מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן
איך עם הארץ נהיה חבר?
רב ששת מנסה להוכיח ממקורות שונים שגם בשל תורה שליח עושה שליחותו (עירובין לא ע"ב- לב ע"א). במהלך הדיון הועלתה אפשרות להבחין בין נאמנות שליחותו של "חבר" ו"עם הארץ". בלשון המקרא, "עם הארץ" הכוונה ליושבי הארץ, כולל לא יהודים, כדוגמת עפרון (בראשית כג, יב) ועוד רבים. בלשון ימינו "עם הארץ" הוא חסר השכלה. בלשון חז"ל "עם הארץ" הוא זה שאינו מקפיד על קיום מצוות (ברכות מז ע"ב), ובהקשר לסוגייתנו, הוא לא חושש להכשיל את חברו ולעבור על איסור "לפני עור לא תתן מכשול" (עירובין לב ע"א, רש"י ד"ה בעם הארץ). "חבר" בהקשר זה, הוא אדם שנאמן שלא יכשיל את האחר.
איך "עם הארץ" מקבל מעמד של "חבר"? "המקבל עליו להיות נאמן על המעשרות ולא יהיו פירותיו דמאי (=מסופקים אם הופרש מהם), צריך להיות מעשר את שהוא אוכל, ואת שהוא מוכר, ואת שהוא לוקח, ואינו מתארח אצל עם הארץ. וצריך שיקבל עליו דברים אלו ברבים, וכשיבואו עדים נאמנין שקיבל דברים אלו ברבים ושהוא רגיל בהם תמיד, הרי זה נאמן על פירותיו לומר מעושרין הן" (רמב"ם הל' מעשר י, א). הלכה זו היא מתוך מכלול הלכות שהרמב"ם בהמשך הפרק שם, מסדיר ע"פ דברי חז"ל במקורות שונים, את מעמדו של עם הארץ שקיבל עליו דברי חברות, על מנת שיהיה ניתן לסמוך עליו, בעיקר בעניני מעשרות וטהרות.
הגדרות הלכתיות אילו של "חבר" ו"עם הארץ", אינן נוהגות בימינו. עם זאת שיש כיום, יהודים שאינם מגדירים אף את עצמם, כמי שמקפידים על שמירת תורה ומצוות, אך הם בכל זאת מודעים בעיקר למה שקשור לשמירת כשרות באופן כללי, ולאו דוקא במה שקשור להפרשת תרומות ומעשרות. אולי מה שמקובל לקרוא "מסורתיים". האם יש מקום לאמץ את אופציית "קבלת החברות" גם לימינו? לא הכל הם "תינוקות שנשבו", ומי שיהיה ידוע עליו שהוא אכן מקפיד על כשרות כראוי למשל, יהיה נאמן. הלכות "עם הארץ" ו"חבר" הם רחבים, וניתן יהיה לקבוע מסמרות בשאלות שונות שיעלו על הפרק.
