סקר
מסכת תמורה
קשה מאוד
קשה
ממוצעת
קלה


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

הסיאה והאזוב והקורנית שבחצר – צתרה ורודה

 

"אמר רבא: ומודה רבי יוחנן לענין מעשר, דמחשבת חיבור שמה מחשבה. אמר רבא: מנא אמינא לה? דתנן, הסיאה והאזוב והקורנית שבחצר, אם היו נשמרין חייבין. היכי דמי? אילימא דזרעינהו מתחלה לאדם צריכא למימר? אלא לאו דזרעינהו מתחלה לבהמה, וקתני אם היו נשמרין חייבין. אמר רב אשי: הכא בחצר שעלו מאיליהן עסקינן, וסתמא לאדם קיימי, והכי קאמר אם החצר משמרת פירותיה חייבין, ואם לאו פטורין" (נידה, נא ע"א).
 

שם עברי:  צתרה ורודה    שם באנגלית: Savory of Crete   שם מדעי: Satureja thymbra

שם נרדף במקורות: סיאה, צתרי , תיאה   שמות בשפות אחרות: ערבית - זַעְתָר רוּמִי, זַעְתָר אֶל חַמִיר


נושא מרכזי: לזיהוי הסיאה


כפתיחה למאמר זה מומלץ לקרוא את המבוא הכללי המתאר את המשותף לשלישית המינים סיאה, אזוב וקורנית. לקריאה לחץ כאן.


תקציר: שלישית הצמחים סיאה, אזוב וקורנית מוזכרת בהרכב זה פעמים רבות, יחסית, בספרות חז"ל כצמחים ששימשו למטרות שונות (עצי בעירה, מאכל בהמה או אדם). יעודם קבע גם את מעמדם ההלכתי לגבי חיוב מעשרות, הוצאה בשבת ועוד. קיימת תמימות דעים, כמעט מוחלטת, בין המפרשים והחוקרים שצמחים אלו הם מינים ריחניים ממשפחת השפתניים שנאכלו על ידי האדם כתבלין או כצמח רפואה אך זיהויים המדוייק נתון למחלוקת. ההצעות הבולטות לזיהוי הצתרה הן: צתרה ורודה, קורנית מקורקפת ונענת הכדורים. א. הראובני הגיע למסקנה שלא ניתן לפתור את הדילמה בעזרת המסורות הקיימות ולכן הציע להתבסס על פרטי מבנה המופיעים במקורות. לדעתו יש לזהות את הסיאה המנויה בראש רשימת שלושת המינים כמין קורנית המקורקפת משום שהיא החשובה מבין השיחים, ממשפחת השפתניים, בארץ ובעלת מבנה הראוי לשמש כ"עצים".

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------ 

זיהוי הסיאה

הערוך

כתב הערוך (ערך "סאה"): "בשביעית פרק ח', ובעוקצין פרק ב', ובפרק מפנין בשבת בגמרא חבילי קש, ובפרק בא סימן בנדה בגמרא: כל שהוא חייב בפיאה סיאה אזוב וקורנית. סיאה פוליא"ו ויש אומרים סוסימברו, אזוב איסופו, קורנית אורינגו, ויש אומרים סטורניא וכולן מיני אזוב הן". הערוך מציין, אם כן, שני זיהויים לסיאה: פוליא"ו וסוסימברו. פוליא"ו (Poleo, Poleo Mentha, Mentha Pleo) בספרדית הוא שמו של אחד מהמינים בסוג נענה (Mentha) ממשפחת השפתניים. מין זה הוא נענת הכדורים (תמונה 1) הנקרא בלטינית Mentha pulegium. על פי הרב קוהוט ("הערוך השלם" ערך "סאה") השם הלטיני התגלגל ל – Polei ובאיטלקית Menta poleggio. רש"י (שבת, שם) מפרש "צתרי - שדריא"ה, לשון אחר: פוליאול". הרא"ש (שביעית, שם) תירגם: "הסיאה - בפרק מפנין מפרש צעתא ובלעז נקרא פוליו"ל". בצרפתית הצמח נקרא pouliot ובקטלונית בת זמננו Poliol. הרא"ש שחי בספרד ב – 25 שנותיו האחרונות לאחר שברח מגרמניה עשוי היה להכיר גם את שמות הצמח בספרד.

מאידך גיסא ייתכן והשם "פוליא"ו" הוא שם כללי לבני הסוג נענה (Mentha) ואולי גם לכלמנתה. על פי זיהוי זה ייתכן והסיאה היא הכלמנתה האפורה (תמונה 2) אותה מציע א. הראובני לזהות עם ה"קורנית" (ראו במאמר "אזוב וקורנית"). זיהוי זה סביר יותר (אם כי גם הוא בעייתי) משום שמיני הנענע הם מינים של גדות נחלים ולכן אינם עונים לתאור הסיאה במקורות.

למרות שהערוך הביא את דעת ה"יש אומרים" המזהים את הסיאה עם הסוסימברו, כנראה, שהוא איננו מקבל את זיהוי משום שבשם סוסימברו הוא מזהה את האירוס המוזכר במשנה (כלאים, פ"ה מ"ח): "... הארוס והקיסום ושושנת המלך וכל מיני זרעים אינן כלאים בכרם וכו'". מפרש הערוך (ערך "ארוס"): "פירוש ארוס סוסבירו, והם מיני מרקחת שמשימין בתבשיל ויש אומר הוא עשב וכשמזריע מקיש הזרע כמין זוג". מדברי הרמב"ם המפרש את השם "אירוס" ומתרגמים נוספים עולה שלדעתם אירוס = סיסנבר = נענע בעלת עלים רחבים. בלשונו: "פירוש המשנה אירוס סיסנבר והוא אלנענע רחב עלים". הרב קוהוט (שם) מזהה את הסיסנבר עם נענת המים (Mentha aquatica). ח. אלבוים סוקר את זיהויי הסיסנבר ביניהם אחד ממיני משפחת המצליבים הנקרא תודרה רפואית. מין זה נקרא בלטינית Sisymbrium officinale ומכאן אולי השם סיסנבר. 
 

          
 תמונה 1. נענת הכדורים      צילם:  Raffi Kojian    תמונה 2. כלמנתה אפורה      צילמה:  שרה גולד

 

          
תמונה 3. נענת המים         צילם: Kristian Peters
 
   תמונה 4. תודרה רפואית        צילם: James K. Lindsey

 
ריבמ"ץ

בריבמ"ץ (שביעית, פ"ח מ"א) אנו מוצאים: " ... ירושלמי: סאה צתרא, אזוב איזובא, קורנית קורניתא. בבלי: סאה ציתרי, אזוב כרתא קורנית חשאי, לעז הסיאה פוליו ובלשון יון בליסקוני, ויש אומרים סוסימברו, ויש אומר סלביאה וכו'". הריבמ"ץ חוזר על הזיהויים המובאים בערוך אך מוסיף שני פרטים: השם בלשון יון בליסקוני ואת דעת ה"יש אומר" סלביאה. סלביאה הוא כנראה הסוג מרווה (Salvia) או אחד ממיניו. אחד מהמינים הנפוצים ביותר שעשוי היה לשמש כמקור לחומר בעירה כדברי המשנה לעיל הוא המרווה המשולשת.
 

רש"י

בפירושו הראשון מזהה רש"י את הסיאה עם ה"שדריא"ה". צמח זה עשוי להיות הצתרה הורודה ששמה הלטיני הוא Satureja thymbra או אולי קורנית מקורקפת משום שגם היא נקראה בעבר Satureja capitata (ייתכן ומקור השם הלטיני Satureja הוא ב"זעתר" (sa'tar)). עלינו לזכור שאת הקורנית המקורקפת הצענו גם כמין "קורנית" המופיע אף הוא בין שלושת המינים במשנה. בגישה המזהה את הסיאה עם הצתרה הורודה תומכים רוב החוקרים כמו לעף ודלמן ואחריהם הר"ש ליברמן בתוספתא כפשוטה (שביעית, שם) ומתבססים על דברי רב יהודה המתרגם "סיאה – צתרי". לעף מתרגם את השם הסורי "צתרא" ל – Saturea.
 

הראובני

א. הראובני דוחה את זיהוי הסיאה עם הצתרה משום שגם לעף כתב שהשם "צתרא" איננו יחודי ל – Saturea וכולל גם מינים מהסוגים צתרנית (Thymbera) וקורנית (Thymus). למעשה המפרשים, כדוגמת הערוך ורש"י, לא הצליחו להכריע בין המסורות שהיו בידם ולכן הוא סבר שאין בכוח השוואות לשוניות לפתור את הדילמה. בניגוד לכך, השוואה בין מאפייני צמחים "חשודים" למאפייני "שלושת המינים" כפי שהם מתוארים במקורות עשוייה להניב זיהויים ברורים יותר.

לדעת הראובני העובדה שהסיאה מופיעה ראשונה מבין שלושת המינים "סיאה, אזוב וקורנית" מלמדת שהיא הראשונה בחשיבותה לשימושים המתוארים במשנה. מסיבה זו הוא סבור שהסיאה היא הקורנית המקורקפת משום שהיא הנפוצה ביותר מבין המינים וגדולה די הצורך כדי לשמש כחומר בעירה. בגישה זו תומך גם ז. עמר הסבור שאחת מהאפשרויות הסבירות לזיהוי הסיאה על פי הרמב"ם היא הקורנית המקורקפת או אחד מהמינים הקרובים לה. ה"קורנית" שזוהתה על ידי הראובני ככלמנתה אפורה מופיעה, לדעתו, בסוף רשימת "שלושת המינים" משום שהיא הפחותה בערכה לעצים. לענ"ד לא רק שהכלמנתה האפורה פחותה בערכה אלא שכלל איננה ראויה להבערה (ולא במקרה שמה הערבי הוא "זועוטמאן" שפירושו: האזוב הקטן) ולכן זיהוי זה איננו סביר.  על זיהוי ה"קורנית" ראה במאמר "קורנית – אזוב וקורנית".
 

          
 תמונה 5.  מרווה משולשת
 
   תמונה 6. צתרה ורודה        צילמה: שרה גולד
 

 
 
 

מקורות עיקריים:  

א. הראובני, תרביץ, שנה כ״ג, תשי״ב, עם׳ 61-64.
ז. עמר, "הצומח והחי במשנת הרמב"ם – לקסיקון לזיהוי הצמחים ובעלי החיים שבפירוש המשנה לרמב"ם", בהוצאת מכון התורה והארץ, תשע"ה. עמ' 140-141.
ח. צ. אלבוים, תשס"ח, מסורות הזיהוי של צמחי משנת כלאיים, עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, בר אילן (עמ' 32-33).

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 




כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר