גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון ת"ת, מדור "עלי הדף"
מסכת ערכין
דף לא ע"ב
חידת "האגור" - היכי תימצי שהנולד מאוחר מגיע לעול המצוות קודם מי שנולד מוקדם?
רבנו יעקב ברוך לנדא - בעל 'האגור' ז"ל, פותח את רשימת חידותיו (בסוף הספר, נדפס בשם 'ספר חזון'), בחידה זו: "נערים שנים, אחד נולד יום לפני חבירו, והנולד אחריו יגיע לחיוב מצות - שהוא י"ג שנים ויום אחד, קודם שיגיע הראשון הנולד לפניו כמו חודש ימים", ופתרונו הוא: "אחד נולד בכ"ט באדר הראשון בשנה מעוברת, והשני נולד באדר שני א' בו, ושנה י"ג אינה מעוברת, וא"כ אותו שנולד בכ"ט באדר הראשון, צריך להמתין עד כ"ט ימים לחודש אדר בשנת י"ג, ואותו שנולד אחריו בראשון לאדר השני - יהיה בן מצוה באחד באדר בשנת י"ג, כי כבר השלים י"ג שנים, כי 'חדשים אתה מונה לשנים, ואי אתה מונה ימים לשנים' (עי' מגלה ה.), ואם כן השלים שנותיו י"ג באחד באדר...".
דבריו הובאו ביתה יוסף (או"ח סי' נה ט-י ופסק כן בשו"ע שם), וגם הביא מקור לכך ממכילתין (לא:), וז"ל: "ונראה ללמוד כן, מהא דגרסינן בערכין בפרק המוכר את שדהו: 'אמר ר' אבא בר ממל, מכר שני בתי ערי חומה, אחד בט"ו באדר ראשון ואחד באחד באדר השני, זה שמכר לו באדר השני - כיון שהגיע יום אחד באדר של שנה הבאה עלתה לו שנה (-ונחלט לו הבית, כי כבר עברה שנה שלמה מיום ליום), זה שמכר לו בט"ו של אדר הראשון לא עלתה לו שנה עד ט"ו באדר של שנה הבאה (נמצא, שהראשון יש לו שנה של י"ג חודש, כי מאחר שהיה חודש מעובר בתוך שנתו, חודש זה נכלל בכלל השנה, כי "שנה תמימה" כתיב, ומזה למדו חז"ל שחודש העיבור נכלל תמיד בכלל השנה, כי אם לא נכלול אותו אין כאן שנה תמימה [עי' רש"י ד"ה את]). ואמר ר' אבא בר ממל, נולדו לו שני טלאים, אחד בט"ו של אדר ראשון ואחד בא' באדר השני, זה שנולד בא' באדר השני כיון שהגיע יום א' באדר של שנה הבאה עלתה לו שנה, זה שנולד לו בט"ו באדר הראשון לא עלתה לו שנה עד ט"ו באדר של שנה הבאה, ופירש"י (ד"ה נולדו) נולדו לו שני טלאים והם בכורות, ומוזהר להקריבן בתוך שנתן, דכתיב (דברים טו, כ) 'תאכלנו שנה בשנה'...".
וממשיך הב"י: "ואין לומר, דשאני גבי בתי ערי חומה, דכתיב: 'תמימה', ובכור יליף מיניה בגזירה שוה ד'שנה שנה' כדאיתא בגמרא (שם), אבל להשלמת י"ג לא", כלומר, כי יתכן שאין הדין כן אלא לענין בתי ערי חומה, שחידשה בו התורה שחודש העיבור נכלל בכלל השנה, וכן לענין שנה ראשונה של בכור בהמה - דיליף לה מבתי ערי חומה בגזירה שוה, אבל לענין השלמת שנת הי"ג - לחיוב המצוות, מנלן שגם בזה הדין כן שחודש העיבור נכלל בכלל השנה, ואולי "שנה" לענין דין זה הוא שנה של י"ב חודש, ובכ"ט בשבט בשנתו הראשונה כבר נשלמה שנתו, ובכ"ט בשבט בשנתו הי"ג נתחייב בעול המצוות.
וכתב על כך הב"י: "שהרי כתוב בהגהות מרדכי שכתבתי בסמוך ד'חודש העיבור הוי בכלל', וא"כ כי היכי דליכא למימר בבתי ערי חומה ובבכור - דאותו של ט"ו באדר ראשון משלים שנה לט"ו בשבט, הכא נמי לענין השלמת י"ג שנה - אותו שנולד בכ"ט לאדר ראשון לא אמרינן דמשלים שנה בכ"ט לשבט, אלא צריך להמתין עד כ"ט באדר".
ואלו הם דברי הגהות מרדכי (יבמות סי' קטז) המובאים בב"י לפני כן, וז"ל: "דאין מצטרף הקטן לדבר שבקדושה עד שיהא בן י"ג שנה וחדש העיבור בכלל, כדמשמע פרק השואל (ב"מ קב:) גבי ההיא דמרחץ וגבי משכיר בית לחבירו, וכדאמרינן בירושלמי (כתובות פ"א ה"ב) דחזרת בתולים תוך שלש שנים לבתולה, ואיחור סימנין תלויין בעיבור השנה, דכתיב (תהלים נז, ג) 'אקרא לאלקים עליון לאל גומר עלי'". הוכחתו מדברי הירושלמי היא, כי מזה למדנו, שהטבע נקבע בידי התורה וחכמיה, שהרי חזרת הבתולים נקבעת על פי שלש שנים שקבעו חכמי התורה, וכמו כן הוא לענין שנות הגדלות של האדם, שהרי כמה בני י"ג עוברים עליהם חמש שנים מעוברות, וכמה עוברים רק ד' עיבורים, ובכל זאת שניהם שוים, שבהגיע השלמת שנתם הי"ג - והגם שהשנים נקבעות עפ"י חודשי העיבור, נכנסים לכלל גדלות (עי' בארוכה שו"ת מהר"ם מינץ סי' ט; וע"ע שו"ת חתן סופר סי' צט).
משאלה זו מסתעפות שאלות נוספות. בשו"ת הלכות קטנות (ח"ב סי' קעד) נשאל אודות אחים תאומים שנולדו ראשונים לאמם, אחד פטר רחמה בכ"ט דאדר ראשון, ואחד בר"ח אדר שני, לענין ייבום וחליצה שמצותם בגדול האחים, מי נחשב הגדול. ותשובתו, שבאופן כזה גזרת מלך היא ש"רב יעבוד צעיר", והצעיר נחשב לגדול. וכן לענין "כבד את אביך" וגו' - לרבות אחיך הגדול (כתובות קג:) פסק כן, שהקודם יכבד את המאוחר, ואע"פ שלענין כהונה הראשון נחשב לבכור, אכן, לענין יבום שנאמר בו (דברים כה, ו): "והיה הבכור אשר תלד", אין לנו אלא דברי רבותינו (יבמות כד.) דבגדול האחים הכתוב מדבר, והצעיר הוא הגדול.
לעומתו, בשו"ת שבות יעקב (ח"א סי' ט) נשאל במי שנשא שתי נשים, ונולדו לו שני בנים בשנת העיבור, אחד בסוף אדר א', והשני באחד לאדר ב', מי נחשב לגדול לענין יבום, ומסיק שלא כדברי ההלכות קטנות, ונימוקו עמו, כי מדברי הב"י הנז' מבואר, שרק בדברים התלויים בשנים, כגון בר מצוה שצריכים בו שנים שלמות, נכלל חודש העיבור בכלל השנה, משא"כ לענין הנדון שלפננו, הרי אפילו מחמת יום אחד או אפילו שעה אחת, נקבע אח אחד על משנהו שיהיה נקרא 'גדול שבאחים', א"כ בודאי שמי שנולד ראשון הוא הגדול, הן לענין יבום וחליצה, והן לענין כיבוד אח הגדול, והוכיח כן מענין בכור לנחלה, שברור הוא שתלוי במי שנולד ראשון, וכן פסק בשו"ת מהר"ם מינץ (סי' ט) לענין בכור לנחלה (וע"ע בשו"ת 'בנין ציון' סי' קנ שהכריע כדעת השבו"י מעצמו, וע"ע שו"ת חת"ס ח"א סי' יד נידון זה לענין יארצייט).
