הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטויים: "רבי ורבי יוסי"; "תנן - תניא"
נידה יד ע"ב
משתבח ליה "רבי" לרבי ישמעאל ברבי יוסי ברבי חמא בר ביסא דאדם גדול הוא,
אמר לו: לכשיבא לידך הביאהו לידי. כי אתא, א"ל: בעי מינאי מילתא,
בעא מיניה: בדקה בעד שאינו בדוק לה, והניחתו בקופסא, ולמחר מצאה עליו דם, מהו?
אמר לו: כדברי אבא אימא לך, או כדברי רבי אימא לך?
א"ל: כדברי רבי אימא לי.
אמר רבי ישמעאל: זהו שאומרין עליו דאדם גדול הוא? היאך מניחין דברי הרב ושומעין דברי התלמיד!
1.
הכלל הוא שאין לשמוע לתלמיד כאשר הוא חולק על רבו. הגמרא משתמשת בביטוי "דברי הרב ודברי התלמיד – דברי מי שומעים". ביטוי זה מופיע גם לגבי סתירה בין קיום מצוה לקיום מצות כיבוד אב ואם, שם אומרת הגמרא שגם האבא חייב לשמוע בקול ה'. בסוגיה ההיא "הרב" - הכוונה לקב"ה, ואילו בסוגייתנו "הרב" - כפשוטו.
2.
המשך הגמרא:
ור' חמא בר ביסא סבר: רבי ריש מתיבתא הוא, ושכיחי רבנן קמיה, ומחדדי שמעתתיה.
רב חמא סובר ש"רבי" "גדול" יותר מרבו – רבי יוסי! והוא מסביר זאת בעובדה ש"רבי" היה ראש ישיבה וסביבו היו הרבה חכמים ועל ידי זה דעתו של היתה "מחדדי" – ברורה יותר, מסתברת יותר ומדוייקת יותר.
3.
ונראה לומר, שהוא מתכוון לומר, שרבי אמר את דבריו לא בתור אדם פרטי אלא כ"ראש ישיבה" – הכוונה לראש בית דין שהחלטותיו ברורות ומחייבות, ולכן יש לדבריו משקל יתר על פני רבי יוסי – רבו.
לפי הסבר זה מדובר במקרה מאד נקודתי וספציפי – דווקא לגבי "רבי", ולא לגבי חכמים אחרים שגם הם היו "ראש ישיבה"!
4.
הגמרא מביאה את מחלוקת רבי יהודה הנשיא ורבי יוסי:
מאי רבי ומאי רבי יוסי? אמר רב אדא בר מתנא:
תנא רבי - מטמא, ורבי יוסי - מטהר.
נראה שבסוגייתנו "רבי" סובר כ"רבי" בסוגיה הקודמת ורבי יוסי כרבי חייא בסוגיה הקודמת.
5.
המשך הגמרא:
ואמר רבי זירא: כשטימא רבי - כר"מ, וכשטיהר רבי יוסי - לעצמו טיהר.
זאת אומרת ש"רבי" סובר כרבי מאיר.
6.
המשך הגמרא:
דתניא,
הגמרא מציינת שהיא מצטטת ברייתא ["דתניא"], אבל זוהי באמת משנה – ולכן הפרשנים משנים את הגירסא ל"דתנן" ["מתיבתא", הערה י]
6.1
ונראה לחדש: כאשר הגמרא מסתמכת על משנה אבל ההסתמכות איננה חדה וברורה ואיננה חד משמעית וישירה היא מיידעת אותנו על כך על ידי שינוי מילת הקישור "תנן" ל"תניא" ["תנן" – משנה מחייבת, ו"תניא" - ברייתא – "פחות" מחייבת, או לא ברור שקשורה לנשא הנדון בסוגיה].
7.
ובאמת, הפרשנים דנים בהרחבה – וגם על ידי פסקו של הרמב"ם בסוגייתנו - בדמיון שעורכת הגמרא – מה פשרו.
האשה שהיתה עושה צרכיה וראתה דם ר"מ אומר: אם עומדת - טמאה, אם יושבת - טהורה.
רבי יוסי אומר: בין כך ובין כך טהורה.
א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי: והא א"ר יוסי בר' חנינא כשטימא ר"מ לא טימא אלא משום כתם, ואילו רבי משום נדה קאמר! א"ל, אנן הכי קאמרינן: כי איתמר ההיא - משום נדה איתמר.
8.
רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק ד הלכה יט:
קנחה עצמה בעד שאינו בדוק לה ולא ידעה אם היה עליו דם קודם שתקנח בו או לא היה נמצא עליו דם אם היה הדם כגריס ועוד הרי זו נדה, היה פחות מיכן טהורה שאינו אלא מן המאכולת.
9.
מגיד משנה הלכות איסורי ביאה פרק ד הלכה יט:
קנחה עצמה בעד שאינו בדוק וכו'. שם בדקה [עצמה] בעד שאינו בדוק לה והניחתו בקופסא ולמחר מצאה עליו דם רבי מטמא ורבי יוסי מטהר ואמר רבי זירא כשטמא רבי כר' מאיר וכשטיהר רבי יוסי לעצמו טיהר דתניא האשה שהיא עושה צרכיה וראתה דם רבי מאיר אומר אם עומדת טמאה אם יושבת טהורה רבי יוסי אומר בין כך ובין כך טהורה
וסובר רבינו דאע"ג דבההיא דהאשה שהיא עושה צרכיה הלכה כרבי יוסי כמו שיתבאר פ"ה בההיא הלכה כרבי
דהא ר' חייא [כפי שגם הערתי לעיל] נמי מטמא לה משום כתם ולאו הא בהא תליא אלא דקים ליה לר' זירא דרבי ס"ל כר"מ בההיא ור' יוסי אזיל לשיטתיה
אבל אנן דקי"ל בהא כרבי יוסי דאיפסיקא הלכתא כוותיה
ובהא כרבי דהלכה כמותו מחבירו ושם בגמרא מבואר דבעינן כגריס ועוד כמ"ש רבינו
אבל הרמב"ן והרשב"א ז"ל פסקו כרבי יוסי להלכה
ולמעשה הורו כדעת רבינו והראשונים שסוברים להחמיר.
הסבר:
בעיקרון ההלכה היא כ"רבי" נגד רבי יוסי, כי הכלל הוא שהלכה כרבי כאשר הוא חולק על תנא יחיד – "מחברו", והוא מרחיב על כך, שהרמב"ם פסק בסוגיה השניה [שמובאת בהקשר לסוגייתנו] דווקא כרבי יוסי.
10.
כסף משנה הלכות איסורי ביאה פרק ד הלכה יט:
קנחה עצמה בעד שאינו בדוק וכו'. כתב ה"ה אבל אנן דקי"ל בהא כרבי יוסי וכו' ובהא כרבי דהלכה כמותו מחבירו. ק"ל דרבי לאו חבירו דרבי יוסי הוא שהרי היה מהדור הקוד' לו
וי"ל דאמרינן בפירקין דאילו הוה רבי יוסי קיים כפוף היה לפני רבי:
הוא מעיר על דברי ה"מגיד משנה" ואומר, שהכלל שהלכה כ"רבי" נגד חכם יחיד חל דווקא כשמדובר בחכם בן דורו של רבי ["חברו"], ואילו רבי יוסי חי לפני "רבי" [ומדוע ה"כסף משנה" לא מדגיש שרבי יוסי היה רבו של רבי!].
10.1
והוא מיישב שרבי יוסי אמנם היה מוקדם ל"רבי" אבל בגדלות הוא היה "פחות" ממנו. וקשור לסוגיה הקודמת בגמרא, שהגמרא אמרה ש"רבי" היה ראש ישיבה – ולכן הלכה כמותו נגד רבי יוסי.
10.2
ויש להוסיף: הרי הכלל הוא, שהלכה כרבי יוסי נגד "חברו", ויש אומרים שיש לו עדיפות אפילו נגד "חבריו" [רבים], אבל כנראה שאין לו עדיפות על "רבי". ואולי נוציא מכאן מסקנה שהלכה כרבי נגד כל יחיד [לפי השיטה שהלכה כרבי מחברו ולא מ"חבריו"], אפילו אם יש כלל נגדי שהלכה כאותו יחיד נגד חבר שלו, כגון הלכה כרבי עקיבא נגד רבי טרפון, או "הלכה כרבי אליעזר בן יעקב", או "הלכה כרשב"ג". אמנם בשתי הדוגמאות האחרונות לא מדובר שהלכה כמותם נגד יחיד אלא נגד כולם [כגון "הלכה כרשב"ג במשנתנו"], ואז אולי באמת הלכה כ"רבי" נגד רבי עקיבא אבל לא נגד רשב"ג.
10.3
וצריך לומר לפי דבריו, שבמחלוקת השניה באמת הרמב"ם פסק כרבי יוסי כי הכלל הוא שהלכה כרבי יוסי נגד רבי מאיר.
