הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור המושג: "רב תנא הוא ופליג"

נידה מח ע"א

... והאמר רב: הלכתא בכולה פרקין מעת לעת! אלא למ"ד לערכין - מ"ט לא אמר ליוצא דופן? דומיא דהנך, מה הנך דכתיבן, אף הני נמי - דכתיבן ואידך - האי שבבן ושבבת? שבזכר ושבנקבה מבעי ליה!
אמר רב יצחק בר נחמני א"ר אלעזר: הלכה כר' יוסי בן כיפר שאמר משום ר' אליעזר.

1.
רא"ש מסכת נדה פרק ה:

אמר רב הלכתא בכוליה פירקין מעת לעת ועולא אמר דתנן תנן דלא תנן לא תנן. כלומר שנת כ' שלא שנינו בה ויום אחד לא בעינן מעת לעת.
והלכתא כעולא דתניא כוותיה ר' יוסי בן כיפר אומר משום ר"א שנת כ' שיצאו ממנה ל' יום הרי היא כשנת כ' לכל דבריה [נידה דף מח ע"א] ואמר רב יצחק בר נחמני אמר ר"א מסתברא כר' יוסי בן כיפר מדכולהו פירקין קתני יום א' והכא לא קתני ש"מ מסתבר כוותיה:

מסקנת הסוגיה היא כעולא שחולק על רב, שרק במשניות שנאמר בהם "מעת לעת" [כלומר שנים מלאות] כך הדין, ולא כרב שאמר בכל דיני הפרק כך הדין.

1.1
והלכה כעולא מפני שיש ברייתא כמותו, ודברי התנא בבייתא - רבי יוסי בן כיפר - "מתסתבר כרבי יוסי בן כיפר".

2.
באחד משלבי הסוגיא מתברר שאין לרב סיוע מאף תנא שסובר כמותו.

3.
על כך אומר תוס':
תוספות מסכת נדה דף מח עמוד א:

רב גידל אמר רב לערכין - וא"ת כיון דבערכין מוקי לה, א"כ הדרא קושיא לדוכתין דלרב גידל לא משכח רב תנא כוותיה
וי"ל דקסבר רב תנא הוא ופליג.

רב גידל שהיה תלמידו של רב סבור שרב נחשב כתנא ורשאי לחלוק על משניות וברייתות, ולכן לא קשה עליו בכך שאין תנא "לטובתו". ואמנם אחר כך הגמרא כן מסבירה שרב סובר כתנא, אבל בשלב זה בסוגיה יוצא שאין אף תנא שסובר כרב.

4.
בעניין זה של "רב תנא הוא - ופליג" ראה בסוגייתנו ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קמז.

5.
להלן כמה סיכומים עקרוניים:

5.1
רב לא נחשב כתנא כי הוא לא מופיע בספרות התנאים.

5.2
בש"ס תמיד מעדיפים למצוא סיוע לרב מתנא מפורש. ורק כשלא נמצא תנא לסיוע אומרים שרב רשאי לחלוק על כל התנאים [כך משמע מתוס' בסוגייתנו].

5.3
בעל "אגרות משה" סובר ש"רב" רשאי לחלוק רק על ברייתא ולא על משנה.

6.
ויש על כך דיון רחב בראשונים ובאחרונים וסיכומם ב"יד מלאכי", סימנים תקנב-תקנה.