מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"

חוט של חסד משוך עליו

תמיד כח ע"א
 

א"ר יונתן כל המוכיח את חבירו לשם שמים זוכה לחלקו של הקב"ה וכו', ולא עוד אלא שמושכין עליו חוט של חסד שנא' חן ימצא וגו'.
 

[א]

וכה"ג מצינו שזוכים ל"חוט של חסד" ברפ"ק דע"ז (ג:) ובחגיגה (יב.) דאר"ל כל העוסק בתורה בלילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום שנא' יומם יצוה וגו'. וה"נ מצינו כה"ג גבי אסתר בפ"ק דמגילה (יג.) דא"ר יהושע בן קרחה אסתר ירקרוקת [מכוערת] היתה וחוט של חסד משוך עליה יעו"ש.

ויל"ע מ"ט זכתה אסתר לזה, וכן מ"ט זוכה לזה מי שעוסק בתורה בלילה, והמוכיח לש"ש.
 

[ב]

ויל"פ בזה, דהנה יעוי' בספ"ד דסוכה (מט:) דא"ר חמא בר פפא כל אדם שיש עליו חן בידוע שהוא ירא שמים שנא' חסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו ע"ש, וא"כ יל"פ דהיינו טעמא דהלומד תורתו בלילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום, והיינו "חן", דמתוך שלומד בלילה בצינעא ואין בנ"א רואים אותו ולא יודעים למעלתו ולרום ערכו ע"כ רוצה הקב"ה לפרסמו לשבח ושיהיה ניכר עליו "רום מעלתו" שעי"ז יכבדוהו כדבעי לכבד ת"ח, ועי' פ"ג דמכות (כב:) בזה, וילמדו מדרכיו ומידותיו והנהגותיו וכו', ולזה מושך עליו "חוט של חסד" שבזה ניכר שיר"ש ובן עליה הוא וידבקו בו. וכן עד"ז יעוי' בפ"ג דמו"ק (טז:) דאמר רבא כל העוסק בתורה מבפנים תורתו מכרזת עליו מבחוץ דכ' חכמות בחוץ תרונה יעו"ש, דה"ט כש"נ דמתוך שלומד "בצינעא" ע"כ הקב"ה מפרסמו לתהילה כדי שילמדו ממנו תורה ושיכבדוהו וכו'.
 

[ג]

וה"נ יל"פ דה"ט דהמוכיח לש"ש זוכה לזה, שכן אינו ניכר לרבים שכוונתו בזה לש"ש ודרך בנ"א לזלזל ולשנוא למוכיח אותם, וכדאיתא בספ"ג דערכין (טז:) דא"ר עקיבא תמיה אני אם יש בדור הזה שמקבל תוכחה [כ"ה לפי גי' השיטמ"ק (באות ח') ע"ש], וכן גרס רבינו גרשום שם דכ' בזה"ל, שמקבל תוכחה, שאם מוכיחן בדור הזה לאדם מיד שונאו, עכ"ל ע"ש. ולכן י"ל דזוכה לחוט של חסד שבזה יהיה ניכר לכל דאכן כוונתו לש"ש ומתוך שיזכה ל"חן" לא ישנאוהו כדרך ששונאים למוכיחים. ואפי' אם ישנאהו בעל העבירה שאותו הוכיחו וכדכ' אל תוכח לץ פן ישנאך מ"מ אחרים יאהבוהו ויעודדוהו ע"ז ע"י שיזכה לחן, והבן.
 

[ד]

וה"נ יל"פ דה"ט דזכתה אסתר לזה, דודאי טענו ישראל איך נישאת לערל רשע כאחשורוש ומ"ט לא מנעה עצמה מלבוא אל בית המלך, ובודאי ברצון נבעלת לו ולא באונס מדחפיצה ביקרה של מלכות וכו' וכו', ולזה משך עליה הקב"ה "חוט של חסד" שבזה יראו וידעו הכל שיר"ש וצדקנית היא, דהא כל שיש עליו "חן" בידוע שיר"ש הוא וזה העיד עליה דבע"כ נלקחה לבית המלך נגד רצונה ואף נבעלת לו "באונס", דאל"כ לא היתה זוכה לחוט של חסד. וזהו א"כ הצד השווה שבהם דכל הני, דאין מעשיהם הטובים וכוונתם הטהורה ניכרת לרבים ולכן צריכים ל"חן" לפרסמם לטובה, והבן בס"ד.
 

[ה]

וה"נ יל"פ בדכ' ביוסף צדיקיא בפ' וישב (לט', כא') ויהי ה' את יוסף ויט אליו חסד ויתן חינו בעיני שר בית הסוהר, ופירש"י ויט אליו חסד, שהיה מקובל לכל רואיו, לשון כלה נאה וחסודה שבמשנה, עכ"ל ע"ש. וא"כ יל"פ בזה כנ"ל, דהא איירי שם דאשת פוטיפר הוציאה עליו שם רע שרצה לשכב עמה ואף "תפס בגדה" ולכן נתנו פוטיפר בבית הסוהר ובודאי דיברו הכל בגנותו דיוסף צדיקא, ולזה נתן לו הקב"ה "חן וחסד" שיהיה "מקובל" לכל רואיו ויראו לחן ערכו ורום מעלתו וטהרת ליבו ובזה יבינו הכל דהוי "שקר וכזב" ומעולם לא רצה לחטוא עמה ח"ו, ועכ"פ ודאי שלא "תפס בבגדה" לאמרשכבה עמי כטענתה, ודוק. [ויעוי' בשבת (מט:) וסוטה (לו:), ובפ"ב דסנהדרין (יט:), וברש"י, וכן ביומא (לה:) בזה].
 

[ו]

ועד"ז יל"פ לדאיתא בפ"ב דכתובות (יז.) דת"ר כיצד מרקדין לפני הכלה ב"ש אומרים וכו' וב"ה אומרים כלה נאה וחסודה, ופירש"י חסודה, חוט של חסד משוך עליה, עכ"ל ע"ש. והיינו דס"ל לב"ה דיש לשבח את הכלה בין בפנימיותה ובין בחיצוניותה, ד"נאה" היינו מעלה חיצונית, וכבס"מ תענית (לא.) דאין אשה אלא ליופי יעו"ש, וכן יעוי' ביבמות (סג:) דאשה יפה אשרי בעלה, וכן יעוי' בברכות (נז:) דג' דברים מרחיבין דעתו של אדם דירה נאה אשה נאה וכו' ע"ש [וע"ש בח"א מהרש"א שכ' די"א ד"מחריבין" דעתו של אדם ע"ש, והיינו דפעמים אף יכול להחריב דעתו], וכן יעוי' בשבת (כה:) דכ' מאי ותזנח משלום נפשי וגו' א"ר אבא זו מטה מוצעת ואשה מקושטת לתלמידי חכמים יעו"ש, וכן יעוי' בפ"ק דמגילה (יד.) דנשתבחה שרה על שהכל היו סוכין ביופיה, וכן יעו"ש לקמן (טו.) דת"ר ד' נשים יפיפיות היו בעולם שרה ורחב וכו' ע"ש, ומבואר א"כ דהוי "שבח" לאשה, וכן יעוי' בתענית (כג:) וברד"ה לא מקבלי וכו' בזה, וא"כ זהו דס"ל לב"ה דצריך לשבחה ד"נאה" היא, והיינו מעלת חיצונית.

ו"חסודה" היינו כדפירש"י דמשוך עליה "חוט של חסד", שכן הוי עדות על מעלתה הפנימית דיראה ושלמה היא דהא כל שיש בו "חן" בידוע שיר"ש הוא, וכש"נ לעיל דלכן זוכה לזה המוכיח לש"ש וכו', דמשבחים אותה בזה דבזה ידעי' שיש לה עיקר המעלה ושבחה דאשה דשלמה היא ביר"ש ותוכה כברה, והבן בס"ד.