הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטויים: "אמר רב... אמר רב..."; "משום"

נידה י ע"ב

אמר עולא א"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק: תינוקת שלא הגיע זמנה לראות וראתה, פעם ראשונה ושניה - רוקה ומדרסה בשוק טהור, כתמה נמי טהור, ולא ידענא אם דידיה אם דרביה.
למאי נפקא מינה? למיהוי דבריו של אחד במקום שנים.
כי אתא רבין וכל נחותי ימא אמרוה כר"ש בן יהוצדק.

1.
נראה שניתן ללמוד מסוגייתנו כמה עקרונות יסוד.

2.
תוספות מסכת נדה דף י עמוד ב:

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק - משמע שהיה רבו ובפרק זה בורר (סנהדרין דף כו.) קרי ליה ר"ל לר"ש בן יהוצדק רועי בקר ולא היה מוחה ר' יוחנן על כבוד רבו ואומר ר"ת דתרי הוו.

תוס' מסיק מסוגייתנו שרבי שמעון בן יהוצדק היה רבו של רבי יוחנן. נראה שתוס' לומד זאת מהכינוי "משום". בכל מקרה אומר תוס' שהיו שני "רבי שמעון בן יהוצדק" ובסוגייתנו מדובר ברבו של רבי יוחנן.

3.
וקצת קשה, כי בדרך כלל הכינוי "משום" מלמד שלא היה רבו ממש אלא שהאמורא המאוחר אומר דבר ששמע מחכם אחר ששמע מהחכם המוקדם יותר.

4.
בכל אופן משמע מהגמרא שעולא התלבט האם רבי יוחנן "רק" מביא [מצטט] את דברי רבו - רבי שמעון בן יהוצדק - או שמא גם הוא עצמו סובר כך, ואומרת הגמרא שאם גם רבי יוחנן סובר כרבו הרי שחזקיה נחשב כ"יחיד" לעומת שנים [רבי שמעון בן יהוצדק ורבי יוחנן], והלכה לא תהיה כחזקיה במחלוקתו עם רבי יוחנן.

5.
ונשאלת השאלה, האם כך נאמר בכל מקרה שחכם אומר בשם רבו [באופן ישיר – בסגנון "אמר רב... אמר רב..." - או באופן עקיף – "אמר רב... משום רב..."] שיש כאן שני חכמים שסוברים כדעה אחת?
ונראה שדווקא בסוגייתנו נאמרו הדברים. אבל מדוע?

6.
ראה ב"שוטנשטיין", שמסביר את הסוגיה, שבסוגייתנו רבי יוחנן חולק על חזקיה ורק אחר כך אמר עולא שרבי יוחנן אמר משום "רבי שמעון בן יהוצדק" לגבי הכתם, ולכן דווקא כאן מתעוררת השאלה האם יש כאן שתי דעות כנגד חזקיה או שמא רק דעה אחת [ורבי יוחנן "רק" סובר כדעת רבו]

7.
בסופו של דבר אומרת הגמרא, שבאו חכמים נוספים ואמרו כדעת רבי שמעון בן יהוצדק, וממילא, דעת רבי יוחנן נחשבת כדעת רבים נגד חזקיה. מכאן ניתן ללמוד שכעיקרון הלכה צריכה להיות כחזקיה נגד רבי יוחנן [שהיה תלמידו של חזקיה] ורק בגלל שדעת חזקיה היא דעת יחיד לעומת רבים אין הלכה כחזקיה, וממילא ההלכה היא רבי יוחנן.

8.
משמע מכל הנ"ל, שבדרך כלל הביטוי "אמר רב... אמר רב..." או "אמר רב... משום רב..." מלמד שיש כאן רק דעה אחת והתלמיד אמנם אומר בשם רבו והוא לא חולק על רבו ומסכים לדבריו, אבל אין הוא נחשב כדעה נוספת כדי להיחשב כרבים.

9.
ויש לעיין, אולי כל הדיון הוא דווקא כשמופיעים 3 חכמים [כבסוגייתנו], ועולא התלבט אודות דברי רבי יוחנן [שהיה רבו של עולא].

10.
וראה "מתיבתא", הערה יא, ושם, ב"ילקוט ביאורים", עמוד קנד, הערה יא.

11.
ונוסיף:
יד מלאכי כללי התלמוד כלל לט:

... אך מדברי הרא"ש המובאים שם ובתשובותיו כלל ב' סי' י"ד משמע דאית ליה דהלכה כרבים לגבי יחיד אף על גב דהיחיד הוא רבם של הרבים וכמ"ש בשיירי כנה"ג בכללי התלמוד כלל מ"ח ולפי זה על כרחנו לומר דמ"ש הרא"ש בפרק ר"א דמילה סי' ה' ואילו נחלקו רבה ורב יוסף על רב יהודה היה הלכה כרב יהודה שהיה רבן של רבה ורב יוסף ר"ל או רבה או רב יוסף דאי

הוא מביא בדבריו מחלוקת: האם הלכה כרבים נגד יחיד אפילו אם היחיד הוא רבם של הרבים. מתאים באופן חלקי לנידון בסוגייתנו מפני שכנראה חזקיה נחשב כרבם של רבי יוחנן ושאר האמוראים שבסוגיה.