מעט מאורו של הדף היומי
הרביהודה זולדן
זכרון המקדש והארץ - בפסח ובפורים
על קרבן פסח להיות צלוי (שמות יב, ט). לשיטת ר' עקיבא, יש לתלות את כרעיו של הקרבן, מחוצה לו, כמו כובע. זהו גדי מקולס. "'כובע נחושת' בגלית (שמואל א, יז, לח), תרגומו קולסא דנחשא" (רש"י פסחים כאן).
"אמר ר' יוסי: תודוס איש רומי הנהיג את בני רומי לאכול גדיים מקולסין בלילי פסחים. שלחו לו: אלמלא תודוס אתה, גוזרנו עליך נידוי שאתה קרוב להאכיל את ישראל קדשים בחוץ" (תוספתא ביצה ב, טו; פסחים נג ע"א). גם רבן גמליאל, סובר שמותר לאכול גדי מקולס, וחכמים אוסרים (ביצה כב ע"ב). רש"י (שם), מסביר שהייתה כאן מגמה חינוכית: "והיו עושין זכר למקדש". אכן, ר' יוחנן קורא לדרוש לציון ולעשות זכר למקדש לאחר החורבן (ראש השנה ל ע"א), על מנת לעורר את הכמיהה והשאיפה לבנין המקדש. השפת אמת (פסחים כאן), מסביר שחכמים התנגדו בחריפות לתודוס איש רומי דוקא: "מפני שקורין אותן פסחין" (תוספתא ביצה ב, טו).
ביטוי דומה מצינו גם בפורים. קוראים מגילה בערים מוקפות חומה מימות יהושע בן נון מפני ש"חלקו כבוד לארץ ישראל שהיתה חריבה באותן הימים" (ירושלמי מגילה א, א). הרמב"ם (הל' מגילה א, ה) מוסיף: "ויהיה זכרון לארץ ישראל בנס זה". הרב יוסף קארו (בבית יוסף אורח חיים סימן תרפח) מסביר: "ראו חכמים שבאותו הדור לעשות זכר לארץ ישראל בנס זה, וכדאמרינן דאית לן למיעבד זכר למקדש". בכך עוררו החכמים המתקנים את מעמדן של ערי החומה בארץ ישראל שיתחדש לעתיד לבא. כך הסביר הראי"ה קוק (מצות ראיה, סי' תרפח אות א): "וזהו לחלוק כבוד לארץ ישראל שבירושלמי. דבאמת בחו"ל אין חילוק כלל בשום דין בין מוקפים לשאינם מוקפים, אלא מפני שבארץ ישראל יש הבדל, וראוי לקבוע שורש חילוק דינים באותה המידה שבארץ ישראל ימצא זה החילוק על פי התורה. באשר סוף עם ה' להיות קבועים בארץ ישראל כהבטחת השי"ת הנאמנה ונטעתים מעל אדמתם ולא ינתשו עוד מעל אדמתם (עמוס ו, טו)".
