הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הסבר הביטוי: "תנאי היא"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

כריתות טז ע"א

"ואילו על ספיקו מביא אשם תלוי לא קתני, מני הא? אילימא ר"ע, ליתני נמי סיפא: ועל ספיקן מביא אשם תלוי, דהתנן: ר"ע מחייב על ספק מעילה אשם תלוי! אלא לאו רבי יהושע היא, וקתני: בה' העלמות מביא ה' חטאות, וש"מ קיבלה מיניה.
אלא אדרבה, מסיפא דקתני: מה' זבחים אפילו בהעלם אחת - חייב על כל אחת ואחת, ש"מ לא קיבלה מיניה!
ואלא מאי אית למימר? תנאי היא, דאיכא תנא דקיבלה, ואיכא תנא דלא קיבלה!
אפי' תימא ר"ע היא, והאי תנא סבר לה כותיה בחדא ופליג עליה בחדא, סבר לה כותיה בהעלמה, ופליג עליה במעילות. 

1.
הגמרא משתמשת בביטוי "תנאי היא" לצורך הקביעה שהתנא ברישא סובר שרבי יהושע קיבל את טענת רבי עקיבא והתנא השני [בסיפא] סובר שרבי יהושע לא קיבל את דעת רבי עקיבא. כלומר, שני חלקי הברייתא הם שתי דעות תנאים אליבא דרבי יהושע.

2.
ואחר כך אומרת הגמרא שאפשר לומר, שיש תנא מסויים שסובר כרבי עקיבא [ברישא] וחולק על רבי עקיבא [בסיפא], ולגבי רבי יהושע עצמו לא ברור אם קיבל את דעת רבי עקיבא.

3.
ויש לשאול: הרי שתי האפשרויות לעיל דומות. לפי שתיהן הרישא היא כרבי עקיבא והסיפא איננה כרבי עקיבא, ומה המיוחד בזה, שמדובר בשתי אפשרויות מה אמר רבי יהושע או מה אמר תנא אחר ששמו לא ידוע?
ננסה לענות על כך בהמשך:

4.
רמב"ם הלכות שגגות פרק ו הלכה א:

דין שגגת המאכלות כדין שגגת הבעילות, לפיכך אם אכל אכילות הרבה משם אחד בהעלם אחת, אע"פ שיש ביניהן ימים רבים אינו חייב אלא חטאת אחת, כיצד אכל חלב היום ואכל חלב למחר וחלב למחר בהעלם אחת, אע"פ שהן בשלשה תמחויין אינו חייב אלא אחת, אבל אם אכל כזית חלב ונודע לו וחזר ואכל כזית חלב ונודע לו, חייב על כל אכילה ואכילה שהידיעות מחלקות השגגות, אכל כחצי זית חלב וחזר ואכל כחצי זית חלב בהעלם אחת אע"פ שהן שני תמחויין ואע"פ שהפסיק ביניהן הרי אלו מצטרפין ומביא חטאת, שאין התמחויין מחלקין, והוא שלא ישהה ביניהן יותר מכדי אכילת שלש ביצים כמו שביארנו בהלכות מאכלות אסורות, שכשם שמצטרף השיעור למזיד למלקות כך מצטרף השיעור לשוגג לקרבן.

5.
כסף משנה הלכות שגגות פרק ו הלכה א:

דין שגגת המאכלות וכו'. משנה וגמרא פ"ג דכריתות (דף י"א ט"ו:):
ומ"ש אפילו הם בשלשה תמחויין. שם במשנה א"ר יהושע דתמחויים מחלקים ומשמע דר"ע פליג עליה וצריך טעם למה פסק כר"ע דתלמידיה הוא. ...

הרמב"ם פוסק בסוגייגתו כרבי עקיבא ולא כרבי יהושע ועל כך מקשה ה"כסף משנה": הרי הכלל הוא, שבמחלוקת בין רבי עקיבא ורבי יהושע ההלכה היא כרבי יהושע שהיה רבו של רבי עקיבא. וכאן ה"כסף משנה" לא מיישב. אולם בהמשך הוא מיישב: הגמרא אומרת שרבי יהושע לא הגיב לטענת רבי עקיבא כשאמר לו את דעתו, ומכאן שהוא הסכים לו.

6.
לחם משנה הלכות שגגות פרק ו הלכה א:

שאין התמחויין מחלקים כו'. רבינו ז"ל פסק כר"ע דאמר בפ"ג דכריתות דאין התמחויין ולא גופין מחלקין ודוקא במעילה אמרו דהתמחויים מחלקין שעשה בה המאכיל כאוכל וכמ"ש רבינו ז"ל לקמן בפ"ג
ואע"ג דר' יהושע רביה דר"ע הוא פסק רבינו ז"ל כר"ע משום דבגמ' הוי בעיא דלא אפשיטא אי ר' יהושע קבלה להא תשובה או לא וכיון דר"ע הוי ודאי בהאי סברא ור' יהושע הוי ספק לן אי אית לה או לא אין ספקו של רבי יהושע מוציא מידי ודאי של ר"ע
ואין מקום בזה לתמיהת הרב בעל כ"מ ז"ל שתמה שהיה לו לפסוק כר' יהושע דרביה הוא ולקמיה נתן טעם משום ששתק ר' יהושע:

ה"לחם משנה" מסתמך על הסוגיה שהסברנו לעיל. למסקנת הסוגיה לא ברור האם רבי יהושע חולק על רבי עקיבא או מסכים לו. יוצא אפוא, שדעת רבי עקיבא הינה טענת "ודאי" ודעת רבי יהושע היא טענת "ספק" ולכן הלכה כרבי עקיבא ולא כרבי יהושע.

7.
לפי דבריו ברור שהוא מסביר את הברייתא כהסבר הראשון בגמרא לעיל, שנחלקו בברייתא האם רבי יהושע הסכים לדעת רבי עקיבא. לפי ההסבר השני בגמרא יוצא, שרבי יהושע ודאי חולק על רבי עקיבא, אלא שבברייתא יש שני תנאים שחולקים במחלוקת רבי עקיבא ורבי יהושע. לפי זה שאלת ה"כסף משנה" נשארת: מדוע אין הלכה כרבי יהושע שהיה רבו של רבי עקיבא.

7.1
לפי ה"לחם משנה" משמע, שהרמב"ם פוסק כהסבר הראשון בגמרא ולא כהסבר השני [וקצת קשה לפי הדעה שטוענת שהרמב"ם בדרך כלל מכריע כ"לישנא אחרינא" בגמרא, אלא אם כן נאמר שכך היא באמת שיטת הרמב"ם, אבל רק כשהגמרא עצמה מזכירה את הלשון "לישנא אחרינא" או את הלשון "איכא דאמרי", או את הלשון "איבעית אימא"].

7.2
וראה גם הדיון ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד יא.