סקר
האם אתה לומד עם גמרא מפורשת/מבוארת?






 

גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תתי"ב, מדור "עלי הדף"
מסכת תמיד
דף כה ע"ב

 

בענין שמירת קטן על בית המקדש (ב)

 

כהמשך למאמרנו הקודם בענין שמירת "הרובים" בבית המקדש, בריש מסכת תמיד, ועסקנו בדברי המפרש: "רובין - קרי כהנים שלא הגיעו עדיין לעשות עבודה, כגון פחותים מי"ג שנה , כמו (שמואל א ב, כא) 'ויגדל הנער', ומתרגמינן ורבא רביא" וכו', והבאנו דברי ה'משנה למלך' (הל' בית הבחירה פ"ח ה"ח) שתמה על כך: "דאיך יתכן דמצוה זו שהיא שמירת המקדש שהיא מצות עשה, יניחו אותה לעשות לקטנים שאינן בני מצוה". יעו"ש.

הנה כ"ק מרן אדמו"ר מהרי"ד מבעלזא זי"ע העיר בזה, כי אכן כדברי 'המפרש' מפורש יוצא מדברי רש"י בפרשת במדבר, על הפסוק (ג, טו): "פקד את בני לוי לבית אבתם למשפחתם כל זכר מבן חדש ומעלה תפקדם", וכתב רש"י: "מבן חדש ומעלה - משיצא מכלל נפלים הוא נמנה ליקרא שומר משמרת הקודש", הרי, ששבט לוי ראוי להמנות מבן חודש ומעלה להיות 'שומר משמרת הקודש', ומכאן שגם הקטנים מבני לוי הם בני מצוה להיות שומרים על המקדש.

כהשלמה ליסוד זה יש להביא מה שכתב בספר 'ארץ צבי' להגאון מקוזיגלוב הי"ד (בספרו עה"ת פר' במדבר, וכן בשו"ת ח"ב ליקוטים עמ' תי), אחרי הביאו דברי רש"י ותמה, הלא פשוטו של מקרא הוא, שנצטוו למנות את בני לוי מבן חודש ומעלה, ומאיפה הוציא רש"י שהמנין היה כדי שיקרא 'שומר משמרת הקודש'.

וכתב ליישב על פי פשטות הכתובים, דהנה בהמשך הפרשה, אחרי מנין משפחת בני גרשון, נאמר (שם ג, כב-כג): "פקודיהם במספר כל זכר מבן חדש ומעלה וגו'. משפחת הגרשני אחרי המשכן יחנו ימה", וכן אחרי בני קהת נאמר (שם ג, כח-כט): "במספר כל זכר מבן חדש ומעלה שמנת אלפים ושש מאות שמרי משמרת הקדש, משפחת בני קהת יחנו על ירך המשכן תימנה", וכן אצל בני מררי (שם ג, לד-לה): "ופקדיהם במספר כל זכר מבן חדש ומעלה ששת אלפים ומאתים. ונשיא בית אב למשפחת מררי וגו' על ירך המשכן יחנו צפנה", מפורש יוצא מפסוקי התורה שמטרת מנייתם אינה למנין בלבד, כי בנוסף לכך, שבמנין זה הרי הם נמנים להיות שומרי משמרת הקודש, ובמנין זה נקבע גם מקום חנייתן, כל משפחה על מקומה הקבוע, ובחנותם סביב למשכן הרי הם שומרים מסביב למשכן, על כן ממה שגם מבני חודש ומעלה הם נמנים, הוכחה היא שגם הם בכלל שומרי משמרת הקודש.

ומכאן יש להוסיף עוד בזה, דהנה הגאון מבענדין הי"ד דן בספרו 'יכהן פאר' (על מכילתין) בענין האמור וכתב: "ויש לעיין אם גם בלוים היה כך, דהקטנים היו שומרים, דבמתניתין 'הרובים' היו שומרים איירי רק בכהנים, וי"ל, דהוא משום דלא היו מניחים הגדולים לעבוד דהיו טרודים בעבודה, אבל בלוים יש לומר דלא שייך האי טעמא, ולזה היו הלוים הגדולים שומרים". ואם יסוד הדבר בנוי על מה שנמנו הלוים מבן חודש ומעלה - כדברי מרן מהרי"ד זי"ע, שפיר שייך דבר זה גם בלוים, כי כל שבט לוי נמנה להיות שומרי משמרת הקודש מבן חודש ומעלה.

יש שציינו לכך מקורות בפסוקי נביאים וכתובים, כמו שמובא בספר 'מעיין החכמה' (על המצות צ, א), שכן מצינו בספר דברי הימים (א כו, יב-יג) כלפי חלוקת משמרות הלוים בשמירת המקדש נאמר: "לאלה מחלקות השערים לראשי הגברים משמרות לעמת אחיהם לשרת בבית ה' ויפילו גורלות כקטן כגדול לבית אבותם לשער ושער", הרי שגם הקטנים נמנו בין משמרות הלוים לשמור את המקדש. אמנם, כבר העירו על זה, כי פשטות הפסוק אינו מוסב על קטן בשנים לעומת גדול בשנים, אלא, על קטן במעלה לעומת גדול במעלה (ראה רש"י שם כה, ח; רד"ק שם כד, לא), ובכן אין מזה שום ראיה (ראה 'הדרת קודש' סי' טז).

מקור נוסף מצינו לזה אצל שמואל הנביא, שהיה לוי, ונאמר בו (ש"א ג, א-ג): "והנער שמואל משרת את ה' לפני עלי וכו' ונר אלקים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה'" וכו', ופירש"י: "ושמואל שוכב במקומו - בעזרת הלוים השומרים בית המקדש, וכן תרגם יונתן", וכל זה היה כשהיה נער וקטן, הרי שגם קטני הלויים היו עסוקים בשמירת המקדש.

ונסיים בהערת ה'אבני נזר' (שו"ת יו"ד סי' תמט) בענין זה, שנתקשה - גם אחרי שנמצא מקור שגם קטנים נחשבים בני מצוה בענין זה, או שנגדיר את הדברים - כדברי ה'מנחת חינוך' (מצוה שפח. הובא במאמר הקודם) שהמצוה מוטלת על הכהנים בכללות להעמיד שומרים, והם יכולים למנות לכך גם קטנים, עדיין יש לתמוה בזה, הלא "קטן לאו בר שימור הוא, כמבואר בפוסקים (או"ח סי' תס) בענין שימור של מצה בליל ראשון של פסח".

והפתרון לזה הוא, דהנה מצינו כלפי הרבה דברים ששמירת קטן מהני, וכפי שכתב הרשב"א בתשובות (המיוחסות להרמב"ן סי' קעז), והובא ביתה יוסף (יו"ד סי' קל ס"ב): "שאלת, אם סומכין בשמירת הפעוטות כששולחין אותן לאוצרות יין עם השפחה. תשובה, נראה כי בזה סומכין, לפי שאין זה תלוי בעדות הקטן לבד, אלא לפי שהשפחה מירתתא, שאם תגע ביין, התינוק שיש בו דעת לישאל יגלה", כלומר, שכלפי שמירה אין צורך לא בכח עדות ולא במעלת בן דעת, כי סוף סוף שמירה מעולה היא, וכמו ששפחה יש לה פחד שלא תגע ביין מחמת שמירת הקטן. וכן כתב הש"ך על המובא בשו"ע (יו"ד סי' קיח ס"י): "המניח עכו"ם בביתו, ובו דברים שאם הוחלפו יש בהם אפילו איסור תורה, אם הוא יוצא ונכנס... מותר, ולא חיישינן שמא החליף", וכתב הש"ך (ס"ק לג): "נראה, דאפילו קטן יוצא ונכנס מהני... ואפילו באיסור דאורייתא".

ומה שאין לשין את המצה על ידי קטן, הוא מטעם אחר, משום דבעינן שימור לשמה (עי' פסחים לח:), וקטן אין לו מחשבה ודעה לשמור את המצה לשמה, ואילו בשמירת המקדש לא מצינו צורך שיתכוין לשמה, ולכן מועילה שמירת קטן, כי סוף סוף יש שם שמירה מעולה.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר