סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 767
 

"אשם תלוי ישרף"

תמורה לד ע"א

אשם תלוי מביא אדם על ספק עבירה שאם הוא היה וודאי עובר את העבירה היה חייב חטאת. כגון, אם יש לאדם ספק אם אכל חלב או שומן צריך הוא להביא קורבן אשם, ואשם זה נקרא אשם תלוי, ולאחר שיוודע לו שהוא כן חטא אז יצטרך להביא חטאת. אשם תלוי ששחטו אותו ועוד לפני זריקת דם האשם נודע לו שהוא לא חטא, נמצא שהאשם הזה הוא כמו חולין בעזרה, שהרי אין צורך באשם ודינו שישרף כמו שחולין שנשחטו בעזרה דינם להשרף, אבל אומר רש"י: אם לא נודע לו עד אחרי זריקת דם האשם, אז אוכלים את בשר האשם תלוי כמו שאוכלים את שאר האשמות, שהרי האשם בא לכפר על ספק העברה ולהגן עליו מן היסורים עד שיוודע לו אם וודאי חטא, ואם יוודע לו שודאי חטא יצטרך להביא חטאת. ובצד מצוין קושייתו של הברכת הזבח וכן גם הקשה התויו"ט על הברטנורה שגם הברטנורא פרש כדברי רש"י שלכן אותו אשם תלוי ישרף בגלל שדינו כמו חולין שנשחטו בעזרה. שואל הברכת הזבח כאן בגליון וכן התויו"ט שזה מאד תמוה שהרי רבנן ברישא של המשנה חולקים על רבי שמעון בדין זה של חולין שנשחטו בעזרה, ורבנן סוברים שחולין שנשחטו בעזרה הם מהנקברים ולא מהנשרפים, וא"כ איך אנחנו מסבירים שאשם תלוי ישרף בגלל חולין שנשחטו בעזרה, חולין שנשחטו בעזרה הם עצמם לדעת חכמים בקבורה ולא בשריפה. והם מביאים שרש"י במס' כריתות אמנם פרש אחרת שהטעם שהאשם תלוי ישרף משום שהוא כמו זבח פסול, וקדשים פסולים שפסולם בקודש נשרפים. אבל השפ"א מיישב כאן את הקוש' של הברכת הזבח והתויו"ט, שאמנם דברי רש"י הם גם לרבנן אצלנו במשנה הסוברים שחולין שנשרפו בעזרה דינם בקבורה זה מדובר בבהמה שהיתה חולין ורק בזה הדין בקבורה ולא בשריפה, משא"כ כאן מדובר באשם שהוא קודשים, ובזה לכו"ע גם לרבנן יש לגזור את אותה גזירה שרבי שמעון סובר שהטעם שבהמת חולין שנשחטה בעזרה נשרפת, כדי שלא יבואו לטעות שגם קודשים פסולים לא צריכים שריפה, אז על אף שחכמים חולקים עליו בבהמת חולין ולא גוזרים כיון שזה חולין גמורים, אבל כאן שזה היה קרבן, הרי שחטו אותו כמו ששוחטים קרבן אשם, ורק שלפני זריקת הדם נודע שלא צריך את הקורבן והוא הופך להיות חולין, בקודשים כאלו גם חכמים יודו שדינם בשריפה, ולכן פירש רש"י שזה כחולין שנשחטו בעזרה. עוד מבאר השפ"א עדיין קשה מהגמ' במס' פסחים כח. ששם מוכח שיש מחלוקת בין חכמים לרבי יהודה, כפי שאנחנו רואים אצלנו במשנה שרבי יהודה סובר שאשם תלוי יקבר, אז הרי לפי ההסבר הזה, שזה כמו חולין שנשחטו בעזרה, מדובר לדעת חכמים שסוברים שדינו בשריפה זאת משום גזירה בעלמא שלא יבואו לטעות ולהחליף אותו בקודשים פסולים, ואילו בסוגיה במס' פסחים כח. מוכח בגמ' שחכמים ורבי יהודה נחלקים באשם תלוי אם הוא צריך שריפה מדאוריתא, שהרי חכמים פורכים פרכא על הקו"ח של רבי יהודה שלומד חמץ בשריפה מדין אשם תלוי, הרי שדין זה של שריפה באשם תלוי הוא דאורייתא שהוא מהנשרפים, מציין השפ"א שרש"י במס' פסחים באמת פרש שהאשם תלוי שממנו הגמ' עושה פרכא מדובר באשם תלוי שנעשה בו פסול של נותר, ובזה מיושב תמיהתו של הצל"ח למה רש"י שינה במס' פסחים לפרש שנעשה נותר, בשונה ממה שהוא מפרש אצלנו במשנה שמדובר באשם תלוי שנודע לו שהוא לא חטא קודם זריקת הדם, משום שבאמת שם מדובר לגבי חיוב שריפה באשם תלוי מדאורייתא באופן שנעשה נותר, ואילו כאן זה מדין חולין שנשחטו בעזרה שבזה חכמים מודים שדינו בשריפה כיון שאפשר לבוא ולטעות שגם קודשים פסולים אין צורך בשריפה, ולכן גזרו גזרה מדרבנן שיצרכו שריפה, ורבי יהודה חולק וסובר שינו בקבורה.

(הרה"ג מיכל זילבר שליט"א)