הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הסבר הביטויים: "מתקיף"; "נמנו וגמרו"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

תמורה ז ע"א

מתקיף לה ריש לקיש: שמא לא שנינו אלא בתם שנעשה בעל מום ועובר, דאי בעל מום מעיקרא - דיקלא בעלמא הוא! אמר ליה רבי חייא בר יוסף: +ויקרא כ"ב+ שרוע וקלוט כתיב בפרשה, והני בעלי מומין מעיקרא נינהו. אמר ליה: שמא לא שנינו אלא בתמורה, דתנן חומר בתמורה מבזבח - שכן קדושה חלה עליה על בעל מום קבוע! אמר ליה רבי יוחנן: לא שמיע לך הא דאמר ר' ינאי בחבורה נמנו וגמרו: המקדיש בעל מום לגבי מזבח - עובר משום חמשה שמות, ואי בתמורה נמי, ששה הוויין, דאיכא נמי לאו דתמורה! אלא מאי - בבעל מום מעיקרו, אמאי לקי? דיקלא בעלמא הוא! אמר ליה: דיקלא לאו זילא מילתא - מין עצים הוא, בעל מום מעיקרא - זילא מילתא, כיון דשביק תמים ואקדיש בעלי מומין - מיחייב." 

1.
ריש לקיש מקשה על הברייתא [בדף ו עמוד ב] שמשמע ממנה שמדובר על כל בעל מום שהוקדש והוקרב – חייבים עליו בחמישה לאווים. הקושי הוא ממשמעות הפסוק.

2.
הביטוי "מתקיף" "קצת" קשה שהרי אין כאן קושיה מסברא של אמורא על סברא של אמורא אחר, אלא על פרשנות של פסוק. ראה ב"שוטנשטיין", הערה 18 שמפרש את הביטוי "מתקיף" - בסוגייתנו– "שואל",

3.
ובשם הגר"א הכוונה ללשון "איבעיא" – "ב"מתיבתא", "הגהות וציונים", אות ח.

4.
הביטוי "נמנו וגמרו" כ - 10 מופעים בש"ס, והביטוי "בחבורה נמנו גמרו" - 3 מופעים בש"ס, ותמיד בשם רבי ינאי [שהיה תלמידו של רבי יהודה הנשיא וספק אם נחשב כתנא – "בית אהרן", כרך יא, עמוד 188].

5.
בפשטות משמע, שהביטוי מלמד שהדין נלמד במסורת ועל פי סברא. ומהעובדה שרבי יוחנן כך עונה לריש לקיש משמע שהדין בברייתא הנ"ל הוא זה שנלמד בסברא בחבורה של רבי ינאי, ולכן ריש לקיש הקשה מסברא – בלשון "מתקיף" - על פרשנות הפסוקים.

6.
רש"י מפרש בסוגייתנו את הביטוי: "משמע שדקדקו ולא מצאו יותר", כלומר, ה"חבורה" חיפשה פירוט נרחב יותר לפסוק ולא מצאה.