הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "אמר רב... אמר רב"

נידה כה ע"ב

בימי רבי ינאי בקשו לטהר את הסנדל שאין לו צורת פנים, אמר להם ר' ינאי: טיהרתם את הוולדות! והתניא משום רבותינו העידו: סנדל צריך צורת פנים! אמר רב ביבי בר אביי אמר רבי יוחנן: מעדותו של רבי נחוניא נשנית משנה זו. 
אמר רבי זעירא: זכה בה רב ביבי בשמעתיה, דאנא והוא הוינא יתבינן קמיה דרבי יוחנן כי אמרה להא שמעתא, וקדם איהו ואמר וזכה בה

מגמרא זו מוכח שיש חשיבות רבה לחכם לומר דבר בשם רבו, ואמירה כזאת נחשבת כזכיה. באופן עקרוני דן בעניין זה - שתלמיד היה אומר שמועה בשם רבו - ה"יד מלאכי", כלל תרס"ג, ושם בדבריו – לגבי סוגייתנו:

יד מלאכי כללי התלמוד כלל תרסג:

ובפרק המפלת [דף] כ"ה ב' נמי איתא א"ר זעירא זכה בה רב ביבי בשמעתיה דאנא והוא הוינא יתבין קמיה דר' יוחנן כי אמרה להא שמעתא וקדם איהו וזכה בה ופירש"י מזלו גרם לומר שמועה זו וקדמני שגם אני שמעתיה מר' יוחנן דמעדותו של ר' יוחנן נשנית ולא זכיתי לאומרה ע"כ הא למדת שכל ישעם וכל חפצם היתה להגיד חדשות בשם הרב ועל טוב יזכר שמם

אולם קשה לי מאד: הרי עניין לא מוזכר במפורש בש"ס במקום אחר.
ונראה לי לומר: יתכן שעניין זה קשור לצורך הקביעה מיהו האמורא שזכה לקבל את ה"נשמה" של רבו... אבל קשה לומר שיחול דווקא על תלמידים פחות מפורסמים של האמורא "רבי יוחנן". ולכן נוסיף: כאן לא מדובר "רק" במימרא "רגילה" של רבי יוחנן, אלא בקביעה שרבי יוחנן עצמו אמר, שלשון ברייתא: "משום רבותינו" הכוונה לדברי רבי נחוניא שהוא דעת יחיד ואין להקשות ממנו – בסוגייתנו – סוגיית הסנדל]. כלומר, סוגייתנו מחשיבה מאד את הצורך בזיהוי מדוייק של ביטויים כלליים אצל התנאים – "משום רבותינו" - מסירת מסורת הדורות [אולי "מעבירי השמועה"].
מהירושלמי משמע, שבשלשה מקומות נקרא רבי יהודה נשיאה בשם "רבותינו".
בספר "בית אהרן", כרך ז, [לרב אהרן מגיד], עמוד שנה, מסביר שכוונת הביטוי לומר שהגמרא מדגישה שמדובר לא רק בחכם עצמו אלא בכל בית דינו.
ולכן בסוגייתנו מודגש בדברי רבי יוחנן שלא מדובר בברייתא בבית דין שפסקו כך, אלא בדעת יחיד. והמעלה היא שגם חכם יחיד נקרא "רבותינו". ואולי זה ההסבר של הזכיה בסוגייתנו: אע"פ ששני האמוראים - תלמידי רבי יוחנן - לא היו מפורסמים, ואין הלכה כמותם, בכל אופן, יש חשיבות, שדווקא הם יאמרו דברים בשם רבי יוחנן – כמו שדעת יחיד יכולה להיחשב "רבותינו" [ערך: "יחיד"].

ואפשר להוסיף: פעמים רבות בש"ס רבי יוחנן מתייחס לדברי תנאים, ובזה מודגש הקשר הרציף בין התנאים לאמוראים, ולכן דווקא בסוגייתנו היתה "תחרות" בין תלמידיו מי ימסור לדורות הבאים את המסר הזה – שנלמד מן העובדה שרבי יוחנן קבע מיהו התנא ששנה את הברייתא.