אוצרות הדף היומי
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"המפקיר כרמו והשכים לשחר ובצרו"
מכר את ספר התורה שכתב בעבר וכעת רוצה לקנותו שוב
תמורה ו ע"א
יהודי יקר ביקש לקיים מצוות כתיבת ספר תורה. שכר סופר ושילם לו במיטב כספו, עד שהמלאכה נשלמה וספר התורה הכתוב ברוב פאר והידור הוכנס אחר כבוד לאחד מבתי המדרש שבסביבתו. חלפה תקופה ולאותו יהודי שהיה ללא אישה, הוצע שידוך. העניינים התקדמו ונראו לשני הצדדים, עד שהגיעה שאלת הממון, ואז התברר לו לאותו יהודי כי כדי לישא אישה יהא עליו לפזר ממון רב. הון ורכוש גדול לא היו ברשותו מלבד ספר התורה שכתב לא מכבר, ובהוראת רבו ועל פי פסק השולחן ערוך (יורה דעה ער, א) מכר את ספר התורה, כדי שיוכל להינשא.
החתונה התקיימה בשעה טובה ומוצלחת, הזיווג עלה יפה ואט אט החל מצבו הכלכלי של אותו יהודי משתפר קמעה. כיון שכך, ולפי שנודע לו שלאחר שמכר את ספר התורה שוב עליו לקיים מצוות כתיבת ספר תורה שכן מוכר ספר תורה אינו יוצא ידי חובת המצוה (ראה "פתחי תשובה" שם שם, נ וכפי שיבואר להלן), ביקש לשוב ולקיימה. ברם על אף שמצבו הכלכלי אכן השתפר עוד לא היה סיפק בידו לכתוב ספר חדש מתחילה, כי אם לקנות בחזרה את הספר שכבר כתב בעבר ונאלץ למכור.
אלא שבהלכה (רמ"א שם בשם הטור) מבואר שהקונה ספר תורה הרי הוא כחוטף מצוה מן השוק ואינו יוצא ידי חובתו. ביקש היהודי נשוא השאלה לברר אם במקרה שלפנינו כיוון שהוא עצמו כתב בזמנו את ספר התורה, אך נאלץ למוכרו - שמא עתה כשיקנהו כן יצא ידי חובת מצות כתיבת בספר תורה ולא יהא נחשב כחוטף מצוה מן השוק. פנה אל הגאון רבי בצלאל שטרן וביקש לברר את דעת ההלכה בנידון זה.
הגאון רבי בצלאל האריך בתשובתו בענין הנידון (שו"ת "בצל החכמה" ב, נב), כשאחת הראיות הביא מהגמרא לפנינו. לפנינו אמרו בגמרא שהמפקיר כרמו והשכים לשחר ובצרו חייב בפרט, עוללות ושכחה. ובטעם הדבר ביאר הרמב"ם (מתנות עניים ה, כז) שכן בתורה נאמר (ויקרא כג, כב) "לא תכלה פאת שדך בקצרך" וכן "וכרמך לא תעולל" (שם יט, י), וכיוון ששדה וכרם זה היה שלו בעבר וכעת זכה בו שוב "הרי שדך וכרמך אני קורא בו - מפני שהיה שלו והרי הוא שלו".
הרי לנו שהזוכה בדבר שהיה שלו מלכתחילה, אין דינו כמי שזכה בו סתם מן ההפקר, אלא נחשב כשלו והוא נקרא 'שדך' ו'כרמך'.
והנה המקור לכך שהמוכר את ספר התורה שלו אינו יוצא ידי חובה, הוא על פי דברי התורת חיים (המובא בפתחי תשובה המצוין לעיל) שהמקדיש את ספר התורה שלו אינו יוצא ידי קיום מצות כתיבת ספר תורה, שכן לשון הפסוק הוא (דברים לא, יט) "ועתה כתבו לכם", ובכל התורה כולה היכן שנאמר לכם היינו משלכם, אך בכל הנוגע להקדש כיון שהחפץ המוקדש יוצא מרשות בעליו שוב אין הוא נחשב כ'לכם - משלכם', ועל כן המקדיש את ספר התורה שלו אינו יוצא ידי חובה, ומכאן למדו הפוסקים קל וחומר למוכר את ספר התורה שלו שודאי וודאי שאינו מקיים יותר את מצות ועתה כתבו לכם, ואינו יוצא ידי חובה.
ומעתה - ממשיך הגאון רבי בצלאל לטוות את פסקו - הלא ראינו לגבי המפקיר שדהו וכרמו ושב וזכה בו כי דעת הרמב"ם שנחשבו כשדך וכרמך והיינו שניתן לקרוא עליו שלך, ויש לומר כי הוא הדין אף לכותב ספר תורה ואחר כך מוכרו ושוב וקונהו שבשונה מכל קונה ספר תורה רגיל שאינו מקיים את מצוות ועתה כתבו לכם - הרי זה כן מקיימה מאחר כבר קיים בספר זה מצוות כתיבת ספר תורה.
