מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
ג' טעמים מ"ט הנושא בתולה טרוד והנפק"מ בזה
ברכות טז ע"א
במשנה חתן פטור מק"ש לילה הראשונה וכו', ובגמ' כ' דה"ט מדטריד טירדה דמצוה. ויעו"ש ברמב"ם בפיה"מ, וברפ"ד דק"ש ה"א שכ', דטרדתו היינו "שמא לא ימצאנה בתולה" יעו"ש. וכ"כ רע"ב הכא. ועש"ע ברע"ב שכ' דשמעתי י"א דה"ט שטרוד שמתיירא שמא יעשה "כרות שפכה" ע"י בעילתו וטרדא דמצוה היא וכו' ע"ש. וכן יעו"ש במאירי שהביא להני תרי טעמים.
אולם ברש"י נר' דס"ל באופן ג', דיעוי' לעיל (יא.) ברד"ה ובלכתך בדרך וכו' שכ' וז"ל, אבל חתן דטירדא דמחשבה בעלמא הוא "שמחשב על עסק בתולים" אי לאו קרא יתירא לא אתמעוט, עכ"ל. וכן יעו"ש ברד"ה הכונס את הבתולה פטור, שטרוד במחשבת בעילת מצוה, עכ"ל ע"ש. ומשמע דעצם מה שצריך לבעול בתולה הוא דגורם לו "הטירדה" ולא שחושש שמא אינה "בתולה" או שמא יעשה עי"ז כרות שפכה. והיינו דחושש שמא לא יצליח לבעול ושמא תצטער האשה עי"ז וכו', ודלא כהרמב"ם ורע"ב.
וי"ל נפק"מ בזה כשראה בעצמו או ששמע בעדות נאמנה שאכן "בתולה" היא או ששמע שאינה בתולה אלא "בעולה" או מוכת עץ וכיו"ב, דלטעם הרמב"ם נר' דבכה"ג החתן אכן חייב בק"ש, דהא תו לא "טרוד לבעול" שמא לא ימצאנה "בתולה", דהא כבר ראה או שמע שבתולה או בעולה היא וא"כ אין "הבעילה" גורמת לו "טירדה". אולם לטעם שברע"ב שיעשה עי"ז כרות שפכה, וכן לטעם רש"י שפשוט חושש מעצם הבעילה, א"כ אף כשנודע לו דודאי בתולה היא ג"כ חששו וטירדתו במקומו עומדת וה"ה "טרוד בבעילה" שנחשב טירדה דמצוה. אולם כשנודע לו דבעולה היא, אף לרש"י ורע"ב לא יפטר מק"ש, דהא בכה"ג אף ליכא לחשש שמא יעשה כרות שפכה, דרק ע"י בעילת בתולה יש לחוש לזה ולא בבעילה, וכן ליכא לחששו דאיכא רק בבתולה ולא בבעולה, ודו"ק. וכן י"ל נפק"מ כשחושב עצמו לעקר או לסריס, דלטעם הרמב"ם ורש"י יפטר מק"ש דאכתי טרוד אם ימצא לה בתולים, אך לטעם ב' לא יפטר דהא לא חושש כלל שיעשה עי"ז "כרות שפכה", ודו"ק.
וכן י"ל נפק"מ ב"בוגרת" דכ' בפ"ג דכתובות (לו.) דאין לה טענת בתולים, ופירש"י דבתוליה כלים מאליהן יעו"ש, וכ"כ התוס' רי"ד ע"ש, וא"כ לרמב"ם י"ל דאינו טרוד בבעילה, שכן אומר החתן לעצמו דאפי' אם לא ימצא בתולים ע"כ דלא מחמת שזינתה ח"ו כ"א שירד מאליו וא"כ חייב בכה"ג בק"ש. אולם לרע"ב י"ל דאף בכה"ג ה"ה טרוד, דאכתי חושש שמא לא כלו בתוליה ויעשה עי"ז כרות שפכה, דלא בהכרח דאין בתולים לבוגרת, וא"כ יפטר מק"ש. וכן לרש"י י"ל דה"ה טרוד בזה שמא בתולה היא וכו', ודו"ק. אולם כ"ז י"ל לרש"י והתורי"ד שם דס"ל דמש"כ דבוגרת אין לה בתולים היינו "שפתחה פתוח", אולם לר"ח שהביא תוס' בפ"ק שם לעיל (ט.) דבי' דהיינו "שאין להם דמים" אך "פתחה סתום" ויכול הבעל לטעון טענת "פתח פתוח" יעו"ש, ע"כ דאינו נפק"מ לענינינו, שכן אף לרמב"ם ה"ה טרוד בכה"ג "שמא לא ימצא לה בתולים", ודו"ק.
אולם צ"ב בדברי הרמב"ם, דאטו סתם אדם כשר מישראל הנושא אשה חושש שמא "זינתה" ואף פתחה פתוח, הא סתם בת ישראל בחזקת כשרה ובפרט אם חפץ ליקח אותה לאשה דודאי שמצאה "חן" בעיניו ולא חושדה שמא זינתה, ואפי' אם אכן זינתה ופ"פ מ"מ מה איכפת ליה בזה כ"כ שטרוד כולי האי ע"ז. ואע"פ דהוי "מקח טעות" אם תימצא שאינה בתולה מ"מ אטו הוי סיבה שיהיה סתם חתן כ"כ טרוד עד כי לא יוכל לכוון מחמת זה בק"ש? וצ"ב.
אמנם נר', דכ"ז דוקא בזמן חז"ל דעשו בתחילה קידושין והיינו "אירוסין" ורק אחר עידן עידנים עשו ל"נישואין", דדוקא בזה היה מקום לחשוש שמא זינתה תחתיו, דאע"פ דבודאי ה"ה בחזקת כשרה מ"מ כיון שעבר זמן דכמה שבועות וחודשים מהאירוסין, ועוד דליכא אפוטרופוס לעריות כבכתובת פ"ק (יג:) ובחולין פ"ק (יא:) ועוד, ע"כ יש לחוש שזינתה אז "ברצון" ועל כן נאסרת עליו מדאורייתא וכדכ' בפ"ד דסוטה (כו:), ושם (כז:), (כח.), ועוד, וזהו מש"כ הרמב"ם דטרוד שלא תימצא בתולה דחושש לדבר רחוק שזינתה לאחר האירוסין, שכן אם ימצא פ"פ תיכף יצטרך "לברר" הדבר אם זינתה "תחתיו" ו"ברצון" או לא, וכדס"ל לרש"י ברפ"ק דכתובות (ב.) במשנה. ויעו"ש בתוד"ה שאם וכו' דפליגי ע"ז וס"ל שאי"צ לברר להנ"ל כיון דהוי "ספק ספיקא", ספק אם זינתה "תחתיו" וספק אם זינתה "ברצון" ולא באונס יעו"ש, מ"מ י"ל דהרמב"ם ס"ל כוותיה דרש"י בזה. וא"כ אם יתברר שאם זינתה וכו' יצטרך לגרשה תיכף מה"ת וזהו דכ"כ "טרוד" בזה, דזה אכן יהיה לו לצער גדול שיצטרך לגרשה במקום לישאנה.
ולפי"ז י"ל עוד נפק"מ בזה, דלרמב"ם כ"ז שייך רק בזמן חז"ל והראשונים ז"ל שנהגו לעשות אירוסין תחילה ורק אח"כ לעשות לנישואין דדוקא בכה"ג איכא למיחש ש"פתחה פתוח" מדזינתה "תחתיו" וכו', אולם בזמנינו דעושים האירוסין והנישואין בזה אחר זה תחת החופה ליכא לחשש והטירדה שמא לא תימצא "בתולה", דאפי' אם לא ימצא לזה ליכא לטירדה הנ"ל שיצטרך "לגרשה" דלית לה פנאי לזנות "תחתיו". וא"כ בזמנינו לא יפטר חתן מק"ש, לפי"ד הרמב"ם. אולם לרע"ב ורש"י ודאי דאיכא "טירדה" בזה"ז, דאכתי חושש שיעשה כרות שפכה או שלא יצליח לבעול וכו', ודוק בזה.
אמנם אינו נפק"מ לדינא, דהא כ' תוס' לקמן (יז:) בד"ה רב שישא וכו' דכיון דאנו בשום פעם אין מכוונים היטב ע"כ גם חתן יש לו לקרות ק"ש וכו' ע"ש, והכי קי"ל בשו"ע (סימן ע' ס"ג) יעו"ש.
