הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטויים: "מתרץ לטעמיה" ; "הלכה כרב באיסורים"
נידה כד ע"א-ע"ב
אמר ליה רב הונא: מאי דעתיך - לחומרא? חומרא דאתי לידי קולא הוא, דקיהבת לה דמי טוהר;
עביד מיהא כותיה דרב, דקיימא לן: הלכתא כרב באיסורי, בין לקולא בין לחומרא.
1.
יש בסוגיה מחלוקת בין רב לשמואל. הגמרא מקשה מברייתא על שניהם ומיישבת לפי דעת שניהם.
2.
הביטוי הפותח כל תרוץ [והוא מובא בכפילות] הוא "מתרץ לטעמיה". ביטוי זה כנראה מלמדנו שכך כל אמורא [רב ושמואל] יכול לתרץ את הקושיה עליו. אבל אין זה תרוץ של ה"סתמא דגמרא", ולכן יש מי שאומר שתירוצים כאלה נחשבים כדחוקים.
3.
מקור לאמור לעיל:
"הרמב"ם ללא סטיה מן התלמוד", בנדיקט, בנימין זאב:
... ולפיכך ניתן אולי לומר שכל התירוצים הללו יש לראותם כעין תירוצים של דיחוי, כפי שאמרו חז"ל: "רבה מתרץ לטעמיה... ורבא מתרץ לטעמיה..." וכפי שהעידו רבותינו הגאונים "והכין סוגיא דכולא תלמודא", ומשום כך משא ומתן שכזה אין לפסוק לפיו... וכניתן בסוגיית הגמרא תירוץ אחד ואף הוא על ידי סתם גמרא
וכפי שכבר נאמר למעלה תירוץ של סתם גמרא אין לראותו כתירוץ של דיחוי ומישום כך משא ומתן שכזה יש לפסוק לפיו..."
4.
הגמרא מביאה את דעת רבי ירמיה שחשב לפסוק כשמואל, שהיולדת ולד בעל שני גבים ושני שדראות טמאה טומאת לידה.
5.
רב הונא הגיב לדברי רבי ירמיה ואמר לו: אם אתה פוסק כשמואל מכיון שבספק כמי ההלכה יש לפסוק לחומרא, הרי שדברי שמואל יש בהם גם "צד" של קולא [ראה בפרשנים].
6.
ורב הונא ממשיך: שיש כלל שהלכה כרב באיסורים בין לקולא בין לחומרא.
7.
כנראה, שרב הונא חשב שרבי ירמיה לא מקבל את הפסק, שהלכה כרב באיסורים גם לקולא, ולכן חשב לפסוק כשמואל, ורק אחרי שרב הונא טען שדברי שמואל אינם דווקא "לחומרא", אם כן, נשאר העיקרון הבסיסי שיש לפסוק כ"רב".
8.
ונראה לומר, שרב הונא הביא את הכלל ה"אמיתי", שבאמת תמיד אין להחמיר כשמואל באיסורים נגד שיטת "רב" [גם אם אין בדברי שמואל "קולא" – כבסוגייתנו].
9.
אמנם יש בזה מחלוקת עקרונית, כמובא בשל"ה - כללי התלמוד (יג) כלל לשונות סוגיות:
שמט. מעשה רב. יש מחלוקת בזה בין הפוסקים, בפרק המפלת (נדה כד ב), בדין הפילה שפיר מלא מים, דרב אזל לקולא ואינה חוששת לולד, ושמואל אזיל לחומרא.
והרמב"ם ז"ל (הל' איסורי ביאה פ"י ה"ד) פסק כרב לקולא,
והרמב"ן והרשב"א ז"ל פסקו כשמואל לחומרא,
ונתן טעם הרשב"א אמר, אף על גב דקיימא לן כרב באיסורא בין לקולא בין לחומרא, כיון שעשה מעשה שמואל לחומרא בנהרדעי, [הכי] קיימא לן דמעשה רב, עד כאן לשון הרשב"א ז"ל.
ובעל מגיד משנה (שם) כתב עליו, דאין אומרים מעשה רב, למי שעושה מעשה כפי דעתו.
זאת אומרת שיש פוסקים שיש כלל "גדול" יותר מהכלל שהלכה כרב באיסורים, והכלל הוא "מעשה רב". אם אחד החכמים נהג הלכה למעשה כשיטה מסויימת סימן שכך הלכה.
9.1
והוא מביא בשם ה"מגיד משנה" שאם בעל המחלוקת עצמו [שמואל בסוגייתנו] עשה מעשה כשיטת עצמו הרי אין זה מוגדר כ"מעשה רב".
10.
ונראה להוסיף, שההוכחה - שהלכה כ"מעשה רב" - היא מכך, ש"עורך הגמרא" הביא את הדעה המסויימת באופן של "מעשה" גילה דעתו שכך הוא פוסק - "עורך הגמרא" - אפילו נגד הכלל היסודי והבסיסי, שהלכה כרב באיסורים.
10.1
אמנם הנ"ל לא מתיישב כל כך עם האמור לעיל בסעיף 9.1
11.
אולם אחרים אומרים הסבר אחר לשיטת אלה שפוסקים בסוגייתנו כשמואל: מפני שיש הוכחה מהמציאות שהשתנתה [וכך העיד תלמיד הרמב"ן בזמנו], ו"שסועה" יכולה להתקיים, ומתאים לדעת שמואל. ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד לג, הערה לט, ובעמוד לו.
11.1
לפי הסבר זה יוצא, שנשאר הכלל היסודי ש"הלכה כרב באיסורים בין לקולא בין לחומרא", וכך גם יש לפסוק בסוגייתנו עצמה, אלא מכיון שבמהלך הדורות השתנתה המציאות - לכן מתקופת הראשונים נקבע למעשה הדין כשמואל [לפי כמה ראשונים]
12.
הערה 1:
רב הונא הביא את הכלל שהלכה כרב – באיסורים. משמע בבירור, שכלל זה לא נקבע על ידי "עורך הגמרא" אלא נאמר כבר על ידי רב הונא - תלמידו המובהק של "רב". וכנראה שהכלל נקבע על ידי תלמידי רב ושמואל בבבל.
13.
הערה 2:
ויש לבדוק האם זה בניגוד לדעת הרב אברמסקי שמסביר, שהכלל שהלכה כרב באיסורים נקבע באופן סטטיסטי על ידי מי שבדק את כל המחלוקות בין רב ושמואל והשאירו בש"ס רק את המחלוקות ביניהם שמתאימות לכלל, שהלכה כרב באיסורים וכשמואל – בדינים. בפשטות נראה שרב אשי הוא זה שבדק את מחלוקותיהם, אבל מסוגייתנו משמע שהכלל נקבע כבר על ידי תלמידי רב ושמואל.
14.
הערה 3:
רב הונא אומר שהכלל שהלכה כרב באיסורים הוא גם לחומרא וגם לקולא. ויש להבין, הרי אם הכלל היה שהלכה כרב רק לחומרא אם כן אין בכלל הזה שום משמעות מיוחדת, ואפשר היה לקבוע – במחלוקת בין רב לשמואל - כלל פשוט "הלכה לחומרא" [אלא אולי מפני שהלכה כשמואל ב"דיני" אף לקולא?].
15.
הערה 4:
האם גם לגבי כללים נוספים בש"ס, כגון, הלכה כרבי יהודה נגד רבי מאיר נאמר שהכלל חל "בין לקולא בין לחומרא"? בפשטות כן.
16.
על כן נראה לומר - כפי שמוסבר בפרשנים ["מתיבתא", הערה י] - שבסוגייתנו לא מדובר ב"חומרא" אלא בגזירה. ולזה כנראה התכוון רב שאפילו בגזירות הכלל הוא, שהלכה כרב נגד שמואל.
17.
הערה 5:
מה פירוש הביטוי "קיימא לן" [="קי"ל]? האם הכוונה היא, שרב הונא מעיד שכך קיבל מרבו ["רב"]? או אולי מדובר על קביעה מוקדמת יותר, אבל הרי מדובר ברב הונא שחי מייד בדור שאחרי רב ושמואל? ואולי כך סיכמו רב ושמואל ביניהם? ואולי אומר רב הונא, שכך סיכמו רב הונא וחבריו - תלמידי רב ושמואל [ואז אולי רב הונא הוא זה שקבע את מה שאומר הרב אברסמקי], ואולי פירוש הביטוי "קיימא לן" הוא שרב הונא אומר, שכך קיבלו על עצמם תלמידי רב ושמואל. האם משמעות הביטוי הוא "מסורת" היסטורית? או אולי המשמעות היא "הכרעה".
