הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור המושג: "תיובתא"

נידה מו ע"א

מתיב רבי זירא: +במדבר ו'+ איש כי יפליא לנדור נדר מה ת"ל איש - לרבות בן י"ג שנה ויום אחד, שאע"פ שאינו יודע להפליא - נדריו קיימין. ה"ד? אי דלא אייתי שתי שערות - קטן הוא, אלא לאו - דאייתי שתי שערות, וטעמא - דבן י"ג ויום אחד הוא דהוה ליה איש, הא תוך זמן - כלפני זמן! תיובתא.
אמר ר"נ: כתנאי, בן ט' שנים שהביא ב' שערות - שומא, מבן ט' ועד י"ב שנה ויום אחד - שומא רבי יוסי ברבי יהודה אומר: סימן. בן י"ג שנה ויום אחד - דברי הכל סימן. הא גופא קשיא, אמרת מבן ט' ועד י"ב שנה ויום אחד - שומא הא י"ג שנה גופא - סימן, והדר תני בן י"ג שנה ויום אחד סימן, הא י"ג שנה גופא - שומא!
מאי לאו - תנאי היא, דמר סבר תוך זמן - כלאחר זמן, ומר סבר - תוך זמן - כלפני זמן?
לא, דכ"ע - תוך זמן כלפני זמן, ואידי ואידי בתינוקת, ורישא - רבי, וסיפא - ר"ש בן אלעזר.
ואיבעית אימא - הא והא בתינוק, ורישא - ר"ש בן אלעזר, וסיפא - רבי.
ואיבעית אימא: הא והא - רבי, הא - בתינוק, הא - בתינוקת.
ואיבעית אימא: הא והא - ר"ש בן אלעזר, הא - בתינוק, הא - בתינוקת.

1.
רבי זירא מקשה על השיטה שתוך זמן כלאחר זמן ונגד שיטת רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי [בעמוד הקודם] וכמו רב ורבי חנינה. הגמרא מסיימת ב"תיובתא".

2.
אחר כך הגמרא אומרת אולי מחלוקת האמוראים היא "כתנאי" - זאת אומרת - כמחלוקת תנאים, והגמרא דוחה זאת, ומעמידה את הברייתא [בכל 4 האפשרויות] שתוך זמן כלפני הזמן, וממילא - כמו מסקנת ה"תיובתא".

3.
ויש לשאול: מדוע אחרי ה"תיובתא" הגמרא ניסתה לומר "כתנאי"? הרי הביטוי "תיובתא" היה מתאים שיופיע בסוף הסוגיה, שהרי זוהי באמת המסקנה - שלא כרבי יוחנן.

4.
אמנם הריטב"א שואל שאלה אחרת שבאמת יש מחלוקת תנאים בעניין זה – להלן נידה דף מח – וניתן לומר, שרבי יוחנן סובר כרבי יהודה שם.

5.
עונה הריטב"א [ראה "מתיבתא", הערה ד], שהאמוראים בסוגייתנו לא הכירו את הברייתא שם.
[הערה: לכאורה כך אפשר לומר על כל "מיתיבי" בש"ס מברייתא!]

6.
לפי הסבר זה ניתן להוכיח, שאת הביטוי "תיובתא" לא כתב "עורך הגמרא", אלא הוא נאמר בבית המדרש של החכמים שהקשו על רבי יוחנן.

7.
ולפי זה יתכן, שגם רב נחמן לא שמע ולא הכיר את ה"תיובתא" של רבי זירא, ולכן ניסה לומר "כתנאי" [ויש שואלים מדוע לא נאמר "לימא כתנאי" אלא רק "כתנאי", ובדרך כלל "כתנאי" נשאר למסקנה – ולא כבסוגייתנו].

8.
ואולי ניתן לומר: היה "רבי זירא" הראשון שהיה בימי רב ושמואל, והיה "רבי זירא" שני בימי אביי ורבא – [יד מלאכי תקפח-ט]. אולי באמת מדובר בסוגייתנו ברבי זירא השני וקושייתו נאמרה במציאות אחרי דברי רב נחמן, ולכן הגיוני שהסתיים ב"תיובתא" [כי זה היה בסוף הסוגיה], אלא שעורך הגמרא החליט להקדימו מסיבה כלשהי [?].

9.
ואולי ניתן להוסיף עוד: במחלוקת האמוראים בסוגייתנו ההלכה היתה צריכה להיות כרבי יוחנן נגד רב [כי כך הוא כלל הפסיקה בכל מחלוקת שביניהם], ולכן הביטוי "תיובתא" שהובא אחרי קושיית רבי זירא נועד לומר לנו שיש כאן "תיובתא" נגד רבי יוחנן, אבל אין זה כשאר "תיובתא" בש"ס שמובא בסוף הסוגיה.