סקר
באיזה סבב של "דף יומי" אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

הרב ירון בן-דוד
בארות יצחק

 

גופי הלכות ופרפראות לחכמה

מסכת קינים


חז"ל אמרו (זהר פרשת נשא קלד, א): "הכל תלוי במזל, ואפילו ספר תורה שבהיכל". מסכת קינים היא מסכת שיש לה מזל. במסגרת לימוד הדף היומי אנחנו לומדים רק את התלמוד הבבלי, וממילא מן הסתם היינו מדלגים על מסכת קינים כמו שדילגנו על רוב סדר זרעים. אבל מכיון שהאלמנה והאחים ראֹם הדפיסו את מסכת קינים ביחד עם התלמוד הבבלי ואפילו המשיכו את מיספור הדפים של מסכת מעילה אל מסכת קנים, זכינו גם ללמוד במשך שלושה ימים את המסכת הקצרה הזו.

על המסכת הזו אמר ר' אלעזר חיסמא דבר מעניין מאוד:
 

1. משנה אבות פרק ג משנה יח

רבי אלעזר (בן) חסמא אומר: קינין ופתחי נדה הן הן גופי הלכות. תקופות וגמטריאות פרפראות לחכמה.
 

2. פירוש ר' עובדיה מברטנורא (המאה ה-15, איטליה) אבות ג, יח

קינין - קרבנות העוף קרויין קינין, לשון קן צפור. ויש בהן הלכות חמורות, כגון אם נתערבו חובה בנדבה, או עולה שמעשיה למעלה בחטאת שמעשיה למטה:
ופתחי נדה - הלכות נדה שאבדה וסתה וצריכה לשמור עד שתחזור לפתחה. ופעמים שהיא צריכה לטבול צ"ה טבילות לדברי האומר טבילה בזמנה מצוה:
הן הן גופי הלכות - עיקר תורה שבעל פה, שמקבלים עליה שכר:
תקופות - ענין הלוך המזלות:
וגמטריאות - חשבון האותיות:
פרפראות לחכמה - כמו הפרפראות שרגילין לאכול בסוף הסעודה לקנוח דרך תענוג, כך החכמות הללו מכבדות את בעליהם בעיני הבריות:


מעניין לציין שר' עובדיה מברטנורא מסביר ששני הדברים האלה – הקינים ופתחי הנידה הם עיקר התורה שבע"פ, ויש להבין מה מיוחד בשני הדברים האלה, כפי שנראה בהמשך. כמו כן, יש לשים לב לכך שהוא מפרש שהפרפראות הם המנה האחרונה, וגם על כך יש חולקים, כפי שנראה בהמשך.

תחילה נעסוק בדמותו של ר' אלעזר. ישנן שתי גרסאות לגבי שמו של ר' אלעזר, האם הוא בן חסמא או שחסמא היה כינוי שלו עצמו. הגירסה שמדובר בכינוי שלו מקבל חיזוק בסיפור מעניין שסיפרו לנו חז"ל במדרש:
 

3. ויקרא רבה פרשה כג אות ד

רבי אלעזר אזל לחד אתר אמרו ליה פרוס על שמע אמר להן לינא חכם עבור לפני התיבה אמר להן לינא חכם אמרין דין הוא ר"א דין הוא דאתון מתגלגלין ביה על מגן צווחין ליה רבי נתכרכמו פניו והלך לו אצל ר"ע רבו אמר ליה למה פניך חולניות תני ליה עובדא א"ל צבי מרי דיליף א"ל אין אלפיה לבתר יומין אזל לההוא אתרא אמרו ליה פרוס על שמע פרס עבור לפני התיבה עבר אמרין איתחסם ר' אלעזר וקורין ליה רבי אלעזר חסמא

משמע מהסיפור הזה שר' אלעזר חסמא כבר היה ת"ח מפורסם ובכל זאת לא ידע לעבור לפני התיבה.

יש לציין שבאותה תקופה כדי לעבור לפני התיבה לא היה מספיק שאדם ידע לקרוא, כי לא היו סידורים מודפסים. היה צריך לדעת את התפילה בע"פ, ובדרך כלל גם לחבר את התפילה בהתאם לכללים מסוימים שקבעו חז"ל, שהרי סדר הברכות היה קבוע, אבל הטקסט שבתוך כל ברכה לא היה קבוע. מסתבר שר' אלעזר היה תלמיד חכם עצום, שכולם השתבחו בו, ובכל זאת הוא לא ידע לעבור לפני התיבה.

על גדולתו של ר' אלעזר חסמא העיד ר' יהושע עוד לפני כן, כפי שמספרת הגמרא במסכת הוריות. בסיפור הזה ר' אלעזר חסמא נחשב כתלמידו של רבן גמליאל, אשר היה מרבותיו של ר' עקיבא, ולכן סביר להניח שהסיפור הזה קדם לסיפור שראינו עכשיו:
 

4. תלמוד בבלי הוריות י, א

כי הא דר' גמליאל ורבי יהושע הוו אזלי בספינתא, בהדי דר' גמליאל הוה פיתא, בהדי רבי יהושע הוה פיתא וסולתא, שלים פיתיה דר' גמליאל סמך אסולתיה דרבי יהושע. אמר ליה: מי הוה ידעת דהוה לן עכובא כולי האי דאיתית סולתא?
אמר ליה: כוכב אחד לשבעים שנה עולה ומתעה את הספנים, ואמרתי: שמא יעלה ויתעה אותנו. אמר ליה: כל כך בידך ואתה עולה בספינה? א"ל: עד שאתה תמה עלי, תמה על שני תלמידים שיש לך ביבשה, רבי אלעזר חסמא ורבי יוחנן בן גודגדא, שיודעין לשער כמה טפות יש בים, ואין להם פת לאכול ולא בגד ללבוש! נתן דעתו להושיבם בראש. כשעלה, שלח להם ולא באו, חזר ושלח ובאו. אמר להם: כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם, שנאמר: "וידברו אליו לאמר אם היום תהיה עבד לעם הזה".


כעת ניתן להבין יותר לעומק את דבריו של ר' אלעזר חיסמא בפרקי אבות. מדובר באדם שבקיא מאוד בכל החכמות, ויכול לשער כמה טיפות יש בים. כאשר הוא מעיד על דבר מסוים שהוא רק פרפראות לחכמה, זה כמו ששלמה המלך יגיד על הנאה מסוימת שהיא הבל הבלים. אם אני יגיד שכל הנאות העולם הם הבל, הרי ודאי יגידו לי שאני אומר כך כי אין לי את היכולת והאמצעים להעריך הנאות גשמיות באמת. רק מי שבאמת יודע דברים יכול להעיד על טיבם. כששלמה המלך, שהיה לו תקציב בלתי מוגבל, אומר שכל הנאות העולם הם הבל, יש לכך משמעות גדולה מאוד. ואכן, כאשר ר' אלעזר חסמא מדבר על גימטראות, לא ברור למה הוא התכוון. יש שהבינו שהכוונה למה שאנחנו קוראים היום גימטריה, ויש שהבינו שהכוונה למה שאנחנו קוראים היום גיאומטריה. כמובן ששני המלים הללו קשורים זה לזה, כפי שכותב בעל ה'תוספות יום טוב':
 

5. תוספות יום טוב (ר' יום טוב ליפמן הלר, המאה ה-16, פראג) אבות פרק ג משנה יח

וגמטריאות - פירש הרב ברטנורא חשבון האותיות. כמו "רדו שמה" שאמר יעקב רמז לרד"ו שנים שיעמדו ישראל במצרים. וכן "בזא"ת יבא אהרן" רמז לבית ראשון שיעמוד ת"י שנים. גם רש"י פי' גימטריאות חשבון האותיות ונוטריקון. וכן בערוך פירוש גימטריאות שבמקום אחד כותבין א'. במקום מאה כותבין ק' ע"כ. ונראה לי שהוא שם מושאל ולקוח מלשון יון שקוראים כן לחכמת המדידה והתשבורת. וחכמינו השאילו השם לכל עניני חשבון ומספר וכן כתב המפרש להלכות קדוש החודש פרק שמונה עשר הלכה י"ג וראיתי בדרך חיים שמפרש כך לגימטריאות דמשנתינו שרצה לומר חכמת המדידה והתשבורת ע"כ. וא"כ ראוין הדברים למי שאמרן. לפי שעל רבי אליעזר חסמא זה העיד רבי יהושע שיודע לשער כמה טפות יש בים, וזהו חכמת ההנדסה שהקדמותיו המדידה והתשבורת. ולפי שהוא היה שלם גם בכל אלה ראוי היה הוא שיאמר כן. ואילו אדם אחר שלא היה שלם בחכמות אין מן הראוי שיאמר כך דוגמת מאמרם ז"ל בריש קהלת. ולפיכך זה הפירוש בגמטריאות שהוא בחכמת המדידה והתשבורת קרוב לשמוע.

בהמשך דבריו מסביר בעל ה'תוספות יום טוב' שהביטוי 'פרפראות לחכמה' אין הכוונה שאלו דברים שבאים אחרי החכמה, אלא דוקא דברים שבאים לפני החכמה:

...אלא נראה ודאי דלדבריו פירוש פרפראות הדברים הרגילים לבא קודם הסעודה להמשיך האכילה... והשתא דאתית להכי אמינא אנא דתקופות היינו תכונה עצמה שהוא מהלך המזלות צבא השמים וכסיליהם ואמר שהוא עם הגימטריא הקודם אליה הם פרפראות הממשיכים לב האדם לחכמה שאין אחריה חכמה בחק האדם. והיא חכמת הא-להות. שמידיעת גלגלי השמים ידע ויכיר הבורא יתברך כי הוא רוכב שמים. שמהנרכב יודע הרוכב.

מדוע דוקא שני הדברים הללו, קינין ופתחי נדה, נחשבים לגופי התורה? המאירי מסביר שהתנא נקט דוקא את שתי הדוגמאות האלה כי הן הסיום של שני הסדרים האחרונים בש"ס:
 

6. בית הבחירה (ר' מנחם המאירי, המאה ה-13, פרובנס) אבות ג, יח

רבי אלעזר בן חסמא אומר קינין ופתחי נדה וכו'. הוא שזה החכם כיוון להדריך האדם בלימודו, כמו שעשו קצת חכמים שחברו פרקים למתלמד, שיתחיל בחכמה פלונית, ובספר פלוני ממנה וכן ע"ס החכמות. ורמז דרך קצרה שאין ראוי לו להכנס בחכמות הטבעיות והאלקיות, עד שימלא כריסו בשר ויין, ר"ל חכמת התורה והתלמוד, ותפס בזה שהם אחרוני הסדרים. אחד בסדר קדשים ואחד בסדר טהרות, לומר לו שראוי לו שילמוד תחילה כל התלמוד, כאלו אמר מתחילה ועד סוף. וענין קינין הוא קרבנות העוף, והם עניינים מבולבלים פתחי נדה הם ענייני נדה שאבדה וסתה שצריכה שתשמור עד שתחזור לפתחה, והם דברים תמוהים ומבולבלים, כמו שביארנו עניינם במסכת נדה.

הסבר אחר נותן בעל המדרש שמואל שאומר שקינין ופתחי נדה הם שני ניגודים, שהאחד הוא אקטואלי מאוד והאחר בכלל לא:
 

7. מדרש שמואל (ר' שמואל די אוזידה, המאה ה-16, צפת) אבות ג, יח

ואפשר שרצה התנא להשמיענו שילמד האדם התורה לשמה ולא יאמר אלמד הדינין הנהוגין לבד, כי אני צריך אליהם. כי הלומד תורה לשמה כל התורה כולה לפניו בהשוואה אחת – הנהוגים ושאינם נהוגים, ולכן אמר שאפילו שאלו שני מיני הלכות הם נגדיים בעניין צריכותם לאדם, כי עניין קינים אינם נצרכים כלל לאדם רק בזמן שבית המקדש קיים, ועניין נדה אין רגע בלא נגע שצריך שיזהר האדם בהם, ועם כל זה השמיענו התנא שיהיו שוים בעיני האדם. ואמר "הן הן" שני פעמים להשוותם השוואה גמורה, כמו "כעם ככהן".

המהר"ל, בספרו 'דרך חיים' על אבות הסביר באופן אחר מה מיוחד דוקא בקינים ובפתחי נדה, והוא שמדובר בדברים שבאים על ספק, בניגוד לחכמת הגיאומטריה והתקופות שהם מדעים מדוייקים. כוונת ר' אלעזר חסמא לומר שאפילו הדברים שהם בספק, אבל הם מעולם התורה, חשובים הרבה יותר מהמדעים המדוייקים של עולם החול:
 

8. דרך חיים (המהר"ל, ר' יהודה ליוואי בן בצלאל, המאה ה-16, פראג) אבות ג, יח

והתקופות הוא הלוך המזלות, דבר זה נקרא תקופות. וגמטריאות הוא חכמת המדידה והתשבורת דבר זה נקרא גמטריאות, ואלו שני דברים הם הפך קינין ופתחי נדה כי קינין ופתחי נדה אין עיקר הלכה הזאת רק בשביל ספק ועירוב שנעשין ועל פי זה באו שתי ההלכות, ואלו שתי חכמות היינו תקופות וגמטריאות הם מחויבים ומוכרחים ולא שייך בהם ספיקא כלל, ועם כל זה אינם חכמה גמורה אבל הם כמו פרפראות לחכמה שאין הפרפראות רק הכשר אכילה ואין הפרפראות מפרנסין את האדם, וכן אלו שתי חכמות שהם תקופות וגמטריאות שאע"ג שהם חכמות גדולות אינם מפרנסים הנפש.

ולענ"ד נראה שהסיבה שר' אלעזר חסמא נתן דוקא את הדוגמאות הללו היא מפני שמבחינה קוגנטיבית ומבחינת המאמץ שצריך כדי ללמוד את הסוגיות האלה, מדובר ביכולות מתמטיות גבוהות. אומר ר' אלעזר חסמא: מי שרוצה לאמץ את מוחו ולהגיע לרמה מתמטית וגיאומטרית גבוהה, במקום שיעסוק בפרפראות לחכמה, עדיף שיעשה את אותם דברים בעיסוקו בקינין ובפתחי נדה, וממילא מלבד חידוד השכל הוא גם זוכה בשכר על לימוד תורה.



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר