|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
הסיאה והאזוב והקורנית שבחצר – צתרה ורודה
"אמר רבא: ומודה רבי יוחנן לענין מעשר, דמחשבת חיבור שמה מחשבה. אמר רבא: מנא אמינא לה? דתנן, הסיאה והאזוב והקורנית שבחצר, אם היו נשמרין חייבין. היכי דמי? אילימא דזרעינהו מתחלה לאדם צריכא למימר? אלא לאו דזרעינהו מתחלה לבהמה, וקתני אם היו נשמרין חייבין. אמר רב אשי: הכא בחצר שעלו מאיליהן עסקינן, וסתמא לאדם קיימי, והכי קאמר אם החצר משמרת פירותיה חייבין, ואם לאו פטורין" (נידה, נא ע"א).
|
 |
 |
|
| תמונה 1. נענת הכדורים צילם: Raffi Kojian | תמונה 2. כלמנתה אפורה צילמה: שרה גולד |
 |
 |
|
|
תמונה 3. נענת המים צילם: Kristian Peters |
תמונה 4. תודרה רפואית צילם: James K. Lindsey |
ריבמ"ץ
בריבמ"ץ (שביעית, פ"ח מ"א) אנו מוצאים: " ... ירושלמי: סאה צתרא, אזוב איזובא, קורנית קורניתא. בבלי: סאה ציתרי, אזוב כרתא קורנית חשאי, לעז הסיאה פוליו ובלשון יון בליסקוני, ויש אומרים סוסימברו, ויש אומר סלביאה וכו'". הריבמ"ץ חוזר על הזיהויים המובאים בערוך אך מוסיף שני פרטים: השם בלשון יון בליסקוני ואת דעת ה"יש אומר" סלביאה. סלביאה הוא כנראה הסוג מרווה (Salvia) או אחד ממיניו. אחד מהמינים הנפוצים ביותר שעשוי היה לשמש כמקור לחומר בעירה כדברי המשנה לעיל הוא המרווה המשולשת.
רש"י
בפירושו הראשון מזהה רש"י את הסיאה עם ה"שדריא"ה". צמח זה עשוי להיות הצתרה הורודה ששמה הלטיני הוא Satureja thymbra או אולי קורנית מקורקפת משום שגם היא נקראה בעבר Satureja capitata (ייתכן ומקור השם הלטיני Satureja הוא ב"זעתר" (sa'tar)). עלינו לזכור שאת הקורנית המקורקפת הצענו גם כמין "קורנית" המופיע אף הוא בין שלושת המינים במשנה. בגישה המזהה את הסיאה עם הצתרה הורודה תומכים רוב החוקרים כמו לעף ודלמן ואחריהם הר"ש ליברמן בתוספתא כפשוטה (שביעית, שם) ומתבססים על דברי רב יהודה המתרגם "סיאה – צתרי". לעף מתרגם את השם הסורי "צתרא" ל – Saturea.
הראובני
א. הראובני דוחה את זיהוי הסיאה עם הצתרה משום שגם לעף כתב שהשם "צתרא" איננו יחודי ל – Saturea וכולל גם מינים מהסוגים צתרנית (Thymbera) וקורנית (Thymus). למעשה המפרשים, כדוגמת הערוך ורש"י, לא הצליחו להכריע בין המסורות שהיו בידם ולכן הוא סבר שאין בכוח השוואות לשוניות לפתור את הדילמה. בניגוד לכך, השוואה בין מאפייני צמחים "חשודים" למאפייני "שלושת המינים" כפי שהם מתוארים במקורות עשוייה להניב זיהויים ברורים יותר.
לדעת הראובני העובדה שהסיאה מופיעה ראשונה מבין שלושת המינים "סיאה, אזוב וקורנית" מלמדת שהיא הראשונה בחשיבותה לשימושים המתוארים במשנה. מסיבה זו הוא סבור שהסיאה היא הקורנית המקורקפת משום שהיא הנפוצה ביותר מבין המינים וגדולה די הצורך כדי לשמש כחומר בעירה. בגישה זו תומך גם ז. עמר הסבור שאחת מהאפשרויות הסבירות לזיהוי הסיאה על פי הרמב"ם היא הקורנית המקורקפת או אחד מהמינים הקרובים לה. ה"קורנית" שזוהתה על ידי הראובני ככלמנתה אפורה מופיעה, לדעתו, בסוף רשימת "שלושת המינים" משום שהיא הפחותה בערכה לעצים. לענ"ד לא רק שהכלמנתה האפורה פחותה בערכה אלא שכלל איננה ראויה להבערה (ולא במקרה שמה הערבי הוא "זועוטמאן" שפירושו: האזוב הקטן) ולכן זיהוי זה איננו סביר. על זיהוי ה"קורנית" ראה במאמר "קורנית – אזוב וקורנית".
 |
 |
|
|
תמונה 5. מרווה משולשת |
תמונה 6. צתרה ורודה צילמה: שרה גולד |
מקורות עיקריים:
א. הראובני, תרביץ, שנה כ״ג, תשי״ב, עם׳ 61-64.
ז. עמר, "הצומח והחי במשנת הרמב"ם – לקסיקון לזיהוי הצמחים ובעלי החיים שבפירוש המשנה לרמב"ם", בהוצאת מכון התורה והארץ, תשע"ה. עמ' 140-141.
ח. צ. אלבוים, תשס"ח, מסורות הזיהוי של צמחי משנת כלאיים, עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, בר אילן (עמ' 32-33).
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.