שיעורים בהגדות חז"ל / הרב חנוך גבהרד

מתוך הספר: שיעורים בהגדות חז"ל
נידה מה ע"א

לְחַדֵּד אֶת הַתַּלְמִידִים

תָּנוּ רַבָּנָן: מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת שֶׁבָּאת לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא, אָמְרָה לוֹ: רַבִּי כְּשֶׁהָיִיתִי מְאֹד צְעִירָה נִשֵּׂאתִי לְמִי שֶׁאָסוּר לוֹ לָשֵׂאת אוֹתִי, כְּגוֹן קְרוֹב מִשְׁפָּחָה אוֹ גּוֹי (תוס'), אֲבָל זֶה הָיָה לִפְנֵי גִּיל שָׁלֹשׁ שָׁנִים, שֶׁעֲדַיִן אֵינִי רְאוּיָה לְהִנָּשֵׂא, אִם כֵּן מָה אֲנִי לִכְהֻנָּה? שֶׁהֲרֵי הַנִּשֵּׂאת לְפָסוּל לָהּ נֶאֱסֶרֶת לִכְהוּנָה. אָמַר לָהּ: כֵּיוָן שֶׁהָיִית עֲדַיִן מְאֹד צְעִירָה, עַל כֵּן כְּשֵׁרָה אַתְּ לִכְהֻנָּה. הָאִשָּׁה חָשְׁבָה שֶׁהַגִּיל הַצָּעִיר מַכְשִׁיר לִכְהֻנָּה, כִּי בְּגִיל כָּזֶה עֲדַיִן לֹא פּוֹעֲלִים הָרְגָשׁוֹת, לָכֵן אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, הָיִיתִי אָמְנָם צְעִירָה, אֲבָל הָיָה לִי שֵׂכֶל שֶׁל מְבֻגֶּרֶת, וְאִם סָבוּר אַתָּה לֶאֱסֹר אֶת הַמְבֻגֶּרֶת לִכְהֻנָּה, בִּגְלַל הַתְּחוּשׁוֹת וְהַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלָּהּ, הֲרֵינִי נֶחֱשֶׁבֶת כְּמוֹתָן! אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְתִינוֹק שֶׁטָּמְנוּ לוֹ אֶצְבָּעוֹ בִּדְבַשׁ, וְקֵרְבוּ אֶל פִּיו אֶת הָאֶצְבַּע הַטְּבוּלָה. מִכֵּיוָן שֶׁעַד כֹּה הוּא רַק יָנַק חָלָב, הוּא עֲדַיִן אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה זֶּה דְּבַשׁ, וְלֹא מַהוּ טַעַם מָתוֹק, לָכֵן פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה שֶׁהָאֶצְבַּע מִתְקָרֶבֶת אֶל פִּיו הוּא גּוֹעֵר בָּהּ =כּוֹעֵס עָלֶיהָ, וּמְנַסֶּה לְהִתְרַחֵק מִמֶּנָּה וּלְהַרְחִיקָהּ מִמֶּנּוּ, אֲבָל אַחַר שֶׁהִצְלִיחוּ לְהַחְדִּיר פְּעָמִים אֲחָדוֹת טִפַּת דְּבַשׁ אֶל פִּיו, בְּפַעַם שְׁלִישִׁית הוּא כְּבָר מְצָצָהּ =אֶת הָאֶצְבַּע הַטְּבוּלָה בִּדְבַשׁ. כָּךְ גַּם אֲנִי, אָמְנָם תִּינוֹקֶת, אֲבָל בַּעֲלַת תְּחוּשׁוֹת שֶׁל גְּדוֹלָה. הַשּׁוֹאֶלֶת טָעֲתָה מְאֹד בְּהַצָּגַת הַדְּבָרִים, כִּי לֹא הָרְגָשׁוֹת וְהַמַּחְשָׁבוֹת מַכְשִׁירוֹת וּפוֹסְלוֹת, אֶלָּא זֶהוּ חֹק טֶבַע פִיזִי, הַמַּכְשִׁיר אֶת הַתִּינוֹקֶת לִפְנֵי גִּיל שָׁלֹשׁ. לְמַרְבִּית הַפֶּלֶא רַבִּי עֲקִיבָא אָמַר לָהּ: אִם כֵּן, פְּסוּלָה אַתְּ לִכְהֻנָּה! רָאָה רַבִּי עֲקִיבָא אֶת הַתַּלְמִידִים תְּמֵהִים מִפְּסַק הַהֲלָכָה שֶׁלּוֹ, וְהֵם מִסְתַּכְּלִים בִּפְלִיאָה וּמְבוּכָה זֶה בָּזֶה. הַמְבוּכָה שֶׁלָּהֶם הִנָּהּ בְּהֶחְלֵט נְכוֹנָה, כִּי הָיָה בָּרוּר לָהֶם שֶׁהַהֲלָכָה אֵינָהּ כָּךְ, אֲבָל הֵם הֲרֵי רוֹאִים מִי הוּא הַפּוֹסֵק, זֶה לֹא אֵיזֶשֶׁהוּ תַּלְמִיד זוּטָר, שֶׁאֶפְשָׁר לְהַעֲמִיד אוֹתוֹ עַל טָעוּתוֹ, זֶה רַבִּי עֲקִיבָא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ! לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהוּא טוֹעֶה! אֲבָל הַפְּסַק אֵינוֹ נָכוֹן! עַל כֵּן טִבְעִי לַחֲלוּטִין שֶׁהִתְגַּלּוּ סִמָּנֵי מְבוּכָה בְּרוּרִים בִּפְנֵי הַתַּלְמִידִים. כְּדֻגְמָא אֶפְשָׁר לְצַיֵּן שֶׁפַּעַם הִגִּיעַ חָכָם לְעִיר מְסֻיֶּמֶת וּשְׁאָלוּהוּ דְּבַר-מָה וְלֹא יָדַע. בַּמָּסֹרֶת נָפַל שִׁבּוּשׁ בְּקֶשֶׁר לְשֵׁם הָאִישׁ, הָיוּ שֶׁסָּבְרוּ שֶׁהַכַּוָּנָה לְרַבִּי עֲקִיבָא וְהָיוּ שֶׁסָּבְרוּ שֶׁהַדָּבָר אֵרַע לְמַר-עוּקְבָא, הַפַּרְשָׁנִים מוֹכִיחִים כְּמוֹ הַדֵּעָה שֶׁהָיָה זֶה מַר-עוּקְבָא, כִּי לֹא יִתָּכֵן שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא לֹא יָדַע דְּבַר-מָה (תענית יא/ב ובשיעורים בהגדות חז"ל שם עמ' 98), כְּלוֹמַר: 'לֹא-יוֹדֵעַ' אֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת קָשׁוּר לְרַבִּי עֲקִיבָא! יֵשׁ לְהַעֲלוֹת עַל נֵס אֶת גְּדֻלָּתָם שֶׁל הַתַּלְמִידִים, הֵם יוֹדְעִים שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא הוּא כְּמוֹ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, וּבְכָל זֹאת לֹא בִּטְּלוּ אֶת חוּשׁ הַבִּקֹּרֶת הַמְפֻתָּח שֶׁהָיָה בָּהֶם, וְלֹא הֶאֱמִינוּ בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת לְכָל מוֹצָא פִּיו שֶׁל רַבָּם הַנֶּעֱרָץ. אָמַר לָהֶם רַבִּי עֲקִיבָא לְתַלְמִידָיו הַתְּמֵהִים: לָמָּה הַדָּבָר קָשֶׁה בְּעֵינֵיכֶם? אָמְרוּ לוֹ: הִיא אֵינָהּ פְּסוּלָה לִכְהֻנָּה. כְּשֵׁם שֶׁכָּל הַתּוֹרָה, אֵינָהּ כְּפוּפָה לְהַרְגָּשׁוֹת וְלִסְבָרוֹת אִישִׁיּוֹת, אֶלָּא הִיא הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי, כָּךְ גַּם הַדִּין שֶׁל פְּחוּתָה מִבַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים, שֶׁהִיא כְּשֵׁרָה לִכְהֻנָּה, זֶה הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי, וְאִישׁ אֵינוֹ צָרִיךְ לְהִתְחַשֵּׁב בִּתְחוּשׁוֹת רְדוּדוֹת שֶׁל תִּינוֹקֶת. וְאַף רַבִּי עֲקִיבָא לֹא טָעָה בַּהֲלָכָה בְּרוּרָה זוֹ, וְהוּא אֲמָרָהּ בְּקוֹל בִּפְנֵי הַתַּלְמִידִים, לֹא כְּדֵי לְלַמֵּד הֲלָכָה אֶלָּא כְּדֵי לְחַדֵּד בָּהּ אֶת הַתַּלְמִידִים. בְּכָךְ לִמֵּד רַבִּי עֲקִיבָא אֶת כָּל הַמּוֹרִים לְדוֹרוֹתֵיהֶם שִׁיטָה דִּידַקְטִית מְשֻׁבַּחַת, שֶׁלֹּא רַק לְהַקְרִיא בְּאָזְנֵי הַתַּלְמִידִים פִּסְקֵי הֲלָכָה, אֶלָּא כְּמִידֵי פַּעַם בְּפַעַם לְהַשְׁחִיל טָעוּת בְּרוּרָה, וּלְהַצִּיב בִּפְנֵיהֶם אֵיזֶשֶׁהוּ מִכְשׁוֹל, מִבְּלִי לְהוֹדִיעַ עַל כָּךְ מֵרֹאשׁ. שִׁיטָה זוֹ מְאַלֶּצֶת אֶת הַתַּלְמִידִים לִשְׁמֹר עַל עֵרָנוּת, וְלִבְחֹן בַּשֵּׂכֶל הָאִישִׁי אֶת כָּל מַה שֶּׁהֵם שׁוֹמְעִים, כְּדֵי לְקַדֵּם אֶת פְּנֵי הַהַפְתָּעָה (ראה זבחים סב/ב: "ושמה יוחני", ובשיעורים בהגדות חז"ל שם עמ' 45). דַּוְקָא כָּאן מָצָא רַבִּי עֲקִיבָא הִזְדַּמְּנוּת לַעֲשׂוֹת כֵּן, כִּי לְנֶגֶד עֵינָיו נִצְּבָה שׁוֹאֶלֶת הַמַּצִּיגָה אֶת עַצְמָהּ כִּ'מְחֻדֶּדֶת' וּבַעֲלַת תְּחוּשׁוֹת יוֹתֵר מוּחָשִׁיּוֹת מֵהָרָגִיל. רַבִּי עֲקִיבָא יָדַע שֶׁהֶבֶל בְּפִיהָ, כָּל אֶחָד וְאֶחָד חוֹשֵׁב שֶׁהַתְּחוּשׁוֹת שֶׁלּוֹ הֵן מְיֻחָדוֹת, אֲבָל הוּא מָצָא כָּאן הִזְדַּמְּנוּת לַעֲשׂוֹת שֶׁהַתְּחוּשׁוֹת שֶׁל תַּלְמִידָיו אָכֵן בֶּאֱמֶת תִּהְיֶינָה יוֹתֵר אֵיכוּתִיּוֹת. עַתָּה נוֹתָר גַּם לָנוּ לְחַדֵּד אֶת הַתְּחוּשׁוֹת וְלִשְׁאֹל: "הַאִם בִּגְלַל מִבְחָן זֶה הִיא אֲסוּרָה לְכֹהֵן"? הַתְּשׁוּבָה: "לֹא וָלֹא"! וּבְכָל אֹפֶן אָסַר אוֹתָהּ רַבִּי עֲקִיבָא לְכֹהֵן, מִתּוֹךְ דְּאָגָה לְטֹהַר יִחוּסָם שֶׁל הַכֹּהֲנִים, כְּדֵי שֶׁהֵם יְחַפְּשׂוּ שִׁדּוּכִים יוֹתֵר אֵיכוּתִיִּים, וְלֹא כָּזוֹ אִשָּׁה שֶׁכְּבָר בְּגִיל שְׁנָתַיִם-וָחֵצִי מִתְרוֹצְצוֹת מַחְשְׁבוֹת נִאוּף בְּלִבָּהּ.