הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "הדר ביה"

מעילה כה ע"א

רבי שמעון בן עקשיא אומר זקני עם הארץ כל זמן שמזקינין דעתן מיטרפת עליהן שנאמר (איוב י"ב) מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח אבל זקני תורה אינן כן אלא כל זמן שמזקינין דעתן מתישבת עליהן שנאמר (שם /איוב י"ב/) בישישים חכמה ואורך ימים תבונה.

1.
מדובר על מימרא של תנא והמפרשים דנים אם זוהי משנה או ברייתא [ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד מה, בהערה לה].

2.
בהסבר תוכן הברייתא רבו הפרשנים. נציין לדברים ב"מתיבתא", "פניני הלכה", עמוד ה. מכיון שתלמידי חכמים כל זמן שמזקינים דעתם מתיישבת עליהם, ולכן יש מקרים בהם חכמי ישראל חזרו בהם בזקנותם מדברים שאמרו בבחרותם. גם בגמרא עצמה מובא כמה פעמים הביטוי "הדר ביה..."

2.1
לדוגמא:
תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף טו עמוד א:

ור"א אומר: אף במקום שאסרו לייחד מותר למכור; מאי טעמא? עובד כוכבים חס על בהמתו שלא תעקר.
ואף רב הדר ביה דאמר רב תחליפא א"ר שילא בר אבימי משמיה דרב: עובד כוכבים חס על בהמתו שלא תעקר.

אבל מניין שיש כאן פער של צעיר ומבוגר?

3.
כמו כן מצינו אצל הפוסקים הראשונים מקרים שבהם חזרו בהם מדברים שאמרו במקום אחר. לפי ההסבר הנ"ל יש לומר שההלכה או המסקנה של אותו חכם תמיד תהיה כפי הדברים שאמר לאחרונה.

3.1
הבעיה היא שלא תמיד ניתן לדעת מה היה הסדר הכרונולגי של הדברים שנאמרו על ידי אותו חכם.

3.2
ברור למשל, שהרמב"ם כתב את ה"יד החזקה" אחרי שכתב את פירוש המשנה, והדבר מוכח גם בגירסאות שונות של פירוש המשנה של הרמב"ם שהוא חזר בו ממה שכתב במהדורה קודמת.

4.
יתכן שהאמור לעיל בסעיפים 2-3.2 מתאים גם לעיקרון של "הלכה כבתראי", שכאן המשמעות היא, שהלכה כדבריו האחרונים של החכם!