הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: הלכה כ"רבי" מחברו;
אמוראים: רבינא ורב נחמן

נידה נג ע"ב

ת"ר, ראתה כתם ואחר כך ראתה דם - תולה כתמה בראייתה מעת לעת, דברי רבי.
ר"ש בן אלעזר אומר: יומו.
א"ר: נראין דבריו מדברי, שהוא - מתקנה, ואני - מעוותה. מתקנה? עוותי מעוית לה!
אמר רבינא: איפוך.
רב נחמן אמר: לעולם לא תיפוך, שהוא מתקן הלכותיה לידי זיבה, ואני מעוות הלכותיה לידי זיבה.

1.
מגיד משנה הלכות איסורי ביאה פרק ט הלכה טו:

[טו] הרואה כתם ואח"כ ראתה דם וכו'. שם (נידה דף נ"ג:) ת"ר ראתה כתם ואחר כך ראתה דם תולה כתמה בראייתה עד מעת לעת דברי רבי רשב"א אומר יומו אמר רבי נראין דבריו מדברי שהוא מתקנה ואני מעוותה והקשו מתקנה הא עוותי מעוות לה אמר רבינא איפוך רב נחמן אמר לעולם לא תיפוך שהוא מתקן הלכותיה לידי זיבה ואני מעוות הלכותיה לידי זיבה
בעא מיניה רבי זירא מרבי אסי כתמים צריכין הפסק טהרה או לא וכו' אשכחיה דיתיב וקאמר תולה כתמה בראייתה כל מעת לעת דברי רבי אמר ר"ל והוא שבדקה ורבי יוחנן אמר אף על פי שלא בדקה אמר ליה מכלל דכתמים צריכין הפסק טהרה אמר ליה אין עד כאן בגמרא.
ורבו בזה הפירושין
ורבינו פוסק כרבי דהלכה כמותו מחבירו וכרבי יוחנן דהלכה כמותו לגבי ר"ל. וזה פי' הגמרא לדעתו תולה כתמה בראייתה שאינה מונה לענין זיבות מיום הכתם כל שראתה תוך מעת לעת למציאת הכתם והטעם מפני שהכתמים מדבריהם וטומאת מעת לעת למפרע מדבריהם והיא טמאה מחמת ראיה עד כדי זמן מציאת הכתם אין חוששין לכתם למנות לו כיון שמחמת ראייתה כבר היא טמאה ואף על פי שלא בדקה בין מציאת הכתם לראייה ואין צ"ל אם בדקה ומצאתה טהור בין מציאה לראיה שכיון שיש הפסק טהרה בנתיים אין הכתם מצטרף עם הראיה ורשב"א אומר יומו ואף על גב דלענין מנין כל שראתה ביומה לא נפקא מידי אם תולה כתמה בראייתה אם לאו ה"ק יומה היא תולה בלבד ולא יותר וכשראתה אחר מכן אינה תולה והקשו מתקנה הא עוותי מעוות לה שרשב"א מחמיר עליה יותר לחוש ולמנות מיום מציאת הכתם
ואמר רבינא איפוך נראין דברי מדבריו שאני מתקנה והוא מעוותה
רב נחמן בר יצחק אמר לעולם לא תיפוך הוא מתקן הלכותיה לידי זיבה שהוא מביאה לידי זיבה כל זמן שיש לה ג' ימים בין יום מציאת הכתם וימי ראיה ואני מעוות הלכותיה לידי זיבה שפעמים שיש לה ג' ימים אלו ואינה זבה והוא כשהראיה תוך מעל"ע למציאת הכתם ואף על פי שאינה ביומה
בעי מיניה רבי זירא כתמין צריכין הפסק טהרה פירוש תולין כתם בכתם תוך מעל"ע בלא הפסק טהרה כמו בראיה או אין תולין אא"כ הפסיקה טהרה בינתים ופי' תולה בכתמה למנות מזמן הכתם השני שכל שהן רצופין כ"כ ועוד שיש הפסק בינתים כיון דאיכא הני תרתי לא מצטרפי לעשותם כראיות חלוקות או דילמא אף בלא הפסק טהרה הם כראיה אחת כיון שהם תוך מעל"ע ופשט ליה דע"כ לא פליגי רבי יוחנן ור"ל אלא בראיה דסבר רבי יוחנן דכיון דמנין הראיה ודאי ומדאורייתא תלינן הכתם שהוא מעל"ע בראיה אף על פי שלא הפסיקה טהרה אבל בכתם דלא אלים האי כתם מהאי לא תלינן אא"כ איכא תרתי. זה נראה לפרש לדעת רבינו ומזה מתבאר כל מה שהזכיר עד כל כתם שאמרנו וכו'. ובהשגות כתוב בזה דברים ארוכים ואין בהם קושיא מכרחת על דברי רבינו...

הוא מסביר שהרמב"ם פוסק כ"רבי" נגד רבי שמעון בן אלעזר על פי הכלל ש"הלכה כרבי מחברו".

2.
אחר כך מובאים דברי רבינא ודברי רב נחמן שחולקים על מה בדיוק אמר "רבי" נראין דברי מי.

3.
גם לפי השיטה [רב נחמן] ש"רבי" טוען שמסתבר יותר כדעת רשב"א [=רבי שמעון בן אלעזר] הרי זה בגלל ש"רבי" קיבל ממסורת רבותיו שיש להחמיר למרות שנראה שיש להקל כדברי רשב"א – מפני הספק.

4.
מדוע דברי רב נחמן הובאו אחרי דברי רבינא? בין אם מדובר בגמרא ב"רב נחמן" ה"רגיל" [רב נחמן בר יעקב] ובין אם מדובר ברב נחמן בר יצחק [כמפורש בדברי ה"מגיד משנה"] שחי אחרי רבא, הרי רבינא חי אחריו!

5.
אלא יש לומר, שמדובר ברבינא הראשון שחי בימי רבא וברב נחמן בר יצחק שהיה תלמידו של רבא, ולכן חי אחרי אותו רבינא, ולכן מוזכר אחריו בסוגייתנו [כך מפרש ב"מנחת יהודה"].

6.
הערה: באמת היו 3 רבינא: רבינא בימי רב יוסף; רבינא בימי רבא; רבינא בימי רב אשי

7.
לענייננו, גם רבינא הראשון [שחי בימי רב יוסף – דור 3] וגם רבינא השני [שחי בימי רבא – דור 4] חיו אחרי רב נחמן בר יעקב, ולכן לא מסתבר שדבריו הובאו לפני רב נחמן בר יעקב. אולם כאן ניתן אולי לומר: "עורך הגמרא" הביא בכוונה את דברי רב נחמן בר יעקב אחרי רבינא [אפילו אם מדובר ברבינא האחרון – דור 6] כדי להורות לנו שהלכה כמותו, כען "הלכה כבתראי" [שהרי אין כאן משא ומתן ישיר פנים אל פנים בין רבינא לרב נחמן].

8.
הערה: הביטוי "נראין דברי..." מעיד על דין הגיוני מול דין שהתקבל ממסורת הדורות.