הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

תנאים: רבי מאיר ורבי יהודה

מעילה כא ע"א

שלח ביד פקח, ונזכר עד שלא הגיע אצל חנווני - חנווני מעל לכשיוציא. 

1.
מהמשנה מוכח שדין מעילה הוא רק כשהיתה בשוגג ולא במזיד.

2.
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף נב עמוד ב:

מתני'. ... ובהקדש, במזיד - קידש, ובשוגג - לא קידש, דברי ר' מאיר; רבי יהודה אומר: בשוגג - קידש, במזיד - לא קידש.

3.
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף נד עמוד ב:

אלא כי אתא רבין, פריש משמיה דבר פדא, אומר היה ר"מ: הקדש, במזיד - מתחלל, בשוגג - אין מתחלל, ולא אמרו בשוגג מתחלל - אלא לענין אכילה בלבד. אמר רב נחמן אמר רב אדא בר אהבה: הלכה כר"מ במעשר, הואיל וסתם לן תנא כותיה; והלכה כר' יהודה בהקדש, הואיל וסתם לן תנא כותיה. ...
כר' יהודה בהקדש מאי היא?
דתנן: שילח ביד פיקח, ונזכר עד שלא הגיע אצל חנווני - חנווני מעל לכשיוציא. ...

בגמרא במסכת קידושין משמע שיש מחלוקת בין רבי מאיר לרבי יהודה, שרבי יהודה סובר שהקדש מתחלל דווקא בשוגג, והגמרא שם מוכיחה ממשנתנו שהיא "סתם משנה" שסוברת כרבי יהודה.

4.
וקצת קשה: הרי בין כך הלכה היא תמיד כרבי יהודה נגד רבי מאיר, ומדוע יש להביא ראיה לרבי יהודה?

5.
ונראה לומר, שם - במסכת קידושין דף נד עמוד א - הגמרא דנה בהרחבה בהוכחות לרבי מאיר דווקא, והיא מתרצת אליבא דרבי יהודה, לכן היתה נזקקת להוכחה ברורה וישירה – ממשנתנו - לטובת רבי יהודה.