הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

תרוץ של אמורא האם מעיד שמסכים לשיטה?

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

כריתות כ ע"א

"רבא אמר: ליקדם איכא בינייהו. והתניא: היו לפניו שתי נרות דולקות, (ארוכות) ונתכוין לכבות את זו וכיבה את זו, להדליק את זו והדליק את זו - פטור; להדליק ולכבות, וכיבה והדליק בנשימה אחת - חייב, [בשתי נשימות - פטור], פשיטא! מהו דתימא: לא איתעבד מחשבתיה, דהא להדליק מעיקרא בעי ולבסוף לכבות, וכי עבד מעשה, כיבה ובסוף הדליק הוא ואימא פטור, קא משמע לן: נהי דאקדומי (נמי) לא מקדים, אחורי נמי לא מאחר. 

1.
בפשטות רבא מסביר את המשנה לעיל ואת הברייתא בדף זה באופן שלא יקשה על שמואל.

2.
רמב"ם הלכות שבת פרק א הלכה י:

היו לפניו שתי נרות דולקות או כבויות נתכוין לכבות זו וכבה את זו או להדליק זו והדליק את זו חייב שהרי עשה מן המלאכה שחשב לעשותה, הא למה הוא דומה למי שנתכוין ללקט תאנה זו וליקט תאנה אחרת, או למי שנתכוין להרוג את זה והרג את זה שהרי נעשית מלאכה שחשב לעשותה. +/השגת הראב"ד/ היו לפניו שתי נרות עד והדליק את זו חייב. א"א המחבר הזה הביא הדברים כפשטן וכאשר עיינתי בגמרא במקומן בכריתות (יט) לא מצאתים שיתקיימו כן, דרב יהודה אותביה לשמואל מרא דשמעתא ממתני' דא"ר יהודה אפי' נתכוין ללקט תאנים וליקט ענבים וכו' ר"א מחייב חטאת ור' יהושע פוטר והא הכא דמתעסק הוא ור' יהושע לא קא פטר אלא ממינא למינא אבל בחד מינא ר' יהושע נמי מחייב וא"ל שיננא שבוק מתניתין ותא אבתראי הכא במאי עסקינן שאבד מלקט מלבו וכו' אלמא אפילו בחד מינא מתעסק הוא ופטור ואם כן היינו נתכוין לכבות את זו וכבה את זו, אלא על כרחך מתניתין דנרות (כריתות כ) כלה בלקדם היא שאם נתכוין לכבות את זו תחלה וכבה את זו או להדליק את זו תחלה והדליק את זו חייב, דכיון דחדא מלאכה היא וחדא מינא בהקדמת זו לזו לאו שינוי מחשבה הוא, אבל בכיבוי והדלקה אם שינה בהקדמתו פטור, וכן ענבים ותאנים דאמר ר' יהודה לקדם קאמר נתכוין ללקוט תאנים תחלה וליקט ענבים ר' יהושע פוטר אבל בחד מינא לקדם חייב, ואני תמה איך חשב כזאת שאם חשב ללקוט תאנים ואחר כך ענבים ונהפך הדבר יהיה פטור וכשחשב להדליק את זו והדליק את זו יהיה חייב זה שעשה כל המלאכה שחשב לעשות פטור וזה שלא עשה כלום יהיה חייב תמהון לבב הוא זה.+

בפשטות משמע מהרמב"ם שלא מסביר כרבא בגמרא.

3.
לחם משנה הלכות שבת פרק א הלכה י:

... ואע"פ שלשון הברייתא קאמרה גבי נרות היו לפניו שתי נרות (ארוכות) ונתכוין לכבות את זו וכבה את זו וכו' חייב משמע פשט הדברים כדברי רבינו לפי גרסתו דגורס חייב הפך גרסת רש"י שגורס שם פטור
וא"כ י"ל דכתב כן לפי גירסתו, זה אינו דע"כ אפי' לפי גירסתו מוכרחים אנו לומר דמה שאמרה הברייתא נתכוין לכבות וכו' היינו להקדים כמו במתניתין שהיה בדעתו לכבות זו אחר זו ונהפך לו הדבר
דאל"כ תקשי לשמואל דאמר דמתעסק פטור וכדכתב הראב"ד ז"ל בהשגות והשיג על רבינו כן
וצריך ליישב על כל פנים דעת רבינו...
ונ"ל לתרץ דרבינו הוקשה לו מה שהוקשה לתוס' בפ' כל גדול (שבת דף ע"ב ב) על ההיא דנתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר דרבא אמר פטור משום דלא איכוון לחתיכה דאיסורא ואביי אמר חייב משמע דלכ"ע מיהו היכא דנתכוין לחתיכה דאיסורא כגון לחתוך מחובר זה וחתך אחר חייב ואמאי לשמואל דאמר מתעסק פטור אפילו נתכוין לחתוך מחובר זה וחתך אחר פטור ותירצו הכא איירי כגון שנתכוין לחתוך איזה דבר כסבור שהוא תלוש ונמצא מחובר
ורבינו לא רצה לתרץ כך דמשמע ליה דפליגי אביי ורבא על שמואל ופסק כוותיה ולדידהו ברייתא דהיו לפניו שתי נרות דולקות וכו' דקאמר שם חייב אין פירושה ליקדים כמו שהוא לשמואל אלא כפשטה היא דחייב דכיון דנתכוין לדבר איסור חייב
וכן מתני' דנתכוין ללקוט ענבים ולקט תאנים וכו' כפשטה הוא
ואע"ג דרבא תירץ שם ליקדים אליבא דשמואל תירץ וליה לא ס"ל דאיהו גופי' אקשי לעיל לרב נחמן על הא דשמואל מההוא דתינוקות וא"כ כולה סוגיא דבפ' ספק אכל דמתאמרא אליבא דשמואל לא נקטינן כוותיה...

ה"לחם משנה" מסביר, שהרמב"ם פסק כפשט הברייתא [וכפי הגירסא שהיתה בידו].

3.1
והוא מוסיף עניין עקרוני: רבא ואביי חולקים על שמואל, ומה שרבא מיישב את הקושיה על שמואל אין בכך לחייב שרבא פוסק כמותו. מסקנה: אם אמורא מיישב קושי על אמורא אחר לא מחייב שסובר כמותו ["סוגיא כוותיה"]. והרמב"ם פסק כאביי וכרבא ולא כשמואל [אביי ורבא נחשבים כ"בתראי" לעומת שמואל].