אשם חסידים / יעקב צ. מאיר

כריתות כה ע"א

פורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון

למדנו בתחילת המסכת 'על אלו [שלושים וארבעה איסורי לא תעשה שנמנו] חייבים על זדונם כרת ועל שגגתם חטאת, ועל לא הודע שלהם אשם תלוי' (כריתות א ב). כיצד ניתן להביא קרבן על 'לא הודע'?

שנינו במשנה, 'ר' אליעזר אומ', מיתנדב אדם אשם תלוי בכל יום ובכל שעה שירצה. הוא היה נקרא אשם חסידין. אמרו עליו על בבא בן בטא שהיה מיתנדב אשם תלוי בכל יום חוץ מאחר יום הכיפורים. יום אחד אמ', המעון הזה, אילו היו מניחין לי הייתי מביא, אלא אומ' לי המתן עד שתיכנס לספק. וחכמ' אומ' אין מביאין אשם תלוי אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת' (כריתות ו ג).

חכמים סוברים שאשם תלוי יש להביא רק על חטא ממשי שהוא ספק לא תעשה, אך לר' אליעזר שיטה אחרת התלויה ברצונו של אדם. מדובר בקרבן 'אשם חסידים' שהיו מביאים חסידים ראשונים על חיובי כרת שלא נודעו להם כלל, רק בשל הסיכוי שאולי חטאו. העובדה שלאשם זה היה שם קבוע מעידה שבבא בן בוטא לא היה לבדו. שיטתו של בבא בן בוטא, שהיה 'מתלמידי שמאי הזקן' (ביצה כ ע"א), פותחת לפנינו חרך לעולמם של 'חסידים ראשונים', תלמידי שמאי שנטלו על עצמם דינים רבים שמטרתם להעלות את האדם מעלה במעלות הקדושה.

ודווקא ר' אליעזר הוא שמביא את ההלכה החריגה. ר' אליעזר הוא 'שמותי', כלומר – מבית שמאי. בדורו כבר אין די במסורת העתיקה מימי תלמיד שמאי הזקן והוא מציג את המסורת השמותית בצירוף סברה מנומקת, '"אשר חטא בה", מה ת"ל "בה", מנין אתה אומר, אשתו נדה ואחותו עמו בבית, שגג באחת מיהן ואין ידוע באיזה מהן שגג. חלב ונותר לפניו, אכל את אחד מהם ואין ידע את איזה מהן אכל. שבת ויום הכיפורין ועשה מלאכה בין השמשות ואין ידוע באיזה מהן עשה, ר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר' (ספרא חובה פרשה ז ו) וביאורה עמה, 'אמר ר' אליעזר, מה נפשך, אשתו נדה בעל – חייב, אחותו בעל – חייב. חלב אכל – חייב, נותר אכל – חייב. שבת חילל – חייב, יום הכיפורים חילל – חייב. אמר לו ר' יהושע, אם כן למה נאמר "אשר חטא בה"? מלמד שאינו חייב עד שתיודע לו חטאתו' (שם ז, ובדומה אצלנו, בבלי כריתות יט.)

הפסוק ממנו לומד ר' יהושע את הדין הוא פסוק מפרשיית הכהן המשיח, 'אשר נשיא יחטא... או הודע אליו חטאתו אשר חטא בה, והביא את קרבנו...' (ויקרא ד כג). ר' יהושע מדייק מהמילה 'בה' שמדובר בחטא ספציפי וידוע. ר' אליעזר עונה ללימודו של ר' יהושע במקום אחר, 'ר' אליעזר אומר, "חטאתו אשר חטא" – חטא, מכל מקום' (תוספתא כריתות פ"ב הי"ב). ר' אליעזר לומד מהמילה 'חטא' ולא מהמילה 'בה'. אשר חטא – פירושו כל חטא שהוא, ולא משנה איזה הוא, 'המביא ונודע לו שלא חטא... ר' אליעזר אומר, יקרב, שאם אינו בא על חטא זה, הרי הוא בא על חטא אחר' (כריתות ו א). וכך עומדת סברתו העתיקה על 'אשם חסידים' הן מצד ההגיון (מה נפשך) והן מצד הלימוד מהפסוק.

(בן-שלום, בית שמאי, 104. גילת, ר' אליעזר, 279-281)