הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הסבר הביטויים: "אם תימצי לומר"; "תיקו"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
תמורה כז ע"א
בעי אביי: היו לפניו שתי בהמות של קדש בעלות מום, ושתי בהמות של חולין תמימות, ואמר הרי אלו תחת אלו מהו? מי אמר לאתפוסי - ולקי, או דלמא: כל היכא דאיכא היתרא - לא שביק איניש היתרא ועביד איסורא? ואת"ל [=ואם תימצי לומר], כל היכא דאיכא היתרא - לא שביק איניש ועביד איסורא, היו לפניו שתי בהמות של קודש, ואחת מהן בעלת מום, ושתי בהמות של חולין ואחת מהן בעלת מום, ואמר הרי אלו תחת אלו מהו? מי אמר תמימה תחת תמימה - לאתפוסי, בעלת מום תחת בעלת מום - לאחולי, או דלמא: תמימה דחולין - תחת בעלת מום דהקדש, בעלת מום דחולין - תחת תמימה דהקדש, ותרוייהו לקי?
ואם ת"ל [=ואם תימצי לומר]: כל היכא דאיכא היתירא - לא עביד איסורא, ולאחולי הוא ולא לקי; היו לפניו שלש בהמות של קדש ואחת מהן בעלת מום, ושלשה בהמות של חולין תמימות, ואמר הרי אלו תחת אלו מי אמרינן מדתמימות תחת תמימות - לאתפוסי, תמימות נמי תחת בעלת מום - לאתפוסי, או דלמא: הכא נמי, כל היכא דאיכא היתירא - לא עביד איסורא, וההיא בתרייתא לאחולי הוי?
ואם תימצי לומר: הכא נמי, כיון דאכתי גברא לא איתחזק באיסורי - לא שביק התירא ועביד איסורא;
בעי רב אשי: היו לפניו ארבע בהמות של קדש ואחת מהן בעלת מום, וארבע בהמות של חולין, ואמר הרי אלו תחת אלו מהו? הכא ודאי כיון דאיתחזק גברא באיסורי (בכולן) - לקי בארבע מלקיות, או דלמא - אע"ג דאיתחזק באיסורא, לא שביק איניש היתירא ועביד איסורא, והוי בתרייתא לאחולי הוי? תיקו.
1.
הפרשנים מבארים שאביי מסתפק בדין שהיה פשוט לרבא. ולכן אומרים שאביי לא שמע את דינו של רבא.
2.
לפי זה יש להעיר: דברי רבא מובאים בסוגיה לפני דברי אביי, ובדרך כלל מקפידים בש"ס להביא את דברי אביי לפני דברי רבא, אבל - כמו שבארנו - אם גם רבא לא שמע את דברי אביי לכן הובאו דברי רבא לפני דברי אביי.
2.1
אמנם, הפשט הוא, שדברי אביי מובאים אחרי דברי רבא מפני שהגמרא דנה בהרחבה בדברי אביי דווקא.
3.
כמו כן יש להעיר שיש מחלוקת גירסאות אם בבעיה האחרונה כתוב "בעי רב אשי" או "בעי אביי".
4.
בסוגיה לעיל מובאים המקרים בדרך של הדרגה: היו לפניו שתי בהמות; שלוש בהמות; ארבע בהמות.
5.
רמב"ם הלכות תמורה פרק ב הלכה ג:
היו לפניו שלש בהמות קדשי מזבח ואחת מהן בעלת מום שהרי היא עומדת לפדיון ושלש בהמות תמימות חולין ואמר הרי אלו תחת אלו, הרי שתים מן החולין תחת שתים התמימות תמורתן תמורה ולוקה עליהם שתים,
והבהמה השלישית היא תחת בעלת מום שנתחללה עליה ולחללה נתכוון ולא להמיר בה,
שכיון שיש לפניו דרך איסור והיא התמורה ודרך היתר והוא החילול חזקה היא שאין אדם מניח ההיתר ועושה האיסור ולפיכך אינו לוקה שלש מלקיות,
וכן אם אמר עשר בהמות אלו תחת עשר בהמות אלו ואחת מהן בעלת מום אינו לוקה אלא תשע מלקיות שהבהמה העשירית לחללה נתכוון ולא להמיר בה,
שאע"פ שהוחזק זה במלקיות הרבה הואיל ויש שם דרך היתר אינו מניח דבר ההיתר ועושה האיסור,
שתי בהמות של הקדש ואחת מהן בעלת מום ושתי בהמות של חולין ואחת מהן בעלת מום ואמר הרי אלו תחת אלו הרי התמימה תמורת התמימה ולוקה אחת ובעלת המום מחוללת על בעלת המום שאינו מניח ההיתר ועושה האיסור.
6.
כסף משנה הלכות תמורה פרק ב הלכה ג:
היו לפניו ג' בהמות וכו'. שם כל אלו בעיות נתפשטו באת"ל חוץ מאחת שעלתה בתיקו ופסק בה להקל משום דאין מלקין על הספק:
ה"כסף משנה" מסביר שהרמב"ם מכריע את הבעיות בגמרא על פי הכלל שהלכה כ"אם תימצי לומר". זאת אומרת: כאשר יש שני צדדים לספק [כמו בכל המקרים בסוגייתנו] והגמרא ממשיכה לדון במקרה חדש מתוך הנחה שאחד מצדדי הספק הקודמים הוא הנכון - הרי שהלכה כאותו "צד" [הערה: נראה ברור שכלל זה לא נקבע בבית המדרש אלא נקבע על ידי "עורך הגמרא"].
7.
המקרה ברמב"ם של "ארבע בהמות.." הוא המקרה האחרון בגמרא שמוזכר על ידי "רב אשי" [ולפי גירסא אחרת על ידי "אביי"]. בעיה זו לא נפשטה בגמרא אלא ב"תיקו" - נשארה בספק. והרמב"ם מכריע לקולא, שמפרשים את דברי המקדיש באופן שלוקה פחות מלקויות [על התמורה, שהרי על חילול לא עוברים איסור].
7.1
ומקשים הפרשנים: שיטת הרמב"ם בדרך כלל היא, שכאשר הגמרא מסיימת ב"תיקו" הרמב"ם מדגיש שיש ספק להלכה ולכן הוא פוסק כך וכך, ואילו כאן הרמב"ם פוסק מכח ודאי ולא מכח ספק [ראה ב"מהר"י קורקוס" – וב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים" עמוד קנב].
8.
לחם משנה הלכות תמורה פרק ב הלכה ג:
שתי בהמות של הקדש ואחת מהן בעלת מום ושתי בהמות של חולין וכו'. לא ידענא למה הוצרך רבינו לכתוב חלוקה זו אחר שכתב החלוקה הראשונה וכן אמר עשר בהמות וכו' שאע"פ שהוחזק במלקיות הרבה לא שביק היתרא ועביד איסורא כ"ש בהא דלא איתחזק אלא במלקות אחת דכי איבעיא לן בגמרא החלוקה קמייתא שכתב רבינו ז"ל באת"ל דהך איבעיא לן ואחר שכתב הראשונה זאת היא פשוטה ואין צריך לכותבה:
ה"לחם משנה" מעיר שהרמב"ם לא הביא את סדר הבעיות כפי שמובא בסוגייתנו. ולא זו אף זו: אם כבר הרמב"ם מביא תחילה את הבעיה האחרונה שמובאת בגמרא הרי ששתי הבעיות הראשונות נפשטות מקל וחומר ומדוע הרמב"ם היה זקוק להזכירן? וה"לחם משנה" נשאר בקושיה.
8.1
וראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קנב, שמביא הסבר שהרמב"ם בא לחדש, שמלבד שאינו לוקה אלא אחת הוא מלמדנו גם, שתהיה התמימה תחת התמימה אף באופן שהניח ידו על בעלת המום החולין.
