הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

אמוראים:  רבא ורב אשי

נידה נא ע"א

אמר רב אשי: הכא בחצר שעלו מאיליהן עסקינן, וסתמא - לאדם קיימי, והכי קאמר אם החצר משמרת פירותיה - חייבין, ואם לאו - פטורין.
מתיב רב אשי כל שחייבין במעשרות - מטמאין טומאת אוכלין. ואם איתא, הא איכא הני - דקחייבין במעשר ואין מטמאין טומאת אוכלין!
אמר רבא, הכי קאמר: כל מין שחייב במעשר - מטמא טומאת אוכלין. ה"נ מסתברא, מדקתני סיפא: כל שחייב בראשית הגז - חייב במתנות, ויש שחייב במתנות ואין חייב בראשית הגז. ואם איתא, האיכא טרפה - דחייבת בראשית הגז ואינה חייבת במתנות!
אמר רבינא: הא מני - רבי שמעון היא, דתנן: ר"ש פוטר את הטרפה מראשית הגז.
אמר רב שימי בר אשי, תא שמע המפקיר את כרמו, והשכים בבקר ובצרו - חייב בפרט, ובעוללות, ובשכחה, ובפאה, ופטור מן המעשר. והא אנן תנן: כל שחייב בפאה - חייב במעשרות! אלא לאו שמע מינה: מין קתני, שמע מינה.

1.
מהסוגיה משמע שהאמוראים רבא, רב אשי, רבינא ורב שימי בר אשי חיו באותה תקופה.

2.
ב"אטלס עץ חיים" מוזכר רב שימי בר אשי כתלמיד מובהק של אביי [זאת אומרת, שלא מדובר בבנו של רב אשי עורך הגמרא].

3.
ראה ב"מתיבתא", הערה כב, [וכן, שם, ב"ילקוט ביאורים", עמוד קצו], שמביא כמה אפשרויות להסביר את הקשר בין שמות החכמים בסוגיה.

4.
הוא עוסק בקשר בין רבא לרב אשי.

4.1
לפי הרמב"ם באמת רב אשי הכיר את רבא ולמד ממנו תורה.

4.2
רב אשי לא הכיר את רבא, אולם דבריו שובצו בסוגיה על ידי עורך הגמרא שהוא זה שמנהל את הדיון הוירטואלי ביניהם.

4.2.1
וזה יהיה הפתרון המקיף לכל מקרה בש"ס שבו מתנהל דיון בין שני אמוראים שלא חיו באותה תקופה ["אמורא מאוחר"]. ומתאים לדברי ה"מנחת יהודה" בסוגייתנו שטוען שלפי זה צריך לגרוס: "אמר לך רבא" [במקום "אמר רבא"] – זאת אומרת שכך עונה "עורך הגמרא" שרבא כך יענה לרב אשי.

4.3
היו שני אמוראים בשם "רב אשי", ובסוגייתנו מדובר ברב אשי הקדמון שחי ממש בחיי רבא. לפי אפשרות זו יתכן שלאותו רב אשי קדמון היה בן בשם "רב שימי", אולם קצת קשה כיצד רבינא [שהיה בין "עורכי הגמרא"] משתלב כאן בדיון, ולכן יש לומר שבאמת מדובר גם ברבינא הראשון שחי בימי רבא.