ריפרוף מהיר על הדף / ארנון סגל
נידה דף כד
מדור שבועי המתפרסם בימי חמישי בעיתון "מקור ראשון"
הכל על יצורים אנושיים בעלי שני גבים, חסרי פנים, בעלי כנפיים וכאלו הדומים באופן מדהים לנקודת ההתפצלות של הדקל * וגם על חזון העצמות היבשות והמפוחמות של אבא שאול, ומעט מעלילות הקבורה המזעזעות שחווה * ולסיום תחקיר מסעיר שמוכיח: האנושות מאבדת גובה במהירות
מי שהפילה משהו שדומה, במחילה, לנקודת הפיצול של הדקל – טהורה מטומאת לידה, מפני שעוּבּר שסובל מפיצול חריף כל כך הוא בעצם לא ממש עובר. מי שהפילה יצור שפניו, איך לומר בעדינות? מעוכים קצת, לדעת רבי יוחנן טמאה בטומאת לידה, ואילו לדעת ריש לקיש היא טהורה לחלוטין.
ואלו עדיין לא המקרים המסעירים ביותר בעניין הזה. כך, למשל, מי שהפילה יצור בעל שני גבים ושני עמודי שידרה, לדעת רב אין זה נחשב כלל ולד וטהורה מטומאת לידה (ובהמה שנולדה כך, עם גב רזרבי, אסורה באכילה בשל מוזרותה הקיצונית). לדעת שמואל, לעומת זאת, יצור כזה נחשב ולד לגיטימי לגמרי, וגם אם הוא במקרה בהמה – הוא מותר באכילה. מחלוקתם סובבת גם סביב השאלה האם יצור דו-גבי מסוגל בכלל לחיות. לדעת רב פשוט אין חיה כזאת (כלומר אולי יש, אבל לא ייתכן שתוכל לחיות). לדעת שמואל, לעומת זאת, בהחלט עלולה להיווצר בינינו חיה כזאת.
הקשה רב שימי בר חייא על רב: והרי מקובלנו שכהן בעל שני עמודי שידרה פסול לעבודה במקדש – ומכאן שכנראה אפשר לחיות היטב עם שני גבים! השיב לו רב בסלחנות: שימי, שימי, אין הכוונה לשתי שדרות ממש, אלא לכהן ששדרתו כה עקומה, עד שהיא נראית כשני עמודי שידרה שחוברו יחד באופן לא מוצלח בסלוטייפ או בדבק חם.
ויש מקרים משונים אפילו יותר. למשל, מי שהפילה לאוויר העולם יצור שנראה כמו השֵדה האימתנית לילית (סימני זיהוי: מראה אנושי, פחות או יותר, אם כי בתוספת כנפיים), טמאה בטומאת לידה. ככלות הכל זהו יצור אנושי רגיל, שזכה בנוסף למקובל בדרך כלל גם בזוג כנפיים. כך שאין מה להתרגש, וּודאי שאין לנהוג בו איפה ואיפה ולטהר את אמו מטומאת לידה.
סיפר אבא שאול: בעברי עבדתי כקובר מתים, ובזמני הפנוי נהגתי להביט שעות ארוכות בעצמותיהם של הללו. לתדהמתי גיליתי שאלו שהיכרתי עוד בחייהם כחובבי שתיית יין חי, עצמותיהם היו חרוכות. לעומת זאת, עצמותיהם של אלו שנהגו לשתות אותו כשהוא מהול במים ומוחלש, היו שחורות באופן יחסי. ואילו אניני הטעם שנהגו לשתות בחייהם בדיוק במינון המזיגה הראוי, עצמותיהם היו במצב תחזוקה מצויין.
ועוד סיפר אבא שאול: "פעם אחת יצא לי לרדוף אחרי צבי, ותוך כדי כך נאלצתי לרדוף אחריו ולהידחק לתוך עצם ירך של מת. בתוך העצם המשכתי לדלוק אחרי הצבי הנמלט עוד שלוש פרסאות, אך לצערי לא הצלחתי לתפוס אותו והוא נעלם מעיניי במחשכי מנהרות העצם שעוד נמשכו ונמשכו. כששבתי למשרדי החברא קדישא בהם הועסקתי, סיפרו לי (בעקבות שיטוט מהיר באתרי קבורה באינטרנט), שזו היתה העצם של עוג מלך הבשן בכבודו ובעצמו".
ועוד סיפור מפי אבא שאול: "אם אתם זוכרים, בעבר עסקתי בענייני קבורת מתים. זו היתה מלאכה הטומנת בחובה סיכון גדול, ופעם אחת אכן נפערה לפתע מערה תחתיי, ומצאתי עצמי שקוע עד חוטמי בתוך גלגל עינו של מת. כשהצלחתי לבסוף להיחלץ בעור שיניי מהאירוע הלא סימפטי הזה, סיפרו לי המזכירות במשרד החברה קדישא שזו היתה עינו של אבשלום בן דוד. ואגב, אם אתם חושבים שהייתי נמוך במיוחד ובגלל זה אירע לי כך, דעו שאני נחשב לאחד מענקי דורי. רבי טרפון, למשל, מגיע רק עד כתפיי".
ואם בדירוגי גבהים עסקינן, יש לציין שעל אף העובדה שרבי טרפון לא התקרב לגובהו של אבא שאול, הוא לא היה, איך לומר, אדם גוץ. אדרבה, הוא היה איש הציבור המוארך ביותר בדורו. ואולם רבי מאיר, גורד השחקים האנושי של הדור הבא, כבר הגיע לרבי טרפון רק עד כתפו. רבי יהודה הנשיא, שקבע שיא גינס במספר סנטימטרים בדור שלאחר מכן, הגיע בכל זאת רק ל...(איך ניחשתם?) כתפיו של רבי מאיר. גם רבי חייא, אחד היהודים הגבוהים בהיסטוריה המאוחרת יותר, הגיע רק לכתפי רבו בן הדור הקודם.
וכך זה עוד נמשך ונמשך, לדאבוננו: רב, איש גבוה בזכות עצמו בזמנו, הגיע רק לכתפי רבי חייא, בן דור הנפילים שקדם לו. רב יהודה, מגבוהי המאה השלישית למניינם, הגיע רק לכתפי רב, ואדא השמש מהתקופה המאוחרת יותר – כבר הגיע רק לכתפו של רב יהודה. מכאן ואילך הפיחות הדוהר בגובה האנושות רק מחריף: מושל העיר מחוזא ת"ו, שגם הוא לגמרי לא נמנה על נמוכי דורו, הצליח להתרומם רק עד חצי גובהו של השמש אדא. שאר העולם מסתפק מאז בלהגיע לכל היותר לגובה המותניים של המושל המחוזאי.
