סקר
ממתי אתה בדף היומי?






 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הסבר הביטויים והכללים: "הלכה כבתראי"; "סתם משנה"; "רבי אליעזר"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

כריתות יח ע"א


"אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: היו לפניו שתי חתיכות, אחת של חלב ואחת של שומן, ואכל אחת מהן ואינו יודע איזו מהן אכל - חייב; חתיכה, ספק של חלב ספק של שומן ואכלה - פטור.
אמר רב נחמן: מאי טעמא דרב? קסבר: שתי חתיכות איקבע איסורא, חתיכה אחת לא קבעה איסורא.
מאי איכא בין איקבע איסורא לשאי אפשר לברר איסוריה?
איכא בינייהו כגון שהיו לפניו שתי חתיכות, אחת של חלב ואחת של שומן, ובא עובד כוכבים ואכל את הראשונה ובא ישראל ואכל את השניה,

לרבא - ליכא מצוות בעידנא דאכל ישראל,
לר' זירא - אי אפשר לברר איסוריה,
לרב נחמן - איקבע איסורא

 

1.
רמב"ם הלכות שגגות פרק ח, הלכה ב:

אינו חייב באשם תלוי עד שיהיה שם איסור קבוע, כיצד אכל חלב וספק אם היה כזית או פחות מכזית, או שהיתה לפניו חתיכת חלב וחתיכת שומן ואכל אחת מהן ואין ידוע אי זה מהן אכל, אשתו ואחותו עמו בבית בעל אחת מהן ואין יודע אי זו מהן בעל, שבת וחול ועשה מלאכות באחד מהם ואין ידוע באי זה יום עשה, או שעשה מלאכה בשבת ולא ידע מעין אי זו מלאכה עשה, הרי זה מביא אשם תלוי וכן כל כיוצא בזה, אבל אם היתה לפניו חתיכה אחת ספק שהיא חלב ספק שהיא שומן ואכלה פטור שהרי אין כאן איסור קבוע, וכל האוכל חלב הכוי פטור מאשם תלוי שהרי אין כאן איסור קבוע, וכן הבא על אשה שהיא ספק נדה או ספק ערוה של קירוב בשר פטור מאשם תלוי, לפיכך האשה שנמצא דם על עד שלה לאחר זמן והנושא יבמתו בתוך שלשה חדשים וילדה ואין ידוע אם בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון הרי אלו פטורין מן הקרבן, וכן כל כיוצא באלו שהרי אין שם איסור קבוע.

2.
לחם משנה הלכות שגגות פרק ח הלכה ב:
הוא מסכם את שלושת השיטות בגמרא שמסבירות מדוע חייב אשם רק כשהספק היה בין שתי חתיכות ולא בחתיכה אחת:

אינו חייב עד שיהא שם איסור קבוע וכו'. בפ' ספק אכל אמרו שם דאם היתה חתיכה אחת לבד ואכלה והיה לו ספק אם חלב אם שומן פטור אבל שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן ואכל אחת מהם חייב ואמרו שם בגמ' שלשה טעמים.
הא' דיש אם למקרא ומצות קרינן.
הב' דשתי חתיכות אפשר לברר איסורן.
הג' שתי חתיכות איקבע איסורא אחתיכה אחת לא קבעה איסורא

ומאן דאמר טעמא דיש אם למקרא מיקל מכולהו דהיכא דהוי כזית ומחצה למ"ד טעמא דאפשר לברר איסוריה חייב והיכא דבא עכו"ם ואכל את הראשונה ובא ישראל ואכל את השניה ללישנא דאיקבע איסוריה חייב
ומ"ד טעמא דיש אם למקרא פטור בשתיהן דליכא מצות בשעת אכילה

ורבינו ז"ל פסק כלישנא בתרא דהוי טעמא משום דאיקבע איסוריה והתוספות כתבו שם ...

הוא מתייחס לכל המקרים המובאים בגמרא. הוא מסביר שהרמב"ם פוסק כמו "לישנא בתרא" דהיינו כמו שיטת רב נחמן.

2.1
ויש להוסיף: אם בסוגייתנו מדובר ברב נחמן בר יעקב הרי שהיה חברו של רב הונא וקדם לרבא ואפילו לרבה [אם נגרוס "רבה" במקום "רבא"].

2.2
ועדיין קצת קשה, מיהו רבי זירא: "רבי זירא" הראשון היה בימי רב ושמואל – ועל כן היה צריך להיות מוזכר ראשון בסוגיה, ויש "רבי זירא" שני בימי אביי ורבא – [יד מלאכי תקפח-ט] – והיה צריך להיות מוזכר אחרון.

2.3
אבל אם נאמר שרב נחמן בסוגייתנו הוא רב נחמן בר יצחק - תלמידו של רבא - הרי ששלושת האמוראים מובאים בסוגיה כסדרם הכרונולוגי: רבא [ובודאי אם מדובר ב"רבה"] > רבי זירא> רב נחמן בר יצחק.

2.3.1
לפי זה, ה"לחם משנה" מתכוון שהרמב"ם פסק כרב נחמן מכיוון שהוא היה "בתראי". אבל הוא משתמש בלשון של "לישנא בתרא", וכוונתו, לעובדה שרב אשי "עורך הגמרא" "שיבץ" את רב נחמן בסוף רשימת האמוראים כדי שייחשב כ"לישנא בתרא", ושיטת הרמב"ם [גם כאן - לפי ה"לחם משנה"] לפסוק כ"לשינא בתרא".

2.3.2
לפי זה, יכול להיות שמדובר דווקא ברב נחמן בר יעקב שקדם לרבה ולרבא ולרבי זירא, אלא ש"שובץ" בסוף הרשימה כ"לישנא בתרא".

3. המשך דברי ה"לחם משנה":

והרב בעל כ"מ ז"ל מפני שהבין פירוש דברי רבינו ז"ל כפירוש דברי המשנה דידע שחייב עליה חטאת אבל אינו יודע איזו מלאכה היא לכך תמה על דברי רבינו ז"ל דהא לקמן כתב שפטור מאשם תלוי כר' יהודה דאמר הכי במתני' והניח הדבר בצ"ע אבל דברי רבינו ז"ל מפורשים ע"פ מ"ש:
לפיכך האשה שנמצא דם על עד שלה וכו' והנושא יבמתו וכו'.

הרב בעל כ"מ ז"ל תמה על רבינו ז"ל דפסק נגד סתם מתני' דפ' החולץ

ותימה על תמיהתו שהרי בגמרא בפ' ספק אכל הקשו מאותה המשנה ואוקמוה כר"א וכן ההיא דנמצא על שלו טמאים וכו' אוקמוה כוותיה והם דלא כהלכתא

ואם כוונת דבריו להקשות על רבינו ז"ל דמ"מ היה לו לפסוק כסתם משנה אין זו קושיא דסתמא דיחידאה היא
ועוד דר"א דשמותי הוא ואין כאן קושיא כלל:

סוף דבריו חשובים להבהרת הסוגיה. הגמרא הקשתה כמה פעמים על שיטת רב כפי שהוסברה על ידי שלושת האמוראים, ותרוץ הגמרא היה שאותן משניות הן כדעת רבי אליעזר. מסביר ה"לחם משנה", שבאמת אותן משניות אינן נפסקות להלכה מפני שהן בשיטת רבי אליעזר.

3.1
ולמרות שכל אחת מהן היא "סתם משנה" ובדרך כלל הכלל הוא שהלכה כ"סתם משנה", אבל מכיון שהגמרא העמידה את אותן משניות [ה"סתומות"] כדעת יחיד – כרבי אליעזר - הרי שהן אינן "אליבא דהלכתא".

3.2
והוא מוסיף נימוק: אין הלכה כרבי אליעזר מכיון שהוא "שמותי" [מבית שמאי].

3.3
מדוע ה"לחם משנה" צריך להןסיף נימוק זה? כנראה מפני שעצם זה שהגמרא מעמידה כל אחת מהמשניות שהן "סתם משנה" כרבי אליעזר יתכן שכוונת הגמרא דווקא לפסוק כמותו למרות שהוא דעת יחיד, ולכן הוא מדגיש שבכל מקרה אין הלכה כרבי אליעזר מפני ש"שמותי" הוא.

3.4
ואולי בזה הוא מתכוון לומר שה"כסף משנה" לא סובר כמותו, ומקשה על הרמב"ם מדוע לא פסק כ"סתם משנה".

3.5
וראה בהרחבה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד לד ובהערות, שם. וחשוב להזכיר כאן שתי הערות חשובות שם:

3.5.1
יש אומרים שהכלל ש"הלכה כבתראי" חל רק לאחר אביי ורבא.

3.5.2
הכלל ש"הלכה כבתראי" נובע מהסיבה שה"בתראי" שמע את דעת מי שקדם לו, אבל בסוגייתנו כל אחד מהאמוראים אמר דברים אחרים בשם "רב", ולכן [אולי] לא שייך כאן כלל "הלכה כבתראי".

4.
ויש להעיר: מי קבע [ומתי נקבע] ש"הלכה כסתם משנה", ומי קבע שאין הלכה כרבי אליעזר כי שמותי הוא. בפשטות משמע מסוגיות שונות בגמרא, שכבר בתחילת תקופת האמוראים.

5.
בעניין הנ"ל

תלמוד בבלי מסכת שבת דף קל עמוד ב:

אמר רבי שמעון בן לקיש משום רבי יהודה הנשיא: פעם אחת שכחו ולא הביאו איזמל מערב שבת, והביאוהו בשבת, והיה הדבר קשה לחכמים: היאך מניחין דברי חכמים ועושין כרבי אליעזר. חדא - דרבי אליעזר שמותי הוא, ועוד - יחיד ורבים הלכה כרבים.

על גמרא זו יש לשאול: מדוע צריך את שני הנימוקים שלא לפסוק כרבי אליעזר?

5.1
ואולי ניתן לחדש: כיון שהיה חשש שהקביעה שאין הלכה כרבי אליעזר מפני ששמותי הוא נאמר כאן על ידי רבי יהודה הנשיא, שמא שאר חכמי דורו לא מקבלים קביעה זו, ולכן הביא נימוק נוסף וכללי יותר: אין הלכה כיחיד נגד רבים.

5.2
השאלה לעיל היא שאלה כללית בש"ס: מדוע לפעמים צריכים בגמרא שני נימוקים [ובשימוש מילת הפתיחה "ועוד"] לקביעה מסויימת?

6.
ואולי ניתן לתלות במחלוקת בסוגייתנו בין ה"כסף משנה" ל"לחם משנה". לפי ה"כסף משנה" הכלל של "הלכה כסתם משנה" חזק יותר מהכלל של "אין הלכה כרבי אליעזר" ולפי ה"לחם משנה" – להיפך.

7.
לגבי השאלה מדוע אין הלכה כסתם משנה – אם המשנה היא כרבי אליעזר, דעת יחיד? - אפשר לומר, שבמקרה זה רבי יהודה הנשיא השמיט בכוונה את שמו של רבי אליעזר – לא כדי לפסוק הלכה כסתם משנה, אלא משום כבוד בית אביו [ממשפחת הלל] השמיט את שמו של רבי אליעזר. אולם דווקא במשנה הראשונה בש"ס מוזכר רבי אליעזר, ולכן יש אומרים שדווקא רבי יהודה הנשיא הוא זה שכן החזיר את כבודו של רבי אליעזר ואילו קודמיו הם שהחליטו שאין הלכה כרבי אליעזר.

8.
לצורך העניין נוסיף עוד קטע בגמרא:

איתיביה רבא לרב נחמן, רבי אליעזר אומר: כוי, חייבין על חלבו אשם תלוי! ר' אליעזר לא בעי קביעותא לאיסורא.
איתיביה: ספק בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון - יוציא והולד כשר, וחייבין באשם תלוי! הא מני? ר' אליעזר היא.
איתיביה: נמצא על שלו - טמאין וחייבין בקרבן, נמצא על שלה אתיום - טמאין וחייבין בקרבן, נמצא על שלה לאחר זמן - טמאים מספק ופטורין מן הקרבן, ותני עלה: וחייבין באשם תלוי! אישתיק.
לבתר דנפק, אמר: מאי טעמא לא אמרי ליה דהא מני? רבי מאיר היא, דלא בעי קביעותא לאיסורא, דתניא: השוחט אשם תלוי בחוץ - ר' מאיר מחייב, וחכמים פוטרין. ואמאי? לימא ליה דר' אליעזר היא!
הא קמ"ל, דר"מ בשיטת ר' אליעזר קאי.

יש כאן חידוש, שלמרות שרבי מאיר סובר כרבי אליעזר אין הלכה כמותו. ונראה שיש כאן בסוגייתנו מסר חשוב: רבי מאיר שהיה תלמידו של רבי עקיבא סובר דווקא כרבי אליעזר ולא כרבו - רבי עקיבא!

9.
רמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פרק יח הלכה י:

אשם תלוי וחטאת העוף הבאה על הספק שהקריבן בחוץ פטור שהרי לא נקבע האיסור, אשם מצורע ששחטו בחוץ שלא לשמו חייב הואיל ושלא לשמו ראוי בפנים וכשר כמו שיתבאר, וכל קרבן שהוא פטור על שחיטתו בחוץ כך הוא פטור על העלאתו. +/השגת הראב"ד/ אשם תלוי וחטאת העוף. א"א לא ידעתי מאין הוציא זה, ואני מצאתי בתוספתא דזבחים חטאת העוף הבאה על הספק והקריבה בחוץ חייבין עליה אשם תלוי הבא על הספק והקריבו בחוץ חייב עליו חטאת ובחיי ראשי אע"פ שנראית [זרה] בעיני היא מתוקנת, בחטאת העוף הבאה על הספק אינה ראויה למזבח אלא דמה אבל בשרו לא שאם עלתה נמי תרד הילכך אשם תלוי הוא דמיחייב שמא לא ילדה אבל אשם תלוי יש ממנו למזבח דמו ואימוריו ובשרו נאכל ככל אשמות שבתורה הילכך הוי ככל הקרבנות הראויים בפנים ואם הקריב דמו או אימוריו בחוץ חייב חטאת.+

10.
כסף משנה הלכות מעשה הקרבנות פרק יח הלכה י:

אשם תלוי וחטאת העוף הבאה על הספק וכו':
כתב הראב"ד לא ידעתי מאין הוציא זה ואני מצאתי בתוספתא וכו'. ויש לתמוה עליו שכתב שלא ידע מאין הוציא זה דהא תניא פ"ד דכריתות (דף י"ח) השוחט אשם תלוי בחוץ ר"מ מחייב וחכמים פוטרים ופירש"י וחכמים פוטרים דלא איקבע איסורא דשמא חולין הוא והתוספתא שכתב הראב"ד הוא בפי"א דקרבנות ולא חש לה רבינו משום דאתיא כר"מ דלא בעי קביעותא לאיסורא ולא קיימא לן כוותיה אלא כחכמים:
כתב הר"י קורקוס ז"ל דכיון דאמרינן דטעמא דחכמים בברייתא משום דלא איקבע איסורא הוא הדין והוא הטעם לחטאת העוף הבא על הספק דמ"ש הרי לא נקבע האיסור וברייתא נקט אשם תלוי משום דשכיח...

כלומר, אין הלכה כרבי מאיר אלא כחכמים, וממילא יוצא שאין הלכה כרבי אליעזר.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר