הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הסבר הביטויים: "איפוך" "אוקימתא" "תנא מאוחר"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

תמורה טו ע"א

גמ'. ת"ר: מהו אומר +ויקרא ד'+ חטאת יביא? מנין למקדיש חטאתו ואבדה, והפריש אחרת תחתיה, ונמצאת הראשונה קיימת, והרי שתיהן עומדות, מנין שאיזו מהן שירצה יביא - ת"ל חטאת, יכול יביא שתיהן - ת"ל יביאנה - אחת ולא שתים. ואותה שניה מה תהא עליה?
אמר רב המנונא, תניא, ר' יהודה אומר: תרעה, רבי שמעון אומר: תמות.
ומי אמר ר' יהודה תרעה? והא ר' יהודה, תמות שמעינן ליה!
איפוך: רבי יהודה אומר תמות, ר' שמעון אומר תרעה.
ומי אמר ר"ש תרעה? והא אמר רבי שמעון חמש חטאות מתות!
אלא (א"ל) לעולם לא תיפוך, ולא קשה, כאן - באבודה בשעת הפרשה, כאן - באבודה בשעת כפרה.
ואיבעית אימא: אידי ואידי בשעת הפרשה, ולא קשה, הא - רבי יהודה אליבא דרבי, הא רבי יהודה אליבא דרבנן. 

1.
הגמרא הקשתה סתירה בין רבי יהודה במשנתנו לרבי יהודה בברייתא.

2.
בתרוץ הראשון ענתה הגמרא "איפוך" כלומר יש להחליף את שמות החכמים בברייתא, וגם על זה הקשתה הגמרא וחזרה בה "לעולם לא תיפוך" ומתרצת באופן שונה.

3.
לפי המהלך בסוגיה מוכח, שכאשר אומרים בגמרא "איפוך" אין הכוונה שהיתה להם מסורת של גירסא אחרת בברייתא, אלא באמת חכמי הגמרא מחליפים את שמות החכמים בברייתא מכח הקושיה - מכח הסברא של התרצן, ולכן כאשר אין הכרח לזה לא מבצעים "איפוך".

4.
אחרי שהגמרא השאירה את גירסת הברייתא כלשונה [לגבי שמות החכמים: רבי יהודה ורבי שמעון] ויישבה את הסתירה בדברי רבי יהודה על ידי העמדת אוקימתות [שמדובר במשנה ובברייתא במקרים שונים] הגמרא מיישבת גם באופן שונה ["ואיבעית אימא"] – על ידי העמדת המשנה והברייתא באקימתות שונות - של שיטות שונות [שפעמים רבות מאופיינת על ידי הביטוי "הא רבי... הא רבי..."] ולא באוקימתות מקרים [שפעמים רבות מאופיינת על ידי הביטוי "כאן ב.. כאן ב..."] כמו בתרוץ הראשון.

5.
אולי ניתן להסיק מכאן שיש עדיפות לתרוצים שמתאימים לדעה העיקרית [על ידי בחירת אוקימתות מקרים] על פני העמדת שני מקורות כשני תנאים שונים [העמדת שיטות]. הדברים נכונים אם נאמר שתרוץ שמובא אחרי "ואיבעית אימא" הוא תרוץ "חלש" יותר מהתרוץ הראשון.

6.
הביטוי במשפט האחרון מעורר שאלה גדולה. אומרת הגמרא: "הא רבי יהודה אליבא דרבי" ו"הא רבי יהודה אליבא דרבנן". כלומר יש מחלוקת בין "רבי" ["רבי יהודה הנשיא"] לרבנן – הם נחלקו בדף כב עמוד ב. הביטויים הללו לא מובנים: כיצד יתכן שרבי יהודה ["רבי יהודה בר אילעי" – שהיה מתלמידי רבי עקיבא] שחי בדור שלפני רבי יהודה הנשיא אמר הלכה בשם רבי יהודה הנשיא. לגבי "רבנן" ניתן לומר שמדובר בחכמים שחיו בדור שלפני רבי יהודה בר אילעי. נראה להסביר בפשטות, שרבי יהודה כבר הכיר את יסודות המחלוקת בין "רבי" וחכמים.

7.
יש שמסבירים ["מנחת יהודה", עמוד 470, וכן ב"שוטנשטיין"], שכוונת הגמרא לומר ש"רבי" הוא זה שסבר שדברי רבי יהודה הם בנמצאת קודם כפרה מתה, ולא יתכן שרבי יהודה [בר אילעי] אמר "אליבא דרבי" [שהרי "רבי" היה תלמידו של רבי יהודה]. [וכנראה כך גם לגבי "רבנן"?].

7.1
ויש שמסבירים שיש מקרים בהם הרב אומר דין [אם לא מדובר בפסק הלכה] אליבא דתלמידו -ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קנה.