הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "הלכתא כוותיה דרב"
נידה לו ע"א
אמר ליה רבינא לרב אשי, אמר לן רב שמן מסכרא, אקלע מר זוטרא לאתרין ודרש:
הילכתא כוותיה דרב לחומרא, והלכתא כוותיה דלוי לחומרא.
רב אשי אמר: הלכתא כוותיה דרב, בין לקולא בין לחומרא.
דריש מרימר: הלכתא כוותיה דרב, בין לקולא בין לחומרא.
והלכתא כוותיה דרב בין לקולא בין לחומרא.
1.
מפני יחידאיות התופעה הנ"ל מובאים הנתונים הבאים:
1.1.
הצירוף אשי+*הלכתא - 13 מופעים בש"ס כולל מופעים שלא "שייכים".
1.2
"הלכתא" במשמעות של "הלכה למשה מסיני" - מופע יחידאי - מועד קטן דף ד עמוד א
1.3
"הלכתא" במשמעות של "מאי נפקא מינה" - בבא מציעא דף כד עמוד ב
1.4
1. 1.4
"הלכתא" כשאלה ועל ידי רב אשי הקדמון - שבת דף מה עמוד א
1.4.2
"הלכתא" כשאלה האם לפסוק כרב אשי לחומרא - שבת דף קכט עמוד א [+רבינא, מרימר, מר זוטרא ורב אשי]
1.5.
חבר של רב אשי אמר לרב אשי "הלכתא כרבן גמליאל..." עירובין דף מג.
1.6.
רב אשי עצמו ואמר "הלכתא...":
1.6.1
סוגייתנו:
תלמוד בבלי מסכת נדה דף לו עמוד א
רב אשי אמר: הלכתא כוותיה דרב, בין לקולא בין לחומרא
1.6.2
דומה קצת לסוגייתנו:
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף מג עמוד ב
אמר מר בר אמימר לרב אשי, הכי אמרי נהרדעי: הלכתא כוותיה דרב ששת. רב אשי אמר: הלכתא כוותיה דרב. והלכתא כוותיה דרב.
1.6.3
תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף עג עמוד א:
אמר רבי ירמיה מדפתי: עבד רב פפא עובדא כוותיה דרבא. רב אשי אמר: הלכתא כוותיה דאביי. והלכתא כוותיה דאביי ביע"ל קג"ם.
1.7.
1.7.1
ובסוגיה מאד דומה אבל על ידי "מר בר רב אשי":
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כז עמוד א
ואמר רבי ירמיה מדיפתי: עבד רב פפי עובדא כוותיה דרבא. מר בר רב אשי אמר: הלכתא כוותיה דאביי. והלכתא כוותיה דאביי ביע"ל קג"ם.
1.7.2
לא קשור לרב אשי עצמו:
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף ה עמוד ב
מר בר רב אשי עבד כר"ל. והלכתא כר"ל,
1.7.3
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קכח עמוד ב
דרש מר זוטרא משמיה דרב שימי בר אשי: הלכתא בכל הני שמעתתא כדשלח ליה רבי אבא לרב יוסף בר חמא
1.7.4
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קכט עמוד א
אי דמר בר רב אשי, לית הלכתא כמר בר רב אשי!
1.8
לא קשור כלל לרב אשי:
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף מא עמוד א
רבינא אמר: לא חיישינן, רב אשי אמר: חיישינן. והלכתא: חיישינן.
2.
מסקנה מהנ"ל: רב אשי עצמו אמר "הלכתא" - 3 מופעים בש"ס בלבד. אבל אם נאמר שהרבה "והלכתא" בש"ס הם של רב אשי [גם אם לא מוזכר בשמו] הרי שהתופעה שרב אשי הכריע בש"ס הרבה פעמים על ידי הביטוי "הלכתא" או "והלכתא " נפוץ יותר מההאמור במסקנתנו.
3.
אין ספק שבסוגייתנו תופעה מוזרה. גם "רב אשי" וגם "מרימר" וגם "סתמא" מכריעים אותו דבר ובאותו נוסח: "הלכתא כוותיה דרב בין לקולא בין לחומרא", וכמובן – בניגוד ללוי. [וההלכה היא שמעיין אחד הוא - דם טוהר ודם טמא - וטיהרה התורה את הדם הבא בימי הטהרה, אפילו אם שופעת מימי הטומאה ולא הפסיקה מלראות – רש"י]
4.
ויש מקום לומר שה"סתמא דגמרא" הוא רב אשי ובית דינו, ו"מרימר" היה תלמידו של רב אשי והוא היה בצוות של "עורכי הגמרא".
4.1
וכנראה שהביטוי הסתמי "והלכתא.." [בסוגייתנו] נכתב כהכרעה סופית על ידי הסבוראים. כי כמה פעמים בש"ס שההכרעה הסופית היתה בניגוד לדעת מרימר. [מעניין, שדברי מרימר כמה פעמים בש"ס מובאים עם פתיחה של "דרש מרימר..."]
4.2
ואולי אפשר לומר שאחרי שרב אשי ומרימר קבעו במשותף את ההלכה, גם בית הדין שלהם סיכם "והלכתא". כלומר, בסוגייתנו מתואר תהליך קבלת ההחלטות בבית הדין של רב אשי ורבינא.
5.
ונראה לחדש ולבנות כאן מהלך מיוחד: בכל הדף האחרון הגמרא הביאה ראיות לשיטת רב ודחתה אותן, וכן הביאה ראיות לשיטת "לוי" ודחתה אותן, ולכן על פי הכלל שהלכה היא כשיטה שהגמרא דנה לפיה ["שקיל וטרי אליביה"] נשאר ספק, מכיון שהסוגיה "התאמצה" להוכיח את דברי רב ומצד שני – את דברי "לוי".
5.1
ובגלל הספק הזה הביא רבינא לפני רב אשי את דברי רב שמן שקבע, שכנראה מכח הספק יש ללכת לחומרא לשני הצדדים. ולכן הוא גם לא הסתמך על הכלל שכעיקרון ההלכה היא כ"רב" נגד "לוי", כי הספק בפרשנות הברייתות השונות "חזק" יותר מהכלל שהלכה כ"רב" נגד "לוי".
5.2
ורב אשי פסק שבכל זאת פוסקים כ"רב" גם לקולא, כנראה בגלל הכלל שהלכה כ"רב" נגד "לוי".
5.3
ומרימר כנראה פסק בסוגייתנו כ"רב" בגלל שנראה לו שהיו יותר הוכחות לטובת "רב", והדחיות להוכחות לשיטת "לוי" היו דחיות טובות.
5.4
ובהחלט ניתן גם לומר, ששני הנימוקים האחרונים יתכן שהיו "הפוכים", כלומר, רב אשי החליט לפי מהלך הסוגיה שהלכה כרב, ומרימר הכריע דווקא לפי העיקרון שהלכה כרב נגד לוי.
6.
ולאור כל הנ"ל קבעו הסבוראים ["והלכתא"] שהתוצאה הסופית היא שהלכה כרב בין לקולא בין לחומרא.
7.
הערה: מעניין שהרב זיני בספרו "רבנן סבוראי" בפרק על "והלכתא" לא מתייחס לביטוי זה בסוגייתנו.
8.
ועוד הערה: זהו המופע האחרון בש"ס של "והלכתא כוותיה כרב" – כדי ללמדנו כנראה כעיקרון ההלכה היא כרב בכל הש"ס כל עוד אין הוכחה מיוחדת כנגדו!
9.
ראה אצל אבינועם כהן, "רבינא וחכמי דורו", עמודים 161-162 ובהערה 84:
המיקום של הפיסקאות "דרש מרימר" בבבלי אינו אחד: פעמים שהן באות לפני אמוראים מדור שישי, ופעמים אחריהן, ולכן מהן בלבד אין לדלות מסקנות באשר לזמנו של "מרימר":
ובסוגייתנו: קשה להכריע אם סדר הדברים בסוגיה נקבע לי סדר האירועים במציאות, או לפי שיקול ספרותי שנראה לעורך. ויש לשים לב למספר נקוות: "דר מר זוטרא" שבדווח של רבינא לרב אשי, מנגד ל"דרש מרימר", מבחינת פסק ההלכה.
ייתכן אפוא ש"דרש מרימר" הובא כתגובה מנוגדת ל"דרש" של מר זוטרא, ובסמוך לו. פי זה, דברי רב אשי הוכנסו רק אוחר יטתר, אף הם בניגד ל"דרש מר זוטרא, ומיקומם נקבע שם גם משום שכבר הביא העורך את הדו-שיח שבין רבינא ורב אשי לפי כן, וסבר לסיימו בדברי רב אשי עצמו.
לפי אפשרות זו, דברי רב אשי מוקמו לפני מרימר, כפי שמוקמו לפניו מר בר רב אשי בבבא בתרא דף כו. מכאן יובן שמרימר לא התייחס לדברי רב אשי, משום שבמקורם הם לא היו שם, שהרי חזר על דברי רב אשי מלה במלה [כן הוא בבבא בץרא, שם]. את המסופר על מרימר [עם מר זוטרא] מצאנו גם בבבא מציעא דף צ עמוד ב, אחרי רב אשי.
9.1
נראה שלדבריו אין השפעה על כל מה שכתבנו בסעיפים 1-8
