הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הסבר הביטויים: "מאן תנא"; "דלא כרבי"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
תמורה יב ע"א
גמ'. מאן תנא? א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: דלא כרבי אליעזר, דתנן: סאה של תרומה שנפלה לפחות ממאה חולין ונדמעו, ונפל מן המדומע למקום אחר, רבי אליעזר אומר מדמע כתרומה ודאי (שאני אומר סאה שנפלה היא שעלתה), וחכמים אומרים אינה מדמעת אלא לפי חשבון שבה.
1.
הגמרא פותחת בשאלה "מאן תנא", כלומר: משנתנו [שהיא "סתם משנה"] כאיזה תנא [במחלוקת במשנה אחרת] היא מתאימה? והגמרא עונה "דלא כרבי אליעזר".
2.
שאלה א:
מדוע הגמרא לא מוותרת על שאלת הפתיחה ומדוע היא מנסחת את התשובה בניסוח "שלילי" ולא בניסוח חיובי ובאופן ישיר: "מתניתין כחכמים..." !
3.
שאלה ב:
בכל קטע בהמשך הסוגיה הגמרא משתמשת באחת מהצורות הנ"ל [ניסוח חיובי וניסוח שלישלי]. מדוע הגמרא לא שומרת על "אחידות"?
4.
שאלה ג:
הרי בדרך כלל אין הלכה כרבי אליעזר, ומדוע כאן הגמרא מדגישה זאת "דלא כרבי אליעזר"?
5.
סיכום ביניים:
המושגים בסוגייתנו:
"מאן תנא";
"דלא כרבי..." - ניסוח שלילי
"רבי... היא" - ניסוח חיובי
"מתניתין דלא כרבי...; בלי פתיחה של "כמאן"
מקור חשוב ויסודי:
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תנד: [ניתחתי בנדרים דף לג]
מסקנת דבריו:
6.
... לכן נלע"ד לומר דרבינא ורב אשי מסדרי התלמוד קבעו הדברים בש"ס כפי אשר שמעו אותם מפי האומרם ובההוא לישנא ממש דאיתמר בבי מדרשא ומזה נמשך דלפעמים קאמר מאן תנא ר"פ היא וזמנין קאמר מאן תנא דלא כפלוני משום דבאותו הלשון עצמו ששמעוהו כך קבעוהו בתלמוד
ואל תתמה על החפץ שהרי מצינו דוגמתה ברשב"ם ז"ל פרק חזקת הבתים דף מ"ה ב' דעלה דאמרינן שם בגמרא מתיב רבא לסיועי לרבה פי' הוא ז"ל דבלשון זה אמרה רבא בבי מדרשא תניא כוותיה דרבה ותיובתא לאביי והביאו ההליכות עולם בשער ב' פרק א' וכתב עליו שהדין עמו לפרש כן דרגילות התלמוד בכל מקום הוא דלא קאמר רק מותיב פלוני גרידא ע"כ
וכן מצאתי להרשב"א ז"ל בחידושיו לשבת דף מ"ב ד' ע"ש וכ"כ בספר תחלת חכמה בש"ב כלל כ"ה גבי מאי דתני לפעמים מניינא ברישא ופעמים לבסוף יע"ש
וכ"כ עוד רבינו בצלאל בש"מ על ב"ק כ"י פ"ז בשם הרא"ש וז"ל הא דלא פריך הך פירכא אמילתיה דרבא לעיל משום שבבית המדרש נאמרה על מילתיה דרב חסדא קבעה נמי רב אשי אמילתיה ע"כ
וכ"כ התוס' שם [בבא קמא דף ס"ז סוף ע"ב
וא"כ אף אנו נאמר דאוף הכי בהך לישנא דמאן תנא דלא כפלוני הכי הוי טעמא וכדכתיבנא כן נלע"ד:
עיקר הסברו הוא כך: אמנם רב אשי ורבינא ידעו מתוך כל הש"ס כמי מתאימה שיטת משנה/ברייתא מסויימת ובכל זאת כתבו את הביטוי "כמאן תנא..." משום שכך היה הדיון בבית המדרש. ורב אשי ורבינא שמרו על הניסוח שהיה בפועל בבית המדרש.
7.
לפי דבריו יוצא שבסופו של דבר אין משמעות מיוחדת ועקבית לביטוי "מתניתין דלא..." ולביטוי "מתניתן כרבי...".
8.
ודבר זה קצת קשה: לפי מסקנת דבריו הרי כך ניתן לומר לגבי כל "ביטוי" אחר גם כן, שמדובר בסגנון של בית מדרש מסויים..., אלא אם כן נאמר שדבריו אמורים רק במקרים בהם אין נפקות להכרעת ההלכה אלא רק בשינויי ניסוח.
9.
ויש אומרים שהביטוי "כמאן תנא" בא ללמד שאותה ברייתא נפסקה להלכה. השאלה היא האם זה סותר לדברי ה"יד מלאכי".
10.
ה"יד מלאכי" בסעיף הבא שלו – כלל תנו – דן בעובדה ש"כמאן תנא" נשאל רק כאשר לא ברור שסתם המשנה כרבי מאיר. ולכן בסוגייתנו שמדובר ב"סתם משנה" הגמרא שואלת "מאן תנא" – כלומר, סוגייתנו ידעה שמשנתנו לא נאמרה על ידי רבי מאיר, ולכן יש לברר מיהו התנא שמשנתנו סוברת כמותו.
11.
מובא בספר "אם הדרך" בשם הרב "אהלי יצחק":
ב"יבין שמועה" כתב: דהא דאמרינן אין הלכה כרבי אליעזר דשמותי הוא היינו דוקא כשחולק עם רבים אבל כשחולק עם יחיד הלכה כמותו והרב הנ"ל כתב דהיינו דוקא היכא דאותו יחיד לא אמרינן עליו דהלכה כמותו לגבי חבירו אבל היכא דקי"ל דהלכה כמותו לגבי חבירו אז פשיטא דאין הלכה כר"א ע"ש
לפי דבריו ניתן לומר, שלגמרא היתה מסורת שמשנתנו איננה כרבי מאיר אלא כתנא "יחידאה" מסויים [שלא נתפרש מיהו], ולכן יש סברא לומר שהלכה כרבי אליעזר במשנה במסכת תרומות, לכן סוגייתנו קובעת: "דלא כרבי אליעזר", אלא כחכמים באותה משנה וכנראה גם משנתנו היא "חכמים" - רבים.
12.
ואולי ניתן להוסיף: המחלוקת בין רבי אליעזר וחכמים היא במסכת תרומות, ומשנתנו [שהיא מאוחרת למסכת תרומות] היא "סתם משנה", ולכן חל כאן הכלל: "מחלוקת ואחר כך סתם – הלכה כסתם", ולכן חשוב לגמרא לקבוע כמי בדיוק מכריעה משנתנו – כרבי אליעזר או כחכמים.
13.
וביתר פירוט: הרי במשנה בתרומות ברור שלפי כללי ההכרעה ההלכה היא כחכמים נגד רבי אליעזר, אבל אם משנתנו – "סתם משנה" היתה כרבי אליעזר אזי הלכה היתה מוכרעת כרבי אליעזר אפילו נגד חכמים במשנה בתרומות, לכן בסוגייתנו הפתיחה היא "דלא כרבי אליעזר", וממילא ברור שהלכה כחכמים במשנה בתרומות – ובמשנתנו החידוש הוא, שכל הנ"ל מתקיים למרות שמשנתנו איננה ה"סוגיה עיקרית" של הנדון [שהרי אין בסוגייתנו דיון בעצם הדין אלא רק בהתאמה לחכמים או לרבי אליעזר].
14.
הערה נוספת: במשנה בתרומות רבי אליעזר מוזכר לפני חכמים. ניסוח המשנה יכול היה להיות כמקובל יותר במשניות:
דתנן: סאה של תרומה שנפלה לפחות ממאה חולין ונדמעו, ונפל מן המדומע למקום אחר – אינה מדמעת אלא לפי חשבון, רבי אליעזר אומר מדמע כתרומה ודאי (שאני אומר סאה שנפלה היא שעלתה),
כלומר, "סתם משנה"="תנא קמא" מוזכר תחילה [זהה לדברי חכמים במשנה המקורית] ודברי רבי אליעזר שבאים לחלוק. ולכן נראה היה שרבי יהודה הנשיא שינה מהניסוח הרגיל כדי ללמד - אולי - שהלכה דווקא כרבי אליעזר, ולכן הדגישה סוגייתנו "דלא כרבי אלעזר..."
