הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הסבר הביטויים: "מאי הוי עלה"; "תא שמע"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

תמורה י ע"א

בעי רמי בר חמא: מקדיש עושה תמורה, או מתכפר עושה תמורה? אמר רבא: אם כן, מצינו ציבור ושותפין עושין תמורה, כגון דשוו שליח לאקדושי; ועוד, דאמר רב נחמן אמר רב הונא, תנא: +במדבר ו'+ קרבנו לה' על נזרו מלבד אשר תשיג ידו, וכי נזיר נידון בהשג יד? הא כיצד: קרבנו לה' על נזרו - שהפריש משלו, מלבד אשר תשיג ידו - שהפרישו לו אחרים. למאי הילכתא? אילימא לענין כפרה - פשיטא דמכפר ליה! אלא - לענין תמורה, והכי קאמר: אף כשהפרישו לו אחרים - עושה תמורה, שמע מינה - בתר מתכפר אזלינן!
לא לענין תמורה, ודקא קשיא לך - מתנה דקא יהבין ליה, אי לאו דרבי רחמנא +במדבר ו'+ מלבד אשר תשיג ידו, הוה אמינא: גזירת הכתוב הוא - קרבנו - מדידיה הוא דמכפר, מדאחרים לא, קמ"ל.
מאי הוי עלה? תא שמע, דאמר ר' אבהו אמר רבי יוחנן: מקדיש מוסיף חומש ומתכפר עושה תמורה,
תורם משלו על של אחרים - טובת הנאה שלו. מ"ט? אמר קרא: +דברים כ"ו+ את כל מעשר תבואתך ונתת וגו'." 

1.
רמי בא חמא הציג בעיה. ורבא הוכיח ש"בתר מתכפר אזלינן", זאת אומרת, שמי שעבורו הקרבן מכפר הוא יכול לעשות תמורה ולא האדם המקדיש. הגמרא דוחה את הוכחת רבא.

2.
שואלת הגמרא "מאי הוה עלה"? כלומר, מה התשובה על בעיית רמי בא חמא [ב"הליכות עולם" מביא שביטוי זה מלמד שכך תהיה ההלכה – מובא גם ב"מתיבתא", "משנת ראשונים"].

2.1
עונה הגמרא שמרבי יוחנן לומדים שמתכפר עושה תמורה.

3.
ומקשים הפרשנים – מהו המקור לדברי רבי יוחנן, הרי הוא לא מנמק את דבריו, אלא רק קובע דין.

4.
עונים הפרשנים": רבי יוחנן למעשה לא מקבל את הדחיה על דברי רבא לעיל ולכן המקור של רבא נשאר ["מתיבתא", הערה טו].

5.
ויש להסביר: רבא הביא שתי הוכחות לדבריו. והגמרא הקשתה על ההוכחה השניה ולא על הראשונה, אבל כנראה הגמרא הבינה שגם ההוכחה הראשונה איננה חזקה מספיק, ולכן שאלה "מאי הוה עלה".

6.
לפי זה נראה שניתן להסביר את הביטוי "מאי הוה עלה" לא כמקובל – מה הפתרון לשאלה שהוצגה - אלא: האם הדחיה של ההוכחה מתקבלת או לא. ולכן מובאת דעת רבי יוחנן שאמנם הוכחת רבא - לפחות הראשונה - מקובלת על רבי יוחנן.

7.
ונראה שרבי יוחנן לא מקבל גם את הדחיה על ההוכחה השניה של רבא. ההוכחה השניה התבססה על ברייתא, ולכן בהסבר של רבי יוחנן הגמרא פותחת ב"תא שמע". יש כאן חידוש: הביטוי "תא שמע" יכול לפתוח דברי ברייתא לא באופן ישיר אלא באופן עקיף: דברי האמורא המובאים מוסבים על דברי ברייתא במקום אחר בסוגיה.

8.
על כל ההסבר הנ"ל יש לשאול: כיתד יתכן שרבי יוחנן מסתמך על דברי רבא [שחי אחריו]? אלא יש לומר, שרבי יוחנן אמר את דבריו בהסתמכו על התוכן של דברי רבא, אלא שלא אמר זאת במפורש, ואילו רבא עצמו הוא זה שאמר את הדברים במפורש.