הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

אמוראים: רב יוסף ואביי

נידה לט ע"א

אמר רב יוסף: לא שמיע לי הא שמעתתא. א"ל אביי: את אמרת ניהלן, ואהא אמרת לן, היתה למודה להיות רואה יום ט"ו (יום) ושינתה ליום כ' - זה וזה אסורין לשמש, שינתה פעמים ליום כ' - זה וזה אסורין. ואמרת לן עלה אמר רב יהודה אמר שמואל: ל"ש אלא ט"ו לטבילתה שהן כ"ב לראיתה, דהתם בימי נדתה קאי לה, אבל ט"ו לראיתה, דבימי זיבתה קאי - לא קבעהימא.

1.
ספר יוחסין מאמר שני סדר האמוראים אות האל"ף:

רבו מובהק הוא רב יוסף סגי נהור וסיני, אע"פ שבפרקא קמא דקדושין (דף לג א) נראה כי גם רב יוסף רבו מובהק של אביי בענין כבוד הרב, אבל מה שנראה כי אביי לרב יוסף כמו תלמיד חבר הוא בסוף פרק יוצא דופן (נידה דף מח א) אמר ליה אביי לרב יוסף מי פליגתא נראה שלא היה רבו אלא רבה שלא אמר מי פליג מר, ובפרק האשה (נידה דף סג ב) בגמרת נדה אמר ליה אביי את אמרת ניהלן, וזה הדקדוק שעשיתי עשו כן בברכות על רב ירמיה בר אבא תלמיד חבר לרב, ועוד בפסקי עירובין כתב ר' מאיר דהלכה כאביי נגד רב יוסף חוץ במחצה שהיא מג' הלכות שהלכה כרב יוסף ובמחצה לא פליג עליו אלא אביי וזה בפ"ק דעירובין.

מהביטוי "את אמרת ניהלן" – בסוגייתנו – הוא מוכיח שאביי היה נחשב "תלמיד-חבר" של רב יוסף, ולכן פנה אליו בלשון נוכח.

2.
ונראה שגם מהניסוח שנשמע כתמיהה גדולה על רב יוסף מוכח שאביי לא התנהג כלפי רב יוסף כפי שתלמיד חייב לנהוג כלפי רבו המובהק.

3.
ובהחלט יתכן שמדובר בשתי תקופות [כך בדרך כלל אומרים לגבי תופעה דומה בין שני אמוראים]. בתחילה רב יוסף היה רבו המובהק של אביי וכשאביי התבגר היה נחשב כבר כתלמיד- חבר של רב יוסף.