פטור מכלום / הרב יעקב לויפר

פורסם במוסף 'קולמוס', משפחה

כריתות יח ע"א

בדף יח. של מסכת כריתות מובאת ברייתא העוסקת בדין שתי חתיכות, אחת של חלב ואחת של שומן, שאכל אדם אחת מהן ואינו יודע איזו מהן אכל. הברייתא מביאה מצבים שונים של ספק. בסוף הברייתא מובאת פיסקא בזה הלשון "אכל שתיהן במזיד - פטור מכלום, שתיהן בשוגג - שניהן חייבין".

סופו של המשפט מתמיה: מהיכן צצו כאן פתאום שני אוכלים? הרי פתח ב'אכל שתיהן במזיד' שפטור מקרבן כי אין קרבן על המזיד, ומשמע שההמשך מדבר על אותו אדם, שאם אכל שתי החתיכות בשוגג הוא חייב בקרבן.

עיון בדפוס ונציה יעמידנו מיד על הפתרון, שם כתוב: "אכל שתיה' במזיד פטור, אכלום שנים בשוגג שניהן חייבין", כך מצטט גם ה'קרית ספר' בהלכות שגגות (פרק ח, ד"ה מצות קסב).

כיצד התגלגל השיבוש? מעקב אחרי דפוסים ישנים מבהיר גם את זה, תחילה השתבש 'אכלום' ל'מכלום', זו טעות שכיחה: האל"ף נדמתה בדפוס כלשהו למ"ם, ואז באופן טבעי קרא המדפיס 'פטור מכלום', ושייך את המילה לפניה. זה המצב עדיין בדפוס פרנקפורט דמיין (ת"פ-תפ"ב) ואפילו בדפוס ז'יטומיר ודפוס למברג שקרובים בזמנם לדפוס ראם: "אכל שתיהן במזיד - פטור מכלום, שנים בשוגג - שניהן חייבין". נוסח זה עדיין אינו משובש כל כך, כי הכוונה המקורית נשמרת. אפשר להבין ש'שנים בשוגג' פירושו "[אכלו את החתיכות] שנים בשוגג" גם בלי מילת 'אכלום'.

בדפוס וילנא כנראה, גררה הטעות הראשונה טעות נוספת, והפעם זה היה קריטי: המגיה חשב שצריך להגיה 'שתיהן בשוגג' – כנגד 'שתיהן במזיד' שבתחילת המשפט, וכך נתבלעה לחלוטין המשמעות.

במהדורת 'עוז והדר' החדשה הוחזרה האבידה לבעליה, והנוסח הוא "אכל שתיהן במזיד – פטור. אכלום שנים בשוגג - שניהן חייבין". כמו שהוא בדפוס ונציה.