הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטויים: "הלכה כרב באיסורים" ; "ואזדא רב... לטעמיה"; "מעשה רב"
נידה כה ע"א
א"ל רב חנינא בר שלמיא לרב: הא רבי, הא ר' ישמעאל בר' יוסי, והא רבי אושעיא, והא רבי יהושע בן לוי, מר כמאן ס"ל?
א"ל: אני אומר אחד זה ואחד זה - אינה חוששת.
ושמואל אמר: אחד זה ואחד זה - חוששת.
ואזדא שמואל לטעמיה, דכי אתא רב דימי אמר: מעולם לא דכו שפיר בנהרדעא, לבר מההוא שפירא דאתא לקמיה דשמואל, דמנח עליה חוט השערה מהאי גיסא וחזיא מהאי גיסא, אמר: אם איתא דולד הואי לא הוה זיג כולי האי. .
1.
בסוגיית הגמרא היו כמה דעות:
דעת "רבי": אשה שמפלת שפיר מלא בשר שנימוח – ספק אם טמאה טומאת לידה.
דעת רבי ישמעאל ברבי יוסי – טמאה טומאת לידה
דעת רבי אושעיא – יש מחלוקת [בין רבי יהושע וחכמים] במפלת מי שפיר שתוכו עכור.
דעת רבי יהושע בן לוי – המחלוקת בין רבי יהושע וחכמים – במפלת מי שפיר שמימיו צלולים.
2.
הגמרא אומרת שרב פוסק כהסבר של רב אושעיא במחלוקת בין רבי יהושע וחכמים – והלכה כחכמים – במים עכורים – טהורה.
3.
ושמואל פוסק כהסבר של רבי יהושע בן לוי במחלוקת בין רבי יהושע וחכמים, וחכמים מודים שבמים עכורים, שחוששים שמא היה ולד.
3.1
ושמואל פשט לחומרא את ספיקו של "רבי" - ראה הסבר ב"שוטנשטיין", הערות 28-29.
4.
והגמרא אומרת "ואזדא שמואל לטעמיה" - הגמרא מביאה הוכחה לשמואל ממעשה שהוא עצמו עשה - "מעשה רב".
5.
ולפי זה אולי נסביר באופן שונה את הביטוי "ואזדא רבי יוחנן לטעמיה":
יד מלאכי כללי התלמוד כלל רמה:
ואזדא ר"פ לטעמיה, הדרך הוא דאותה המימרא שנייה דמייתי איהו גופיה אמרה ולא משם אחרים
ה"יד מלאכי" מדגיש שהביטוי "ואזדא... לטעמיה" פירושו, שבשני המקומות אותו אמורא אמר את הדין, והוא אמרו מעצמו ולא "רק" ציטט אחרים.
5.1
ומסוגייתנו נראה להסביר את הביטוי כך: על פי פסיקתו של שמואל בסוגייתנו כך הוא נהג [במקום אחר] הלכה למעשה!
6
ההלכה בסוגייתנו:
רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק י הלכה ד:
הפילה חתיכה לבנה אם נקרעה ונמצא בה עצם הרי זו טמאה לידה, הפילה שפיר מלא מים מלא דם מלא גנונים מלא בשר הואיל ואינו מרוקם אינה חוששת לולד.
7.
מגיד משנה הלכות איסורי ביאה פרק י הלכה ד:
... הפילה שפיר מלא מים וכו'. משנה שם (נידה דף כ"ד:) המפלת שפיר מלא מים מלא דם מלא גנונים אינה חוששת לולד ופירוש גנונים גוונים ובגמרא במפלת שפיר מלא בשר נמוח נחלקו שם וכן נחלקו בעכור ובצלול
ומסקנ' דגמרא (נידה דף כ"ה) אמר ליה רב חנינא בר שלמיה לרב הא רבי והא רבי ישמעאל ברבי יוסי הא רבנן הא רבי יהושע בן חנניה והא ר' אושעיא והא ריב"ל מר כמאן ס"ל אמר ליה ...
ופסק רבינו כרב
חדא דהלכתא כמותו באיסורי לגבי שמואל
משמע ממנו שהלכה כרב באיסורים נגד שמואל לא רק ב"סברא עצמאית" של כל אחד מהם, אלא גם כאשר הם חלוקים כמי לפסוק במחלוקות של חכמים קדומים יותר [גם במחלוקת תנאים וגם במחלוקת אמוראים מהדור הראשון שנחלקו כיצד להסביר את מחלוקות התנאים - כבסוגייתנו].
7.1
המשך דבריו:
ועוד דקאי כסתם משנה והלכה כסתם משנה
"סתם משנה" היא המשנה בסוגייתנו.
7.1.1
הערה צדדית: מה תהיה ההכרעה כאשר תהיה סתירה ["התנגשות"] בין שני הכללים: "הלכה כסתם משנה" – מצד אחד, ו"הלכה כרב באיסורים" - מצד שני. נראה בפשטות, שהכלל השני "חזק" יותר, כי בדרך כלל האמוראים הם אלה שקבעו כלל זה [ראה בדף הקודם שכבר רב הונא מזכיר/קבע כלל זה].
7.2
המשך דבריו:
ועוד דהתם מתפרש בהדיא דחכמים אפילו בעכור מטהרי והלכה כרבים והא דשמואל חומרא יתירה היא ואין הלכה כמותו.
כאן למעשה הוא טוען שתי טענות:
7.2.1
מההסבר של האמוראים משמע שרב פוסק כחכמים, ולכן הלכה כמותו.
7.2.2
בעצם כל דינו של שמואל הוא רק "חומרא יתירה", ובלי קשר לכללי פסיקה רשאי הרמב"ם שלא לפסוק כמותו! [כך נראה להסביר בדבריו].
8.
המשך דבריו:
אבל הרמב"ן והרשב"א ז"ל הורו להחמיר ובכל גוונא חוששת לולד וכתב הרשב"א ז"ל
הוא מביא שיטות ראשונים שפסקו כשמואל בסוגייתנו להחמיר, כלומר שהם לא מקבלים את מה שהרמב"ם קבע שלא להחמיר [כפי אחד ההסברים לעיל בדברי הרמב"ם]
9.
ואע"ג דקי"ל כרב באיסורי בין לקולא בין לחומרא כיון דעביד בה שמואל עובדא ולא דכו שפיר בנהרדעא הכי קי"ל דמעשה רב עכ"ל.
כאן הוא מביא הסבר של הרשב"א [לדברי הרמב"ן והרשב"א – ובניגוד לפסק הרמב"ם] מאד משמעותי: הכלל של "מעשה רב" חזק יותר מהכלל של "הלכה כרב באיסורים". הביאור של "מעשה רב" הוא: אם חכם עשה בפועל כחכם מסויים משמע שכך הוא פוסק באופן ברור ויותר משכנע ממקרה אחר שאותו חכם "רק" אמר בעל פה את דעתו... .
9.1
נראה שחשוב לבדוק האם כלל זה של "מעשה רב" גובר גם על כללי פסיקה אחרים, כגון: "הלכה כסתם משנה", או "הלכה כרבי מחברו", ועוד.
10.
המשך דבריו:
ואין אומרין מעשה רב במי שמחמיר כפי דעתו ורבי חנינא ודאי הלכה למעשה שאל לו ואמר לו אינה חוששת ודברי רבינו עיקר:
ה"מגיד משנה" דוחה את הטענה האחרונה של הרשב"א - לעיל בסעיף 9: הכלל שהלכה כדעה שחכם נהג למעשה כמותה ["מעשה רב,] תקף רק כשמדובר בחכם אחר, ולא באותו חכם שהוא צד למחלוקת.
11.
ונעיר: אם "עורך הגמרא" הוא זה ששיבץ ["שתל"] את ה"מעשה" בגמרא כדי לפסוק כמותה – אין הבדל בין אם מדובר באותו חכם או בחכם אחר. ואולי זה יהיה טעם הרמב"ן והרשב"א שפסקו כשמואל.
על הנושא הנ"ל כתבנו גם על הדף הקודם - נידה דף כד.
12.
כסף משנה הלכות איסורי ביאה פרק י הלכה ד:
... הפילה שפיר מלא מים וכו'. כתב ה"ה וז"ל כתב הרשב"א ואע"ג דקי"ל כרב באיסורי וכו' קי"ל דמעשה רב עכ"ל ואין אומרים מעשה רב במי שמחמיר כפי דעתו ור' חנינא ודאי הלכה למעשה שאל לו וא"ל אינה חוששת עכ"ל ה"ה.
ול"נ דראיית הרשב"א הוא מדקאמר מעולם לא דכו שפיר בנהרדעא אלא ההוא דאתא לקמיה דשמואל משמע דמנהג נהרדעא היה כן מימי קדם אף קודם שבא שמואל שם ומזה מביא ראיה הרשב"א דכיון דהוו עבדי הכי הלכה למעשה נקטינן כוותייהו ומ"ש הרב המגיד דר' חנינא ודאי הלכה למעשה שאל לו וכו' י"ל דכיון דלא אמר ליה בפירוש הלכה לא חשיב הכי כדאיתא בפרק יש נוחלין:
ה"כסף משנה" עונה לטענה האחרונה של ה"מגיד משנה". ראיית הרמב"ן והרשב"א לפסיקה כשמואל היא לא בגלל שרק שמואל עצמו כך נהג הלכה למעשה, אלא בגלל שכך היה נהוג בנהרדעא "מימי קדם" עוד לפני תקופת שמואל עצמו. ברור שהסבר זה מתאים דווקא בסוגייתנו - ולא לכל מקום אחר של "מעשה רב" - בגלל סיפור בגמרא על נהרדעא.
