מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן

שלא תשכח תורת עירוב

במספר מקומות במסכת, וכן בהסבריהם של ראשונים, מצינו שתיקנו להניח עירוב חצרות על אף שאין צורך, מהטעם: "שלא תשכח תורת עירוב מן התינוקות". דוגמאות: [א] במקום בו יש חצרות ומבוי, מספיק לעשות רק שיתוף מבואות. אעפ"כ אומר ר' יוסי במשנה, שיש לערב גם בחצרות: "כדי שלא לשכח את התינוקות" (פ ע"ב). או על פי נוסח הגמרא: "שלא תשכח תורת עירוב מן התינוקות" (מו ע"ב). - "לפי שהנערים הקטנים אינם יודעים מהשיתוף שנעשה בין אנשי המבוי ולפיכך הוצרכנו לעשות ערוב בחצרות" (רמב"ם פירוש המשנה). [ב] כך סובר גם ר' מאיר: "מערבין בחצירות ומשתתפין במבוי, שלא לשכח תורת עירוב מן התינוקות שיאמרו אבותינו לא עירבו, דברי רבי מאיר" (עא ע"ב). [ג] לפי ר' מאיר זה גם טעם הדין שבסוגייתנו: "עירבו בחצרות ונשתתפו במבוי, ושכח אחד מבני חצר ולא עירב, מותרין כאן וכאן". מאחר ורוב בני החצר עירבו אלא ששכח אחד מהם ולא עירב, לא תשתכח תורת עירוב מן התינוקות" (עג ע"ב).

יש תקנות נוספות בחז"ל שמטרתם דומה. שלא תשכח תורת הפקר (נדרים מד ע"א), שלא תשכח תורת חלה (בכורות כז ע"ב), ועוד. ובכל זאת, כאן המבט הוא שלא תשכח תורת עירוב מהתינוקות -מהדורות הבאים. מדוע?

כזכור, עירוב תוקן ע"י שלמה המלך, ו"בשעה שתיקן שלמה עירובין ונטילת ידים, יצתה בת קול ואמרה 'בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני' (משלי כג, טו), ואומר: 'חכם בני ושמח לבי ואשיבה חרפי דבר' (משלי כז, יא)" (שבת יד ע"ב; עירובין כא ע"ב). תוספת סייגים למצוות התורה, מגלות את הקשר הנפשי הפנימי העמוק לאהבת ה' ומצוותיו (הראי"ה קוק, עין איה שבת א עמ' 45). הנימוק: שלא תשכח תורת עירוב מהדורות הבאים, מלמד על הרחבת המגמה, גם לדרך חינוכם של הדור הצעיר. "ראו נא הבנים מרבי הדקדוקים, כמה הם קולטים בקרבם דוקא ע"י דיקדוקיהם עם התוך והכונה הכללית שבתורה ומצוותיה לאהבת חסד ותורת חיים מאור פני עליון" (הראי"ה קוק שם).