצם ומקשה הגמ' מיתיבי כל שבמת מטמא חוץ מן השינים וכו' א"ר אדא בר אהבה וכו' עד אלא אמר מר בר רב אשי נעשה מקומו צלקת ופירש רש"י דלתרווייהו פריך בין לר"י ובין לר"ל
והתוס' כתבו שם וקשה דא"כ תקשה קרא דאו בעצם אדם
אלא נראה דלר"ל פריך ופשיטא דשינים אינם בכלל עצם עכ"ל.
וא"כ לפי דברי התוס' שם כל הסוגיא אתיא שם דדחיק לתרץ הא דעצם אדם אתיא כר"ל
וכל הני האמוראים מתרצי שפיר אליבא דר"ל ולהכי פוסק רבינו כותיה כמו דמצינו בכמה דוכתי דרבינו פוסק דאשכח סוגיא כהאי מ"ד ודוק:
הוא טוען שבאמת הרמב"ם פסק כריש לקיש ובניגוד לכלל הרגיל, וזאת מפני שמשמע בסוגיה ש"עורך הגמרא" מקשה ומיישב כמה פעמים לטובת ריש לקיש – סימן שכך הוא ["עורך הגמרא" / "סתמא דגמרא" – שני מושגים שלא בהכרח זהים] פוסק, וכלל זה גובר על הכלל הפרטי שהלכה כרבי יוחנן נגד ריש לקיש.
3.1
כמראה שהוא מתכוון לומר שמדובר בכלל של "מדשיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה".
4.
לחם יהודה הלכות טומאת מת פרק ג הלכה י
... וזה מוכח כדכתיבנא ואם כן מה שתירץ הש"ס דאקמח והוי עפרא הוא דוקא לר' יוחנן ופסק רבינו על נכון כמותו ודוק:
הוא טוען שבאמת הרמב"ם כן פסק דווקא לפי רבי יוחנן – ולפי פירושו את הביטוי ל"קמחא". והגמרא מתרצת דווקא לפי שיטת רבי יוחנן. גם הוא מסכים שהרמב"ם מכריע כאותה דעה שהסוגיה מנסה ליישבה, אלא שלשיטתו מדובר ברבי יוחנן ולא בריש לקיש.
4.1
וראה גם ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד רצ, ושם הוא מביא דיעה מעניינת שבדינים שאינם נוהגים היום [טומאה וטהרה] לא חלים כללי הפסיקה האישיים, כמו הלכה כרבי יוחנן נגד ריש לקיש, ולכן הרמב"ם פסק כריש לקיש – לחומרא.
4.2
ונראה להוסיף: אין הכוונה שכלל אינם תקפים כללי הפסיקה באותם מקרים, אלא שהם אינם מחייבים אלא רק "נוטים", ולכן כשיש שיקול של "ספיקא לחומרא" הרי שספק זה [או שנאמר: כלל כללי זה] גובר על הכלל האישי בהכרעה כרבי יוחנן נגד ריש לקיש.
5.
ונראה להוסיף: המחלוקת בין רבי יוחנן וריש לקיש איננה מחלוקת עצמאית בסברות, אלא המחלוקת ביניהם היא מהו המקור בתורה לדין במשנה, ויתכן שכל אחד מהם קיבל את המקור במסורת מאחד מרבותיו. ויתכן שבמחלוקת מסוג זה לא תקף הכלל שהלכה בהכרח תהיה כרבי יוחנן נגד ריש לקיש, ואולי זוהי הסיבה שהרמב"ם יכול היה לפסוק דווקא כריש לקיש.
5.1
ואולי בזה יש ליישב את השאלה: מדוע הגמרא מביאה את דברי ריש לקיש לפני דברי רבי יוחנן [כשבדרך כלל בש"ס מובאים דברי רבי יוחנן לפני דברי ריש לקיש – כיחס בין רב לתלמידו].
5.1.1
ויש אומרים, שדברי ריש לקיש הוקדמו מפני שהפסוק שהוא מסתמך עליו מוקדם לפסוק שרבי יוחנן מסתמך עליו.
