הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטויים: "תניא כוותיה"

נידה ו ע"א

והא כי אתא אבימי מבי חוזאי, אתא ואייתי מתניתא בידיה: מעת לעת שבנדה - משכבה ומושבה כמגעה. מאי לאו: מה מגעה לא מטמא אדם - אף משכבה לא מטמא אדם! אמר רבא: ותסברא? קל וחומר הוא, ומה לי חרס המוקף צמיד פתיל, הניצול באוהל המת - אינו ניצול במעת לעת שבנדה; משכבות ומושבות, שאינן ניצולין באהל המת - אינו דין שאין ניצולין במעת לעת שבנדה? והא אבימי מבי חוזאי מתניתא קאמר! אימא: משכבה ומושבה -
כמגע עצמה, מה מגע עצמה - מטמא אדם לטמא בגדים, אף משכבה ומושבה - מטמא אדם לטמא בגדים.
תניא כוותיה דרבא: הרואה דם - מטמאה מעת לעת, ומה היא מטמאה - משכבות ומושבות, אוכלין ומשקין, וכלי חרס המוקף צמיד פתיל, ואינה מקולקלת למנינה, ואינה מטמאה את בועלה למפרע, ר' עקיבא אומר: מטמא את בועלה. ואינה מונה אלא משעה שראתה. הרואה כתם מטמאה למפרע, ומה היא מטמאה - אוכלין ומשקין, משכבות ומושבות, וכלי חרס המוקף צמיד פתיל, ומקולקלת למנינה, ומטמאה את בועלה, ואינה מונה אלא משעה שראתה. וזה וזה תולין, לא אוכלין ולא שורפין.
ורבא, אי שמיע ליה מתניתא - לימא מתניתא! ואי לא שמיע ליה מתניתא - קל וחומר מנא ליה?
לעולם שמיע ליה מתניתא, ואי ממתניתא הוה אמינא: או אדם או בגדים, אבל אדם ובגדים - לא, משום הכי קאמר ק"ו.

1.
הגמרא מביאה ברייתא כראיה לדברי רבא.

2.
ערוך לנר מסכת נדה דף ו עמוד א:

בגמרא תניא כוותי' דרבא. מה דנקט כרבא ולא כזעירי דהוא מרא דשמעתתא משום דרצה להוכיח ולהביא ראי' מהך ברייתא גם להא דקאמר רבא דכלי חרס אינו ניצל במעת לעת דמייתי רבא כדיליף ק"ו ולכן נקט כרבא:

ה"ערוך לנר" שואל: הרי רבא "רק" הביא הוכחה למה שאמר האמורא "זעירי" [בעמוד הקודם], ולכן ההוכחה "תניא כוותיה" היתה צריכה להיאמר לטובת "זעירי". ועונה ה"ערוך לנר" שההוכחה היא גם לתוספת הדין של רבא על פני מה שאמר "זעירי".

3.
האמורא זעירי חי בדור שני-שלישי והיה חברו של "רב", ותלמידו של רבי יוחנן, תלמידו היה רב חסדא. כלומר, זעירי חי דור אחד או שנים לפני האמורא "רבא".

4.
"תניא כוותיה" - "תניא נמי הכי"
יש פרשנים שאומרים ש"תניא נמי הכי" אין פירושו כ"תניא כוותיה". "תניא כוותיה" - כשיטתו ממש, ו"תניא נמי הכי" - כמו שאמר זה גם זו אמרה אך אין זה מוכח.

5.
בסוגייתנו הביטוי הפותח הוא "תניא כוותיה דרבא...", כלומר, ברייתא שמוכח שסוברת כדברי רבא.

6.
כמה הערות ביחס לביטוי "תניא כוותיה":

6.1.
חשוב להדגיש שהגמרות בש"ס מביאות ברייתות להוכחת דברי אמוראים ["תניא כוותיה דרבא"] גם כאשר לא מדובר דווקא בדין עצמי שאומר האמורא [רבא] אלא גם כשמדובר בהסבר שהוא מסביר חכם אחר [למשל, כשמסביר תנא במשנה].

6.2
"תניא כוותיה..." מתאים כאשר לפני כן יש מחלוקת אמוראים. בסוגייתנו יש כעין מחלוקת. רבא הסביר את דברי זעירי באופן שונה מדברי "אבימי", שהביא ברייתא, ואחר כך רבא "מדייק" באותה ברייתא באופן שלא תסתור את דברי הסברו בדברי זעירי. ועל זה הגמרא אומרת "תניא כוותיה...". המיוחד בסוגייתנו שלא מדובר ממש במחלוקת, וזה החידוש שגם במקרה כזה ראוי השימוש בביטוי הנ"ל.

6.3
הביטוי "תניא כוותיה" – משמע שעורך הש"ס פוסק כך להלכה. [הליכות עולם, סוף שער ה]

6.4
כשיש מחלוקת אמוראים הגמרא יכולה להקשות על אחד האמוראים במקום לומר "תניא כוותיה" לטובת האמורא החולק. רבי יוסף קארו בכללי הגמרא מסביר, שכאשר אין זו ממש קושיה על אמורא אחד מבעלי המחלוקת אזי אומרים "תניא כוותיה" לטובת החולק, ולא אומרים "מיתיבי" כלפי אותו אמורא.

7.
הביטוי "תניא נמי הכי" הוא ביטוי דומה לנ"ל, והרבה עסקו בכך הפרשנים, להבחין בין שני המושגים.

7.1
יש אומרים שהשימוש במושג "תניא נמי הכי" – כאשר דברי האמורא ודברי הברייתא ממש זהים.

7.2
ויש אומרים שמשתמשים בביטוי הזה כאשר מדובר באמורא אחד שלטובתו מביאים את הברייתא ואין מדובר במחלוקת אמוראים.

7.3
ונראה לומר: לפי הערתנו לעיל בסעיף ב יש תשובה אחרת לשאלת ה"ערוך לנר" [לעיל]: ה"תניא כוותיה" הוא לטובת רבא ולא טובת זעירי כי רבא הוא זה שיישב את הברייתא "ההפוכה" שנראית כחולקת על זעירי.