הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הסבר הביטויים: "תנא קמא ורבי יוסי"; "סוגיא כוותיה"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
תמורה י ע"א-ע"ב
מתני'. אין ממירין לא אברין בעוברין, ולא עוברין באברים, ולא עוברין ואברים בשלימים, ולא שלימים בהן. רבי יוסי אומר: ממירין אברים בשלימים, אבל לא שלימים בהן. א"ר יוסי: והלא במוקדשין, האומר רגלה של זו עולה - כולה עולה, אף כשיאמר רגלה של זו תחת זו - תהא כולה תמורה תחתיה.
גמ'. אתמר, בר פדא אמר: אין קדושה חלה על עוברין, ורבי יוחנן אמר: קדושה חלה על עוברין. ...
איתיביה: אין ממירין לא אברין בעוברין, ולא עוברין באברין, אימורי הוא דלא מימר - הא מיקדש קדשי!
אמר ליה: בולדי קדשים הוא - דקדישי וקיימי.."
1.
הלכה נקבעה כתנא קמא נגד רבי יוסי.
2.
מדוע לא פוסקים כרבי יוסי שבדרך כלל הלכה כמותו?
3.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל רל:
הלכה כר' יוסי מחבירו ולא מחביריו, כ"כ בה"ג בהלכות קצובות דבני מערבא שהביא שם בדף ק"ך א' וז"ל ר"מ ור' יוסי הלכה כר' יוסי וכו' כל אלה הלכה כר' יוסי במד"א בזמן שנחלק עליו אחד אבל אי נחלקו עליו חכמים הלכה כחכמים וכו' ....
ואינך דפסקו כר"י הרי כתבו בהדיא דע"כ לא פסקו כמותו אלא משום דתניא כוותיה אף דבעלמא אית להו דאין הלכה כרבי יוסי אלא מחבירו ....
ברם חזי הוית בסמ"ג שם בדף קנ"ד ע"ד שכתב בפשיטות דדעת הרמב"ם הוא דהלכה כר"י מחביריו ושכך היתה גירסתו בפרק מי שהוציאוהו ... ואני בער לא אדע על מה אדניהם הטבעו דהא איפכא איכא לאוכוחי מכמה וכמה פסקי הרמב"ם ז"ל דבכולהו פסק כת"ק דר' יוסי כמו שתמצא לה"ה ברפ"ט מהלכות שבת ושם בפכ"ג הלכה ך' ופכ"ה הלכה י"ג ובפ"א מהלכות מ"א הלכה ח'
וכ"כ מרן בכ"מ בפ"ו מהלכות ברכות הלכה י"ג ובפכ"ה מהלכות ערכין הלכה א' כתב וידוע דהלכה כת"ק וכן בפ"ג מהלכות כלאים הלכה ז' וע"ע בפ"ב מהלכות מתנות עניים הלכה ו' ושם סוף פרק חמישי לדעת הראב"ד ג"כ ובפ"ה מהלכות תרומות הלכה כ"א ובפ"ה מהלכות שמיטה הלכה י' כתב ופסק רבינו כרבנן משום דרבים נינהו וכן בפ"ב מהלכות שאר אבות הטומאות הלכה י"ג כתב וכר"י מחבירו וכ"כ עוד בכמה דוכתי אחריני נלאיתי לכותבם
נמצא לפי זה דיפה כתב הרב יד אהרן בא"ח סי' תקע"ב שבכל ספר היד הרמב"ם פוסק דלא כר"י היכא דפליג עם סתם מתני' ע"ש ...
אמור מעתה דיפה דן יפה הורה גבר חכם בעוז הר"ב הליכות עולם במאי דכייל לן בריש שער החמישי ואמר כללא דמילתא הלכה כר"י מחבירו ולא מחביריו דיסודתו בהררי קדש המה העמודים והמכונות אשר כל בית ישראל נשענים עליהם ומה גם דמרן מהריק"א הסכים על ידו שם ופתח באלה הדברים ומ"ש כר' יוסי מחבירו אע"ג דפרק הנזכר אמרו הלכה כר' יוסי מחביריו ר' יוחנן פליג כמ"ש שם התוס' ע"כ כלומר ודעת ה"ע לפסוק כר' יוחנן ...
3.1
יד מלאכי כללי התלמוד כלל רלא:
הלכה כר' יוסי מחבירו, דע דלמאן דס"ל הלכה כר' יוסי אפילו מחביריו אין חילוק בין כשהחולקים עליו מפורשים בשמותם לכשאינם מפורשין וסתם ר' כוותייהו דבכולהו גווני לדידהו הלכה כר"י משום דנימוקו עמו
וכמו שנראה בהדיא בפרק שבועת העדות דף ל"ה ב' דעל מה דפליג ר"י אסתם ברייתא הוצרך שמואל לאשמועינן דאין הלכה כר"י בהא אע"ג דנימוקו עמו ע"ש בתוס' אלמא דאף נגד הסתם הלכה כוותיה למאן דאית ליה דהלכה כוותיה אפילו מחביריו וכ"ש למאן דגריס שם בשבועות הלכה כר"י ע"ש ...
מדבריו יוצא שיש 3 שיטות:
הלכה כרבי יוסי מחברו
הלכה כרבי יוסי אף מחבריו
הלכה כרבי יוסי אפי' נגד "סתם משנה"
4.
הרמב"ם פוסק לפי הכלל שהלכה שהלכה כרבי יוסי רק "מחברו" – כשמוזכר שם של חכם במשנה. במשנתנו "תנא קמא" נחשב כ"סתם משנה" ולכן אין הלכה כרבי יוסי.
5.
ויש להעיר עוד: בסוגייתנו יש מחלוקת בין בר פדא לרבי יוחנן אם קדושה חלה על עובר בפני עצמו. משמע מהגמרא שמשנתנו היא לפי רבי יוחנן: קדושה חלה על עובר, אבל - כפי הדין הברור של תנא קמא במשנתנו – תמורה לא חלה על עובר – דין מיוחד. ואמנם הגמרא מקשה על פר פדא ממשנתנו ומיישבת על ידי אוקימתא. יוצא אפוא שפשט המשנה הוא כרבי יוחנן, וכמו כן משמע שרבי יוסי חולק במשנה גם על דין זה של עובר, ולכן, מכיוון שהלכה כרבי יוחנן [זהו הכלל] לכן ממילא הלכה כ"תנא קמא" במשנתנו ולא כרבי יוסי [שמשמע שחולק גם בדין עובר].
6.
והערה נוספת: הגמרא מקשה כמה קושיות דווקא על בר פדא. האם אפשר לומר שבזה הגמרא מגלה ש"סוגיה כוותיה" דבר פדא? ומכיוון שההלכה נפסקה כרבי יוחנן יש להסביר, שבזה שהגמרא מקשה על בר פדא ומעמידה את הברייתות ואת משנתנו באוקימתות – יש לומר שהן אוקימתות דחוקות, ולכן ההלכה נשארת כרבי יוחנן [גם בגלל שהכלל הוא הלכה כרבי יוחנן נגד בר פדת, וגם שבסופו של דבר "סוגיא כוותיה" דרבי יוחנן].
7.
הערה: לא נמצא דיון בפרשנים בדברים הנ"ל.
