הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
רב ולוי
מעילה טז ע"א
אמר רב: לא שנו אלא לענין טומאה, אבל לענין אכילה - טהורין בפני עצמן, וטמאים בפני עצמן;
ולוי אמר: אפילו לאכילה נמי מצטרפין;
ורב אסי אמר: טהורים לעצמן וטמאין לעצמן. איכא דאמרי: פליגא אדרב, ואיכא דאמרי: לא פליגא. מיתיבי: מיתת פרה וחיי גמל - אין מצטרפין זה עם זה, הא מיתת שניהם - מצטרפין, וקשיא לרב אסי! אימא: הא חיי שניהם - מצטרפין, ומני - רבי יהודה היא, דאמר: אבר מן החי נוהג בטמאה. אבל מיתת שניהם מאי - לא מצטרפי, א"כ מאי איריא דרהיט ותני מיתת פרה וחיי גמל, הא אפילו מיתת שניהם לא מצטרפי! ועוד, תניא: חצי זית פרה בחייה וחצי זית גמל במיתתה - אין מצטרפין, אבל חצי זית מפרה וחצי זית מגמל, בין בחייה בין במיתתה - מצטרפין קשיא רישא אסיפא! אלא לאו שמע מינה: מיתת שניהם - מצטרפין! אמר לך רב אסי: האי תנא סבר איסור חל על איסור.
1.
רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק ד הלכה יז:
כל הנבלות מצטרפות זו עם זו, ונבלה מצטרפת עם טריפה, וכן כל בהמה וחיה הטמאים מצטרפין זה עם זה, אבל בשר נבילה עם בשר בהמה טמאה אין מצטרפין, כיצד הלוקח מנבלת השור ונבלת הצבי ונבלת התרנגול וקבץ מן הכל כזית בשר ואכלו לוקה, וכן אם קבץ חצי זית מנבלת בהמה טהורה וחצי זית מן הטרפה, או חצי זית מבשר נבלה וחצי זית מבשר מן החי מן הטהורה ואכלו לוקה, וכן בשר הגמל והחזיר והארנבת שקבץ מכולם כזית ואכלו לוקה, אבל אם צירף חצי זית מנבלת השור וחצי זית מבשר הגמל אינן מצטרפין וכן כל כיוצא בזה, וכן בהמה טמאה ועוף טמא או דג טמא אין בשר שניהן מצטרף, לפי שהן שני שמות, שהרי כל אחד מהן בלאו בפני עצמו כמו שביארנו, אבל כל העופות הטמאין מצטרפין כמו שמצטרפין כל בהמה וחיה הטמאין, זה הכלל כל שאיסורן בלאו אחד מצטרפין, בשני לאוין אין מצטרפין, חוץ מנבלה וטריפה הואיל והטריפה תחלת נבלה היא.
השגת הראב"ד:
כל הנבלות וכו'. כתב הראב"ד ז"ל /א"א/ פלוגתא היא במעילה ורב ורב אסי הוא דאמרי הכי ולוי פליג עלייהו וברייתא מסייעא ללוי דמצטרפי, עכ"ל.+
2.
מגיד משנה הלכות מאכלות אסורות פרק ד הלכה יז:
כל הנבלות וכו'. משנה פרק קדשי מזבח (דף ט"ו) ובגמ' נחלקו אמוראים נבלת טהורה ונבלת טמאה אם מצטרפין ורב ורב אסי אמרו דאין מצטרפין ולוי אמר מצטרפין
והקשו מן הברייתא לרב ורב אסי ואמרו דאתיא כמ"ד איסור חל על איסור ואתי איסור נבלה וחל על איסור טומאה והוו להו נבלות הטהורים והטמאים משם אחד דהיינו נבלה ומצטרפין.
וכבר נתבאר שדעת רבינו לפסוק כמ"ד אין איסור נבלה חל על איסור טומאה כנזכר בראש פ' זה לפי שאין איסור חל על איסור אלא בבת אחת או בכולל או במוסיף:
ובהשגות א"א פלוגתא היא במעילה וכו'. נראה שדעתו לפסוק כלוי ואם הוא סבור שאיסור חל על איסור היה לו להשיג על רבינו בכמה מקומות שכתב שאינו חל ובודאי הסוגיות שבגמ' מורות שאין הלכה כדברי האומר איסור חל על איסור ומשמע דרבי מאיר ורבי יהודה הוא דפליגי וקי"ל כר' יהודה דאמר אינו חל כנזכר בראש פרק זה. ואם הר"א ז"ל סבור שאע"פ שאין איסור חל ע"א נבלות הטהורים והטמאים מצטרפים ולוי לאו מה"ט הוא דאמר דמצטרפים ודאי לאו משמע הכי דהא הוו להו שני לאוין חלוקין. ועוד דא"כ לא הויא סייעתא מן הברייתא ללוי דהא אפשר לאוקומה כמ"ד איסור חע"א אלא ודאי לדידן דאין אחע"א ה"ל לוי חד לגבי תרי ויחיד ורבים הלכה כרבים. כנ"ל להעמיד דברי רבינו. ...
ה"מגיד משנה" מסביר, שמהגמרא משמע שאם "אין איסור חל על איסור" אזי דינם של רב ורב אסי ייפסק להלכה, כי הגמרא מיישבת שמהברייתא אין עליהם קושיה כי הברייתא מתאימה לדעה ש"איסור חל על איסור", והרמב"ם שפוסק בכל חיבורו "אין איסור חל על איסור" פוסק, ממילא, כרב וכרב אסי - בסוגייתנו.
3.
הראב"ד פוסק כ"לוי" מכיון שיש ברייתא לטובתו. משמע שהראב"ד פוסק ש"איסור חל על איסור". וש אומרים [ה"לחם משנה"], שגם הראב"ד מודה לרמב"ם – כעיקרון – שאין איסור חל על איסור ורק כאן איסור חל על איסור - באיסור נבילה על איסור טומאה, בגלל פסוק מפורש שאיסור נבילה חל על איסור חלב.
4.
אפשר אולי להביא הוכחה דווקא לשיטת הראב"ד. כשהגמרא תירצה את דינו של רב ורב אסי היא ניסחה כך: "אמר לך רב אסי...", ניסוח זה מלמד ש"עורך הגמרא" לא מקבל את הסברו של רב אסי [ויש לברר מהי הסיבה שלא קיבל את דעתו]. ממילא נשארה קושיה עליו וממילא הלכה כלוי.
5.
בכל זאת יש לשאול: הרי הלכה כרבים – רב ורב אסי – נגד לוי, ומדוע הראב"ד פוסק כלוי. אולי בגלל שהברייתא כדעתו [כפי שהוא אומר במפורש].
6.
מיהו "לוי" שמוזכר בסוגיה. היה "לוי" כנראה הוא אביו של רבי יהושע בן לוי, שהיה רבו של רבי יוחנן ובדורו של רבי חייא ושל רבי יהודה הנשיא.
ב"אטלס עץ חיים" מביא כמה חכמים בשם לוי. הראשון שבהם הוא "לוי בר סיסי" מראשוני אמוראי ארץ ישראל והיה חביב על רבי יהודה הנשיא.
6.1
ויש חכמים נוספים בשם "לוי" שהם אמוראים, שהיו מביאים דברי תנאים. ומצינו אצל כמה אמוראים שמסרו מימרות של תנאים.
6.2
בפשטות "לוי" בסוגייתנו חי בימי "רב" והיה צעיר ממנו ולכן מוזכר בסוגיה אחרי "רב", ולפני "רב אסי" שהיה תלמידו של רבי יוחנן.
7.
ואם נאמר ש"לוי" הוא "תנא" מובן מדוע הלכה כמותו [לפי הראב"ד], והוא מוזכר אחרי האמורא "רב" מפני שהוא מוסיף – מבחינת התוכן - על דברי "רב" [כלומר, "עורך הגמרא" שיבץ את דבריו אחרי דברי "רב"].
8.
ומיהו "רב אסי"?
אטלס עץ חיים:
"רב אסי" - אמורא בבלי בדור הראשון (להבדילו מרבי אסי אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי). תלמיד חבר לרב
(שבת קמ"ו ע"ב רש"י ד"ה רב) לגמירי דרב הוו צריך ולא לסברתו (סנהדרין ל"ו ע"ב).
ללוי קרא "רבי" (ע"ז ל"ח ע"ב).
נראה, שעמד בראש ישיבה אחרי פטירת רב ואח"כ באו תלמידיו לפני שמואל (יבמות "'ז ע"א רש"י).
רב הונא היה תלמידו (כתובות מ"ח ע"ב), וכן רב יהודה (שבת כ"ב ע"א).
9.
אם מדובר בסוגייתנו ברב אסי שהיה תלמיד חבר של "רב" הרי שניתן לומר שדעתו של רב אסי מצטרפת לדעתו של "רב", ודעותיהם אינם נחשבים כ"רבים", וממילא יותר מובן מדוע הלכה כ"לוי" [ לפי שיטת הראב"ד]
