מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן
למה עירוב?
מהתורה מותר לטלטל בחצר בית, ומהבתים לחצר ולהיפך, וכך גם במבוי שיש לו לחי או קורה, וכך בכל יישוב או עיר שהיא מוקפת חומה או גדר. שלמה המלך ובית דינו תיקנו שיהיה אסור לטלטל ברשות יחיד, אא"כ הדרים שם יערבו את המקום לפני שבת (עירובין כא ע"ב). עד ימי שלמה היו עם ישראל עסוקים במלחמות, ודינם במקומותיהם כמחנה מלחמה שפטור מעירוב (עירובין יז ע"א). כשנחו מהאויבים, תיקן שלמה עירובין (ר' יהודה אלברצלוני, ספר העיתים סי' כט בשם רב האי גאון).
מה הצורך בתקנת העירוב, ומה ייעודו? העירוב הופך את כל המקום לרשות אחת, "שיתערבו במאכל אחד שמניחין אותו מערב שבת, כלומר שכולנו מעורבין ואוכל אחד לכולנו ואין כל אחד ממנו חולק רשות מחבירו ...ובמעשה הזה לא יבאו לטעות ולדמות שמותר להוציא ולהכניס מרשות היחיד לרשות הרבים" (רמב"ם הל' עירובין א, ו). בתחילת פרק שלישי, נדון באילו מאכלים מערבים. לדברי רש"י (כו ע"ב ד"ה חוץ) הצורך לערב במאכל מתוקן וראוי לאכילה, בולט במיוחד בעירוב חצרות: "משום דדעתו ודירתו במקום מזונותיו הוא, וכיון שנתנו כל בני החצר כדי מזונן בבית אחד נעשה כאילו כולן דרים בתוכו, ונמצאו כולן רשות אחת. וכן בעירובי תחומין - נעשה כמי ששבת שם, ומשם יש לו אלפים אמה לכל רוח, הלכך: דבר מזון בעינן". אמנם כבר העיר התוס' (שם ד"ה בכל) וראשונים אחרים, שפרקנו עוסק דוקא בעירוב תחומין, ולא בעירוב חצרות.
בתלמוד ירושלמי (עירובין פ"ג ה"ב) ייעוד אחר לעירוב: "אמר רבי יהושע בן לוי: לא התקינו עירובי חצרות אלא מפני דרכי שלום. כיצד? אשה משלחת בנה לחברתה והיא גוחנת עליו ונושקתו, ואמו אומרת הרי אוהבת אותו והיה בלבה עליה, ונמצאו עושות שלום ע"י העירוב"(ע"פ המופיע בתנחומא [ורשא] פרשת נח סי' טז). העירוב ע"פ תלמוד ארץ ישראל, הוא לא סייג והרחקה, אלא מוקד שמחבר והופך את בני המקום בשבת, לגוף אחד. "שמחים לשמרו ולערב עירובו, זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו" (פיוט: כל מקדש).
