סקר
איך אתה מתחיל את הסבב החדש?
בהתרגשות
כחלק משגרת היום
בתקוה שאתמיד
איך אפשר להפסיק?


 

ריפרוף מהיר על הדף / ארנון סגל

נידה דף יז

מדור שבועי המתפרסם בימי חמישי בעיתון "מקור ראשון"


זה לא רק חוסר נימוס משווע שנפוץ לעתים, לצערנו, דווקא בין מוקירי התורה * פעולות כדוגמת השלכת ציפורניים בשטח ציבורי או בגן לאומי, כפי שמתברר בדף הזה, עלולות להסתיים פשוט בבכי * וגם חשיפה: מהם המעשים שהקדוש ברוך הוא ממש שונא? * ועל הדרך: כל מה שלא ידעתם על ביצים מקולפות ועל אפשרויות הלינה בבתי עלמין

אמר רבי שמעון בן יוחאי: יש ארבעה דברים שהקדוש ברוך הוא ממש שונא, וגם אני, איך לומר? לא ממש מת עליהם. כאן המדור מתנצל מראש שלא יוכל להביא את כל ארבעת המעשים הללו כהווייתם, מפני שהם אכן מגעילים ובצדק הם מעוררים אי-סימפטיה קיצונית. נאמר רק את הסולידי שבהם: מי שנכנס לביתו פתאום, בלי התרעה, ובוודאי ובוודאי מי שנכנס כך לבית חבירו. לא רק שמדובר במעשה לא מנומס לחלוטין, אלא גם בפעולה המחוללת בהלה, וגם חדירה לפרטיות וכולי וכולי.

ועוד הוסיף רבי שמעון: יש חמישה מעשים שעל אף שהם נראים תמימים וסתמיים לחלוטין, כולם מאוד מאוד מסוכנים, ומי שעושה אותם מתחייב בנפשו ודמו לגמרי בראשו: כזה הוא האוכל שום, בצל או ביצה ששהו בגלוי במשך לילה שלם כשהם קלופים. הסכנה מרחפת עליהם אפילו במקרה שהשומים, הביצים או הבצלים מונחים כך בסל כשהם צרורים וחתומים (טוב, רק כשלא נותר עליהם אף חלק מהקליפה/השורש שלהם. אחרת זה לגמרי בסדר).

באותה מידה ולא פחות נורא גם מצבו של מי ששתה משקים מזוגים (יין שנמהל במים, למשל), שעבר עליהם לילה מחוץ למקרר כשהם חשופים לחלוטין. זאת דווקא כשהם אגורים בקנקני מתכת או כלי נתר (חומר המופק מאצות שרופות). הוסיפו לרשימת הסיכונים הגדולים גם את מי שמשום מה מבכר ללון דווקא בבית הקברות, את מי שנוטל צפורניו וזורקם בחוסר תרבותיות בוטה לרשות הרבים, ואת המקיז דם לפני קיום יחסים.

בואו נתמקד רגע בעניין השלישי שהוזכר. למה לאדם נורמטיבי לישון דווקא בבתי עלמין? לגמרי מובן שאדם עשוי לחפש לעתים קצת מנוחה מהמולת החיים (ובבית הקברות ודאי מובטח לו שימצא מנוחת עולמים), אבל במקרה הזה מתברר שמיודענו פנה אל מעון המתים הנינוח מסיבה אחרת לגמרי – על מנת להשרות על עצמו רוח טומאה (זה מועיל לכמה עניינים חשובים). הסכנה בכך היא שלעתים אדם כזה עלול לשאוף בלא משים מנת יתר של רוח טומאה, וזו תעמיד אותו בפני סכנה איומה.

ועוד מילה על מי שנטל את ציפורניו, ובהחלטיות השליך אותן לרשות הרבים: סתם וולגריות אם תשאלו אותי, אבל הגמרא רואה בכך ממש פתח להתרחשות אסון. זאת מפני שסביר מאוד שאשה מעוברת תעבור מעליהן, וכך, חלילה, היא עלולה להפיל את עוברה. עם זאת, יש מסייגים, הסכנה המיידית מאיימת על האשה ההרה רק במקרה שהציפורניים ניטלו במספריים או בקוצץ בעל תו תקן, ולא באמצעות השיניים או באמצעים מזדמנים אחרים, וכן רק כאשר כל ציפורני הידיים והרגליים נקצצו יחדיו במהלך קיצוץ נרחב. בנוסף מתייחסת האזהרה רק למקרה שבו הקוצץ לא גזז שום דבר מלבד ציפורניים. ואולם אם גזז לאחר מכן אפילו שערה בודדת, צמר של כבשה או כל דבר גזיז אחר – מנוטרל בכך הפוטנציאל הנפיץ של הציפורניים.

בסופו של דבר דוחה התלמוד את הסיוגים, ואוסר הסרת ציפורניים מכל סוג שהוא ברשות הרבים. זאת מטעמי הגנה על שלום הציבור, שעבור חלקו ציפורניים המוטלות בראש חוצות הן לא פחות מפצצה מתקתקת.

ובכלל, שלושה דברים אפשר לומר אודות ציפורניים: האפשרות המועדפת ביותר היא להצית אותן (כמובן רק לאחר שנקצצו, ולא בעודן מחוברות ליד – סכנה בפני עצמה). מי שעושה כך הוא ממש חסיד. מי שיבחר להביא את הציפורניים לקבר ישראל ולמנוחת עולמים ייאלץ להסתפק בדירוגו כ'צדיק' בלבד. זאת מכיוון שהיהודי אמנם כיסה את עצמו בכך מבחינה משפטית, אך לא מופרך להניח שאת הציפורניים הוא דווקא לא כיסה היטב, ולאחר שיתגלו תהלך מעליהן בלא יודעין אותה מעוברת מסכנה. מי שמשליך כלאחר יד את ציפורניו, מוסיף התלמוד, הוא זרקן ורשע. פשוט אין ליהדות ולגמרא ביטוי מעודן יותר כלפיו.



תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר